ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ט · פסוק ו
בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה:
כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. וְטַעַם הֱיוֹת דַּם הָאָדָם נִדְרָשׁ וְלֹא אֶדְרֹשׁ דַּם שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה בְּצֶלֶם הָעֲצָמִים הַנִּבְדָּלִים הַנִּקְרָאִים "אֱלֹהִים" (שמות כב:ח), עָשָׂה אֵיזֶה מֵהֶם אֶת הָאָדָם. כִּי אָמְנָם מֵאָז שֶׁאָמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ "נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א:כו), נָתַן כֹּחַ בָּעֲצָמִים הַנִּבְדָּלִים אוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם לְהַשְׁפִּיעַ כֹּחַ שִׂכְלִי עַל כָּל נוֹשֵׂא מוּכָן, וְהוּא כָּל אֶחָד מֵהַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. וּבִהְיוֹת הָאָדָם בְּצֶלֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר הוּא נַפְשׁוֹ הָאֱנוֹשִׁית אֲשֶׁר בָּהּ הוּא חַי מַשְׂכִּיל, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה דָּמוֹ וְנַפְשׁוֹ הַחִיּוֹנִית הַמְשָׁרְתִים לְזֶה הַצֶּלֶם נֶחְשָׁבִים וְנִדְרָשִׁים מִיַּד מְאַבְּדֵיהֶם יוֹתֵר מֵחַיֵּי כָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים: