ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ל · פסוק יד
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן. כְּשֶׁרָאָה שֶׁאִמּוֹ מִצְטַעֶרֶת עַל שֶׁעָמְדָה מִלֶּדֶת:
וַיִּמְצָא דוּדָאִים. מִין עֵשֶׂב טוֹב הָרֵיחַ וּמֵכִין כְּלֵי הַזֶּרַע אֶל הַתּוֹלָדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַשּׁוּם (בבא קמא פב.) וְשֶׁלְּכָךְ הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְכֵן הָיָה מִין הַדּוּדָאִים אוֹ טוֹב מִמֶּנּוּ עִם הוֹסִיפָם אַהֲבַת הַזִּוּוּג, כְּאָמְרוֹ (שיר השירים ז:יג-יד) "שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ, הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ". וּבָזֶה הוֹדִיעָנוּ צִדְקַת רְאוּבֵן וְחָכְמָתוֹ עִם הֱיוֹתוֹ אָז בֶּן אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים לְמַרְבֶּה.