ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ל · פסוק טו
הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי. שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ לְהַסְכִּים שֶׁתִּהְיִי אַתְּ צָרָתִי, כְּאָמְרוֹ "וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקַּח לִצְרוֹר" (ויקרא יח:יח):
וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי. לְהוֹסִיף אַהֲבָתְךָ וְשִׂנְאָתוֹ אוֹתִי.
לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה. שֶׁתִּקְדַּם פְּעֻלַּת הַדּוּדָאִים וּסְגֻלָּתָם בָּךְ לִפְעֻלָּתָם בִּי, וְלֹא יַגִּיעֵךְ נֶזֶק בְּמַה שֶׁתִּתְּנִי לִי מֵהֶם עַתָּה, כִּי לֹא יֶחְדַּל מִי שֶׁיִּמְצָא מֵהֶם בַּעֲדִי אַחֲרֵי כֵן, כָּל שֶׁכֵּן בִּהְיוֹתָם הֶפְקֵר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה עב:ב).