ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק יד · פסוק ט
אַךְ בַּה׳ אַל תִּמְרֹדוּ. אָמְנָם אִם תִּרְצוּ שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ לָכֶם בְּזֹאת הַמַּדְרֵגָה מֵהַטּוֹב, אַל תִּמְרְדוּ בַּה׳, כְּאָמְרוֹ ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם... וְאָסַפְתָּ״ (דברים יא:יג-יד).
וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ. הִנֵּה אִם לֹא תִמְרְדוּ יְבִיאֶנּוּ הָאֵל.
כִּי לַחְמֵנוּ הֵם. כִּי רָאִינוּ שֶׁאֵין בְּדַעְתָּם לְהִתְקוֹמֵם נֶגְדֵּנוּ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִתְקוֹמֵם הַלֶּחֶם נֶגֶד אוֹכְלָיו, כְּמוֹ שֶׁהֵעִידָה רָחָב בְּאָמְרָה ״וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם״ (יהושע ב:יא).
סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. וְרָאִינוּ שֶׁהִסְכִּימוּ לַעֲזוֹב כָּל מָגֵן וְצִנָּה, כְּדֵי שֶׁיְּמַהֲרוּ לָנוּס מִפָּנֵינוּ, כְּעִנְיַן ״הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחָפְזָם״ (מלכים ב ז:טו).