ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק כה · פסוק כב
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן. אַחֲרֵי שֶׁהַדָּבָר כֵּן שֶׁמִּתְרוֹצְצִין וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיָּמוּת אֶחָד מֵהֶם וְאֶסְתַּכֵּן אֲנִי בַּלֵּידָה כְּמִנְהַג בְּלֵידַת עוּבָּר מֵת.
לָמָּה זֶּה אָנֹכִי. לָמָּה זֶה הִתְאַוּוּ קְרוֹבַי שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי אֵם הַזֶּרַע בְּאָמְרָם "אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" (בראשית כד:ס), וְכֵן בַּעְלִי שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלַי בָּזֶה: