ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק לט · פסוק יד
וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ. לִזְכּוֹת אֶת עַצְמָהּ, אָמְנָם כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה שֶׁחוּץ לַחֶדֶר לֹא רָץ, וְזֶה רָאוּ גַּם אַנְשֵׁי בֵיתָהּ, אָמְרָה לָהֶם וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, אֲבָל לְבַעְלָהּ שֶׁלֹּא רָאָה הַדָּבָר אָמְרָה וַיָּנָס הַחוּצָה לְהוֹרוֹת שֶׁעָשָׂה תְּנוּעַת הַנִּיסָה גַּם בַּחוּץ לְהִמָּלֵט מֵאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וְזֶה לְאַמֵּת עִנְיַן הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהּ:
לְצַחֶק בָּנוּ. בְּעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁמִּתּוֹכָם נִכָּר שֶׁבָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי.