עצת 'אדמו'ר הזקן' לשכור מלון
תוכן
אחי ורעי, שימו לבכם לסיפור הנפלא. הנה בסביבות ללאדי היה אברך מופלג, סמוך על שולחן
חמיו, והיה עוסק בתמידות בתורת השם. עד שברבות הימים נפל חמיו ממעמדו, עד שהוכרח
האברך להתחיל בעניני מסחור. פעם נסע על היריד וקנה שם סחורה. ובחזירתו נשבר העגלון
שלו, ונשאר במלון אחד, ונסע האברך בעצמו. והזמן היה ערב שבועות. ודרכו היה כל ימיו לנסוע
על חג שבועות לאדמו"ר ללאדי. ונסע ביער הסמוך ללאדי. ועלה בזכרונו, שדרכו להיות אצל
אדמו"ר. ונתמרמר מזה מאוד, עד שמסר נפשו והשליך את העגלה עם הסחורה בתוך העיר.
והוא הלך ברגליו עד שבא ללאדי סמוך למנחה ובא לבית המדרש. אמר אדמו"ר נ"ע לבנו הנחמד
הרב הגדול מו"ה דובער: "האברך הזה הוא נקרא בשם חסיד במסירת נפש עצומה". והיה לפלא
בעיני בנו הרב, כי ידוע לו שלא ידבר עם האברך אף דיבור א'. והלך הרב הנ"ל, ודיבר עם האברך
עד שנודע לו המסירת נפש שלו. ואחר יום טוב, נכנס האברך למחיצת קדשו, אמר לו אדמו"ר
"העגלה והסחורה יהיו אי"ה בשלימות" אמר לו האברך: "אבל מה אעשה שהמסחור טורדני
מתורה ועבודה?!" אמר לו אדמו"ר: "עצתי לך נאמנה שתראה להשיג איזה מלון אצל כפר,
ופרנסה זו אינו טורדת, כי זוגתך יעסוק במכירות הי"ש, ואתה תוכל ללמוד ולהתפלל". ואחר
זה הלך לדרכו, עד שבא למקום שעמד העגלה. וראה מרחוק שב"ה העגלה עם הסחורה הם
בשלימות. ובצד אחר מהיער נסע שר גדול, וראה מרחוק איך העגלה עם הסחורה עומדת ואין
שם איש. ואחר זה ראה, איך שבא האברך אל העגלה. וכשבא השר סמוך אל עגלה קרא
להאברך, ושאל אותו: "מה זה שראיתי מרחוק זמן רב אשר העגלה עומדת לבדה ביער בלא
איש?" וישחק האברך ואמר להשר: "אדוני, העגלה עמדה כך בלא איש זה שלשה ימים". וסיפר
לו השר: "אני רואה בך, שאתה איש כשר וישר. הנה בארצי יש לי מלון טוב, מקום פרנסה. והנה
אם רצונך - שכור אותה". אמר להשר: "הנה איש עני אני ואין לי מעות על מלון ושכר ומספוא".
אמר לו השר: "אני אתן לך מעות על כל הצריך במלון י"ב י"ג חדשים, בוודאי תסלק אותו, כי
המלון מקום פרנסה". נתרצה האברך, ואמר לו השר מקום החצר ושמו. ונסע האברך לביתו ומכר
את הסחורה. ונסע להשר, ושכר ממנו המלון. והיהודים הדרים סביבות השר הזה אמרו להאברך
שלא ישכור את המלון, אף שהוא מקום פרנסה, אבל מי שדר במלון זה אינו מוציא את שנתו, או
הוא, או זוגתו, או בניו. כי בצד המלון דר נכרי אחד, העוסק בחצר במלאכת הריחיים, והוא ואשתו
הם מכשפים גדולים. "לכן בורחים אנו ממלון זה". אמר: "אני אין לי יראה מהמכשפים, כי רבי
הקדוש צוה לי שפרנסתי יהיה מזה. וכי רבינו הקדוש יתן לי פרנסה שאמות על ידו? מאתו לא
תצא הרעות חס וחלילה". ולא שמע לדבריהם, ולקח המלון מהשר ומעות נתן לו השר די סיפוקו.
ואחר כמה חדשים החזיר המעות להשר בשלימות, כי היה לו פרנסה גדולה וברכה והצלחה בכל
אשר יפנה. ונתעשר במלון הזה. ואחר חצי שנה התחיל להרגיש שהוא חולה. וברבות הימים
נתחזק המחלה עד שנעשה חלש גדול, עד שכמעט אינו יכול להלוך ברגליו. והבין שזהו מעשה
המכשף. ומיהר את עצמו לדרכו אצל אדמו"ר ללאדי. ובא בערב שבת פרשת בלק. ובשבת אחר
תפילת ערבית דרש רבינו, ולא הלך לשמוע הדרוש, כי היה חלש מאוד. רק למחר בעת התפילה
החזיק את עצמו והלך לבית הכנסת אשר אדמו"ר מתפלל שם. ואדמו"ר לא ראה פני האברך ולא
ידע ממנו כלל. ודרכו של אדמו"ר היה להיות בעצמו הקורא בתורה וכשבא לפרשת חמשה, צוה
שיעלה לתורה דוקא האברך הזה. והיה זה לפלא גדול בעיני כולם, כי זהו דבר חדש אשר לא היה
כזה מעולם, אשר הוא בעצמו צוה מי שיעלה לתורה, ובפרט שידוע שבוודאי לא ידע מביאתו כלל.
כי פעם ראשון הוא אשר בא לבית המדרש. ומצד חלישתו בא בעת חצי התפילה. וכשעלה לתורה
נתלהב מאוד אדמו"ר ונעשה ממש לפיד אש. וקרא הפרשה בדביקות נפלאה. וכבא לפסוק "כי לא
נחש ביעקב ולא קסם בישראל" החזיר ראשו לאחור ונעשה ממש לפיד איש ועיניו בולטות כדרכו
בקודש בעת עליות נשמה. וקרא את הפסוק כמה וכמה פעמים בדביקות נפלא יותר. ונבהלו כל
העומדים שם, כי כזה לא ראו מימיהם. ואחר השבת התחיל האברך להרגיש התחזקות בגופו, עד
שנכנס למחיצת קדשו, וסיפר האברך הקורות אותו. ואמר לו אדמו"ר: "לא תדאג כלל, אי"ה תהיה
בריא בשלימות, כי לא נחש ביעקב" ואמר גם כן הפסוק כמה פעמים בדביקות נפלא וברכו ואמר
לו שיסע בשלום לביתו. ונסע האברך לביתו, ובעת נסיעתו הרגיש שהוא כמעט בריא בשלימות.
וכשבא קרוב לביתו אמרו לו היהודים הדרים סביבות השר: "האם שמעת מהמעשה אשר היה
אצל המלון שלך? הנה הנכרי הדר אצלך, אצל המלון, המחזיק בית הרחיים, בא עליו ועל אשתו
מיתה חטופה ברגע אחד ולא חלו כלל וכלל מקודם". ואמר להם: "באיזה יום היה המעשה?"
ואמרו: "בשבת קודש בבוקר". וסיפר להם שהוא הרגיש מזה בלאדי, בעת שעלה לתורה. וכשבא
לביתו סיפר לו גם זוגתו כן. וידעו שהמעשה היה ממש בעת שרבינו הקדוש קרא את הפסוק: "ולא
נחש ביעקב". וזמן מיתתם לא היה כי אם בהיות הזמן שחזר כמה פעמים את הפסוק.
והספור הנפלא הזה ידוע ומפורסם בפי כל, אך אני הייתי מקרוב בעיר דיסנע והזכרתי להם
מהסיפור הזה. ואמרו שכולם זוכרים במעשה הזה, והכירו את האברך וגם את המכשף הכירו גם
כן, כי החצר הוא סמוך לדיסנע. ואמרו שהאברך נעשה שם עשיר גדול ומופלג גדול מהמפורסמים,
כי לא מש מאוהל תורה כל ימיו.