ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק לח · פסוק כו
צָדְקָה מִמֶּנִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה אֵלַי בְּמִרְמָה וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ כְּלָל כִּי שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי, מִכָּל מָקוֹם הִיא צָדְקָה בְּמִרְמָתָה שֶׁהָיְתָה לְתַכְלִית טוֹב וְרָצוּי לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא קִיּוּם הַזֶּרַע, לֹא לַהֲנָאַת עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי חָזְרָה לְאַלְמְנוּתָהּ תֵּכֶף, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּדַקְתִּי אֲנִי בְּקִיּוּם אֱמוּנָתִי שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לִכְבוֹדִי וּלְהַשִּׂיג עֵרְבוֹנִי, שֶׁהוּא תַּכְלִית נִפְסָד וְגָרוּעַ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נזיר כג:): "גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ".