ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק כד · פסוק יד
וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ. הִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, לֹא שֶׁסָּמַךְ עַל נַחַשׁ, וְכֵן הָיָה בִּיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל (שמואל א יד:י), וּמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כְּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֵינוֹ נַחַשׁ״ (חולין צה.), הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיֹּאמַר הַמְנַחֵשׁ כְּדִבְרֵיהֶם, אֲבָל יֹאמַר זֶה שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ תְּפִלָּה אֶלָּא דֶּרֶךְ נַחַשׁ, שֶׁאִם יִקְרֶה כֵּן יַעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ:
וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה. כִּי רָאוּי לַשּׁוֹאֵל שֶׁיִּשְׁאַל פָּחוֹת מִצָּרְכּוֹ שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ, וְרָאוּי לַנָּדִיב שֶׁיּוֹסִיף וְיַעֲשֶׂה לַשּׁוֹאֵל דֵּי מַחְסוֹרוֹ אוֹ יוֹתֵר.
אוֹתָהּ הוֹכַחְתָּ. יִסַּרְתָּ וְהוֹרֵיתָ אוֹתָהּ מוּסַר הַשְּׂכֵּל, בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק.