ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מד · פסוק טז
מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי. לְהָשִׁיב עַל דְּבָרֶיךָ כְּשֶׁאָמַרְתָּ מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, כִּי אָמְנָם?
מַה נְּדַבֵּר. לְהַכְחִישׁ שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ זֹאת אַף עַל פִּי שֶׁהַדִּין עִמָּנוּ?
וּמַה נִּצְטַדָּק. לְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר שֶׁהָיָה הַכֹּל תַּחְבּוּלָה לְהִתְעוֹלֵל?
הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֺן עֲבָדֶיךָ. לֹא בִּשְׁבִיל זֶה אָנוּ נֶעֱנָשִׁים, שֶׁלֹּא חָטָאנוּ בָּזֶה כְּלָל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל עָוֹן שֶׁעָשִׂינוּ לְיָמִים רִאשׁוֹנִים רָצָה הָאֵל לְהַעֲנִישֵׁנוּ לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ עַל יָדְךָ, עַל דֶּרֶךְ "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כד:יד), כְּמַאֲמַר לוּלְיָנוּס וּפַפּוּס (איכה רבתי) בְּאָמְרָם: "אָנוּ הַרְבֵּה נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה לַמָּקוֹם, אֶלָּא הַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם, נְמֵרִים וַאֲרָיוֹת שֶׁפּוֹגְעִים בָּנוּ, וְלֹא נִפְרָע מִמֶּנּוּ אֶלָּא עַל יָדְךָ שֶׁעָתִיד לִתְבּוֹעַ דָּמֵנוּ מִיָּדְךָ".