ר' מנחם מנדל לא שעה לעצת 'אדמו'ר הזקן'
תוכן
אספר לכם עוד מעשה נפלאה, אשר כל השומע תצלנה אזניו מחיל ורעדה, אשר ישמע מקדושת
אדמו"ר הזקן נ"ע.
הנה דרכו בקודש היה לצמצם מאוד בהוצאות הבית, שאמר גם התורה חסה על ממונם של
ישראל, ופרנסתו הוא מהציבור לכן צריך לצמצם בהוצאות. לכן, כאשר בניו ונכדיו היו לובשים בגד
יקר לא היו מראים לכבודו. ופעם לבש נכדו אדמו"ר הרב הגאון הגדול הקדוש מרן מנחם מנעדיל
זצוקלה"ה נ"ע, חגורה יקרה שמקחה היה חמשה עשר רובל כסף וכשהיה נצרך לכנוס במחיצת
קדשו היה דרכו לפשוט את החגורה. ופעם אחד קרא לו אדמו"ר בחיפזון ושכח הרב הנ"ל לפשוט
את החגורה ונכנס. ותיכף ראה האדמו"ר את החגורה. אמר לו: "חגורה טובה הוא, כמה מקחה?"
אמר לו האמת: "חמשה עשר רובל כסף". והקפיד על זה מאוד. אמר לו: "וכי אתה עשיר גדול,
שאתה לובש בגדים יקרים כאלו?" אמר לו: "כמה הוא נדן שלך?" אמר לו: "ב' אלפים רובל כסף".
אמר לו: "מה אתה עושה בב' אלפים רובל כסף?" אמר לו: "אני אתן ליד עשיר נאמן וארויח מעט
מזה". אמר לו "ואפשר שלא יחזיר לך לא הקרן ולא הריוח?" אמר לו: "הוא עשיר גדול ואיש נאמן
מאוד". אמר לו: "ומה בכך שהוא כעת עשיר גדול, אפשר שאחר זמן יהיה עני גדול". ואמר לו:
"אם כן מה אעשה במעות?" אמר לו: "עצתי נאמנה שתתן בתיבה זו ובכאן יהיה בוודאי
בשלימות". והתיבה היה של מעות צדקה, והיה בדעת אדמו"ר ר' מנחם מנדל שאדמו"ר הזקן
אומר זה בדרך שחוק. אמר לו אדמו"ר הזקן: "רצוני באמת שתתן המעות לצדקה, ויהיה בשלימות
הקרן והריוח. וכאשר תתן בדי עשיר א' יופסד גם הקרן". וכשראה אדמו"ר הר' מנחם מנדל,
שאדמו"ר הזקן דעתו כן האמת, השמיט את עצמו ממחיצת קדשו, כי לא רצה לפזר כל מעותיו
לצדקה. ואחר כך נתן המעות ליד איש עשיר גדול ומופלג גדול ואיש נאמן מאוד. ואחר כמה
חודשים נשרף ונעשה עני גדול מחזיר על הפתחים. וברבות הימים אמר אדמו"ר הזקן לנכדו
אדמו"ר ר' מנחם מנדל הנ"ל: "אמור לי, ההרוחת מה ממעותיך?" סיפר לו האמת, איך שהעשיר
נשרף. אמר: "ולמה לא שמעת לדברי, שתתן המעות לצדקה והיה הקרן והרוח בשלימות? ולמה
אין לכם אמונה ברבותיכם כמו אנשי וואלין שהם מאמינים גדולים?"
אמר לו: "אספר לך אופן אמונתם שפעם נסעתי ממעזריטש והיה קור גדול בעולם, ונתקרר רגלי
מאוד, עד שהעגלון נשא אותי במלון אחד. והיה בעל הבית איש זקן ואיש כשר וישר, וישפשף את
רגלי בשלג וי"ש עד שחזרתי לבריאותי. ושאלתי את הזקן כמה שנים הוא דר במלון זה. אמר לי:
'יותר מחמישים שנה'. אמרתי לו: 'היש לכם בכאן עשרה להתפלל?' אמר: 'לא, רק בימים הנוראים
אני נוסע לעיר הסמוך לכאן ד' פרסה' אמרתי לו: 'וכי הדין כך, איש זקן יתפלל כל ימיו שלא בציבור
ולא ישמע קדושה וברכו, ולמה לא ילך לדור בעיר?' אמר לי הזקן: 'ומאין יהיה פרנסתי בעיר?'
אמרתי לו: 'כמה בעלי בתים דרים בעירה זה?' אמר הזקן: "לערך מאה'. אמרתי לו: 'עבור מאה
יהודים יש להקב"ה פרנסה להזמין להם פרנסתם ובעבורו אין להקב"ה סיבה להזמין לכם
פרנסתכם?' ואחרי זה אמרתי: 'תדעו שאני הוא תלמיד רבינו הגדול ר' דובער ממעזעריטש'
וכשאני אמרתי לו זה הדיבור הלך מאצלי ובזמן חצי שעה ראיתי שעומדים עגלות מלאים חפצים,
ושאלתי להם: 'מה זה?' ואמר לי הזקן: 'אני נוסע לדור בעיר כאשר צויתם אותי'
אמר לנכדו הנ"ל: "ראה והבין חוזק האמונה כזו, שאני הייתי אז רך בשנים. וכאשר שמע הדיבור
שאני תלמיד רבינו, תיכף השליך את נפשו לעקור את דירתו, שיש לו פרנסה בהרווחה גדולה
בכאן חמישים שנה. ואתה שמעתי ב' פעמים ממני שיכל להיות שיופסד הקרן והריוח ולא האמנת
לדברי".