ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק יח · פסוק יז
וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ... וַה' אָמָר. הוּא הָיָה מִתְעַסֵּק בְּמִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים לְלַוּוֹת אֶת הָאוֹרְחִים, וַה' אָמַר שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד:ב) שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה.
הַמְכַסֶּה אֲנִי. רָאוּי שֶׁלֹּא לְכַסּוֹת מֵאַבְרָהָם מִדַּת טוּבִי וּלְהוֹדִיעוֹ שֶׁאִם הָיָה בֵּין הָרְשָׁעִים אֵיזֶה מִנְיָן צַדִּיקִים שֶׁבּוֹ תִּקְוַת תְּשׁוּבָה לָרְשָׁעִים, הָיִיתִי מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד לְהַאֲרִיךְ אֲפִלּוּ לָרְשָׁעִים אוּלַי יָשׁוּבוּ, כִּי לֹא יַחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת, וְשֶׁמִבְּלִי אֵין תִּקְוַת תְּשׁוּבָה יַעֲשֶׂה בָּם מִשְׁפָּט.