ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק יד · פסוק ח
אִם חָפֵץ בָּנוּ ה׳. אָמְנָם כִּי טוֹבָתָהּ עַד מְאֹד הִיא בִּתְנַאי שֶׁיֶּחְפֹּץ בָּנוּ ה׳, כְּאָמְרוֹ ״אֶרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ״ (דברים יא:יב), ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ וְכוּ׳״ (דברים יא:יג).
וְהֵבִיא אוֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת. הֵפֶךְ מַה שֶּׁהֵעִידוּ חֲבֵרֵינוּ בְּאָמְרָם ״לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם״ (במדבר יג:לא), כִּי אָמְנָם לֹא יִתְקוֹמְמוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לִקְרָאתֵנוּ כְּלָל, כְּאָמְרוֹ ״יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה׳״ (שמות טו:טז). וְכֵן הָיָה, שֶׁלֹּא עָשׂוּ שׁוּם גָּדֵר וְשׁוּם הֲכָנָה לִמְנֹעַ אֶת עֲלוֹת הָעָם עֲלֵיהֶם.
וּנְתָנָהּ לָנוּ. כִּי רָאִינוּ שֶׁלֹּא קָמָה רוּחַ בְּאִישׁ מִפָּנֵינוּ וְשֶׁדַּעְתָּם לִבְרֹחַ.
אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. הִיא מֵעַצְמָהּ, בִּלְתִּי עֲבוֹדַת עוֹבְדֵי אֲדָמָה, כְּמוֹ בַּיְּעָרִים, כְּעִנְיַן ״וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ בַיַּעַר וַיְהִי דְבַשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה״ (שמואל א יד:כה). וְזֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר אִם הָיָה בָּאָרֶץ אוֹ בַּאֲוִירָהּ אֵיזֶה דֹּפִי.