אור ברסלב
סיפורי חסידים שליחות לדוכס

סיפורי חסידים

שליחות לדוכס

המוכסן ומלאך המוות

בקהילה קדושה אחת היה לאנשי העיר ייסורים ונגישות גדולות מהקאמיסאר שלהם, עד שממש

לא יכלו לסבול. והיה ביניהם עצה שאין להם אופן אחר כי אם לשלוח שליח להדוכס שהיה רחוק

מהם ערך שמונים פרסאות. ובחרו שני אנשים אפרתים, אחד זקן ונשוא פנים והשני איש רך

בשנים. והזהירו אנשי הקהילה למען ה', שיזרזו את נסיעתם כי קרוב זמן הקאנטראקט =החוזה ,

וכאשר יאחרו הזמן אפילו יום אחד יהיה מעוות שלא יוכלו לתקן.

והנה דרך נסיעתם היה על קהילה קדושה מזריטש ובאו לאכסניה ביום א' בבוקר לשם והתפללו

באכסניה. בין כך וכך דיבר הבעל הבית עימהם מה עסקיהם ולהיכן פניהם מועדות לנסוע, וספרו

כל המאורע. אמר הבעל הבית, עצתי שתלכו אל רבינו הגדול לשאול פי קודשו מה תעשו. והגם

כי הזקן היה מסרב מעט, עם כל זה השני שהיה רך בשנים נמשכה לבו לעצתו, ופיתה את הזקן

שילכו להרב, וכן עשו.

והנה בביאתם להרב מצאו שם רוב עם שרוצים לכנוס לפני ולפנים, ונשתהו כמה שעות עד שמצאו

את הגבאי שלו, ואמרו לו שרצונם לכנוס להרב. והלך הגבאי להרב, והשיב להם בשם הרב שילינו

פה הלילה, ולמחר ישיב להם תשובה. והיה קשה להאיש הזקן מאוד עיכובם, כי היו נחוצים מאוד

לדרכם מפני שהזמן קצר מאוד. עם כל זה היו מוכרחים ללון שם. וביום המחר אחר התפילה, באו

שנית לבית הרב, ונתעכבו גם כן הרבה עד שהגיע לסדרן. הלך הגבאי פעם שנית להרב, והשיב

להם בשם הרב שילינו עוד לילה אחד פה. והיה קשה להם הדבר מאוד. והיו מתחרטים מאוד

על הליכתם אליו, עם כל זה היו מוכרחים להתעכב עד יום ג'. וכשבאו ביום ג' באה להם תשובה

מהרב שלא ייסעו בדרך הידועה כי אם בדרך אחרת, אשר היא עקומה. והאיש הזקן נתכעס מאוד

על השני על עיכובם עד עתה על לא דבר. ועם כל זה שמעו לדבריו, ונסעו בדרך אשר צווה עליהם

הרב.

והנה בנסיעתם במר נפשם על עיכובם, נתקשרו השמים בעבים וירד עליהם הגשם מן השמים,

ממש גשם שוטף. ובתוך כך תעו מן הדרך והיה להם צער גדול מאוד. ונסעו כך עד שבאו לכפר

אחד. ומאוד נתקררו מן הגשם ורוח שהיה, ועמדו שם ללון. ונתנו הסוסים שלהם לערל שירעה

אותם בלילה, וצוו עליו שיביא הסוסים בהשכמה.

ולמחר השכימו ועמדו להתפלל וגמרו תפילתם ועדיין לא הביאו הסוסים, והיה להם צער גדול

מאוד מעיכובם, כי נתייראו שיעברו המועד הקבוע.

ובין כך בא הערל ואמר שנתפסו הסוסים לחצר השר, מפני שנמצאו בהיזק, ובקשו את בעל הבית

שיסע להשר לבקש הסוסים. אמר הבעל הבית שבוודאי לא ילך להשר, כי מלבד שבוודאי לא

יחזיר הסוסים, אלא אפילו יכה אותו מכות אכזריות, כי כן דרכו מעולם. ורצו לשלם להבעל הבית

עבור טרחתו שילך לשם, ולא רצה בשום אופן כי גופו חביב עליו מממונו, והוכרחו הם במר נפשם

לילך בעצמם להשר.

והנה כאשר הגיעו להחצר, ראו עבד אחד, ונראה להם שהוא עבד הדוכס שלהם. וכיון שראה

העבד אותם הכיר אותם גם כן שהם מקהילה הידועה, כי הוא היה כמה פעמים עם הדוכס. ושאלו

את העבד מה טיבך בכאן, והשיב כי אני בכאן עם הדוכס. ונתמלאו שמחה והלכו עמו להדוכס.

וכשראה אותם שמח הדוכס לקראתם מאוד. ושאל מהם להיכן הם נוסעים וסיפרו לו כל המאורע,

ופעלו אצלו כל מה שביקשו על צד היותר טוב. ונתן להם מכתבים. עוד אמרו לפניו, הסוסים שלנו

נתפסו אצל השר. שלח הדוכס להשר שישיב להם תכף ומיד הסוסים שלהם, ונסעו בשמחה

גדולה, ובאו כמה ימים קודם זמן המוגבל. וראו בעיניהם כי דבר ה' הוא מרישא לסיפא.

תוכן העניינים

סיפורי חסידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה