ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ד · פסוק ז
הֲלֹא אִם תֵּיטִיב. עַצְמְךָ וְתִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת גַּם אַתָּה לְרָצוֹן.
שְׂאֵת. רוּם הַמַּעֲלָה וְהַהִתְנַשֵּׂא רֹבֵץ לְפָנֶיךָ וּמוּכָן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ.
וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. גַּם כֵּן הַחַטָּאת מוּכָן לְפָנֶיךָ, כִּי תּוֹסִיף עַל חַטָּאתְךָ פֶּשַׁע, שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע:
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. כִּי תִּפְנֶה אֵלָיו לְמַלֹּאות תַּאֲווֹתָיו, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב:) יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם.
וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. בְּיָדְךָ לְהִתְקוֹמֵם עָלָיו בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, כְּאָמְרָם (סוכה נב:) וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז:לג) "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ".