ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מד · פסוק יח
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו... יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר. מֵאַחַר שֶׁאָמַרְתָּ חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, שֶׁלֹּא תַחְפֹּץ שֶׁתִּהְיֶה תַּקָּלָה עַל יָדְךָ אֲפִלּוּ לְחַיָּבִים.
יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ. לְהוֹדִיעֲךָ הַתַּקָּלָה שֶׁתֵּאָרַע עַל יָדְךָ אִם תַּעֲשֶׂה זֶה.
וְאַל יִחַר אַפְּךָ. בְּאָמְרִי אֵלֶיךָ שֶׁאַתָּה גָּרַמְתָּ זֹאת הַתַּקָּלָה עַל כָּרְחֵנוּ.
כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. כִּי מַה שֶׁאַטִּיחַ דְּבָרִים כְּנֶגְדְּךָ לֹא יִהְיֶה מִהְיוֹתִי בִּלְתִּי מַחְשִׁיב אוֹתְךָ, כִּי אָמְנָם אַתָּה חָשׁוּב בְּעֵינֵי כְּמוֹ פַּרְעֹה שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ.