אור ברסלב

ספורנו על בראשית· ספורנו

פרק מד

פרק מג

פסוק א

וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. בִּידִיעָתָם שֶׁתֹּאמַר לָהֶם שֶׁחָפַצְתִּי לְשַׁלֵּם לָהֶם טוֹבָה תְּמוּרַת הַצַּעַר שֶׁצִּעַרְתִּים.

פסוק ב

תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן. לִרְאוֹת אֵיךְ יִמְסְרוּ עַצְמָם עָלָיו כְּדֵי לְהַצִּילוֹ:

פסוק ה

הֲלֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ. הָיָה דְּבָרוֹ עִמָּהֶם כְּחוֹשֵׁב שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם יוֹדְעִים הַדָּבָר.

פסוק ז

לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? כְּמוֹ חוֹשֵׁד אֶת כֻּלָּנוּ:

פסוק י

גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא. אַף עַל פִּי שֶׁעַתָּה בָּזֶה הָעִנְיָן כֵּן הוּא הַדִּין כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם, בִּהְיוֹת הַגָּבִיעַ גְּבִיעַ הַשַּׁלִּיט אֲשֶׁר שִׁלֵּם לָכֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב כַּסְפְּכֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ, מִכָּל מָקוֹם הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עֶבֶד וְלֹא כֻּלְּכֶם, וְגַם הוּא לֹא יָמוּת כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִן הַדִּין.

וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים. מֵעַבְדוּת וּמִכָּל עֹנֶשׁ אַחֵר:

פסוק טו

מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. שֶׁהָיָה בּוֹ רֶשַׁע עִם סִכְלוּת, שֶׁהָיָה לָכֶם לַחְשׁוֹב שֶׁלֹּא יַעֲלֶה זֶה בְּיֶדְכֶם.

פסוק טז

מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי. לְהָשִׁיב עַל דְּבָרֶיךָ כְּשֶׁאָמַרְתָּ מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, כִּי אָמְנָם?

מַה נְּדַבֵּר. לְהַכְחִישׁ שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ זֹאת אַף עַל פִּי שֶׁהַדִּין עִמָּנוּ?

וּמַה נִּצְטַדָּק. לְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר שֶׁהָיָה הַכֹּל תַּחְבּוּלָה לְהִתְעוֹלֵל?

הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֺן עֲבָדֶיךָ. לֹא בִּשְׁבִיל זֶה אָנוּ נֶעֱנָשִׁים, שֶׁלֹּא חָטָאנוּ בָּזֶה כְּלָל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל עָוֹן שֶׁעָשִׂינוּ לְיָמִים רִאשׁוֹנִים רָצָה הָאֵל לְהַעֲנִישֵׁנוּ לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ עַל יָדְךָ, עַל דֶּרֶךְ "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כד:יד), כְּמַאֲמַר לוּלְיָנוּס וּפַפּוּס (איכה רבתי) בְּאָמְרָם: "אָנוּ הַרְבֵּה נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה לַמָּקוֹם, אֶלָּא הַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם, נְמֵרִים וַאֲרָיוֹת שֶׁפּוֹגְעִים בָּנוּ, וְלֹא נִפְרָע מִמֶּנּוּ אֶלָּא עַל יָדְךָ שֶׁעָתִיד לִתְבּוֹעַ דָּמֵנוּ מִיָּדְךָ".

פסוק יז

חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת. שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי הַשָּׁלִיחַ לְהִפָּרַע מִכֶּם מֵעֲוֹנוֹתֵיכֶם הַקּוֹדְמִים, כְּעִנְיַן "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כד:יד), וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. לֹא אֶקַּח לְעֶבֶד וְלֹא אַעֲנִישׁ זוּלָתִי הַחוֹטֵא אֵלַי עַתָּה בָּזֶה הַחֵטְא בִּלְבַד. חסלת פרשת מקץ.

פסוק יח

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו... יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר. מֵאַחַר שֶׁאָמַרְתָּ חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, שֶׁלֹּא תַחְפֹּץ שֶׁתִּהְיֶה תַּקָּלָה עַל יָדְךָ אֲפִלּוּ לְחַיָּבִים.

יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ. לְהוֹדִיעֲךָ הַתַּקָּלָה שֶׁתֵּאָרַע עַל יָדְךָ אִם תַּעֲשֶׂה זֶה.

וְאַל יִחַר אַפְּךָ. בְּאָמְרִי אֵלֶיךָ שֶׁאַתָּה גָּרַמְתָּ זֹאת הַתַּקָּלָה עַל כָּרְחֵנוּ.

כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. כִּי מַה שֶׁאַטִּיחַ דְּבָרִים כְּנֶגְדְּךָ לֹא יִהְיֶה מִהְיוֹתִי בִּלְתִּי מַחְשִׁיב אוֹתְךָ, כִּי אָמְנָם אַתָּה חָשׁוּב בְּעֵינֵי כְּמוֹ פַּרְעֹה שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ.

פסוק כ

וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. יוֹתֵר מִכֻּלָּנוּ, וְלָכֵן לֹא הִנִּיחוֹ בָּרִאשׁוֹנָה לָבוֹא עִמָּנוּ, וְזֹאת הָיְתָה הַסִּבָּה שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּנוּ אָז, לֹא שֶׁשְּׁלַחְנוּהוּ לְרַגֵּל כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ:

פסוק כא

וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּדְאַג אָבִיו לְשָׁלְחוֹ:

פסוק כב

לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו. כִּי מֵאָז שֶׁיַּעֲזֹב אֶת גַּעֲגוּעֵי אָבִיו וְהַסְבָּרַת פָּנָיו יִתְעַצֵּב וְנָפַל לְמִשְׁכָּב וְאָז יָמוּת:

וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת. וְעִם זֶה אָבִיו יָמוּת בְּלִי סָפֵק:

פסוק כג

אִם לֹא יֵרֵד. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַעְתָּ טַעֲנוֹתֵינוּ הָאֲמִתִּיּוֹת, גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ בְּרָצוֹן פָּשׁוּט וּבִקְנָס שֶׁנְּבִיאֵהוּ:

פסוק כד

וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא שָׁמַע לְשַׁלְּחוֹ אָז.

פסוק כה

שׁוּבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ. וּבְהֶכְרֵחַ הָרָעָב הִכְרַחְנוּהוּ לְשַׁלְּחוֹ, וּבְכָל זֹאת הֵעִיד בָּנוּ שֶׁאוּלַי לֹא נְבִיאֵהוּ אֵלָיו וְנִהְיֶה סִבַּת מִיתָתוֹ בְּיָגוֹן:

פסוק ל

וְעַתָּה כְּבוֹאִי וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ. מֵאַחַר שֶׁהֵעִיד בָּנוּ הֵנָּה, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה כֵּן לֹא יְיוּחַס זֶה אֶל הַמִּקְרֶה, אֲבָל רָאוּי שֶׁיְּיוּחַס לָנוּ שֶׁעָשִׂינוּ זֹאת הַתַּקָּלָה בְּיָדַיִם, כְּעִנְיַן "בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם" (ישעיהו מח:ה).

פסוק לב

כִּי עַבְדְּךָ עָרַב. וְהַטַּעַם שֶׁיָּמוּת בִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר מִבִּלְתִּי שֶׁיִּשְׁאַל מַה הָיָה לוֹ, הוּא מִפְּנֵי שֶׁעַבְדְּךָ עָרֵב, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא אֲבִיאֶנּוּ יַחְשֹׁב שֶׁאָבַד בְּלִי סָפֵק, וְשֶׁבִּשְׁבִיל זֶה לֹא יָכֹלְתִּי לְקַיֵּם נִדְרִי.

פסוק לג

וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר. לְפִיכָךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת עֶבֶד תַּחְתָּיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶחְטָא לְאָבִי כָּל הַיָּמִים כְּמוֹ שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי:

פסוק לד

כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה. אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁיִּצְטַעֵר עָלַי, טוֹב לִי שֶׁלֹּא אֶרְאֶנּוּ בְּאוֹתוֹ הַצַּעַר:

תוכן העניינים

ספורנו על בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה