מעשה נפלאה מהרב הקדוש רבינו נחום מטשערנאביל
תוכן
פעם אחת היה הרב הקדוש המפורסם הזה באיזה עיר שבת קודש וישב על הסעודה בשבת
קודש עם אנשים כדרכו בקודש. ובערב שבת קודש הביא איש אחד לכבוד האורח הקדוש הזה
עוף שנקרא "קראפאטווי" עוף הנקרא על שם הזפק, המוראה וביושבו על הסעודה בליל שבת
קודש רצה המשמש ליתן לפניו לאכול העוף הזה, אולם הרב הקדוש הנ"ל צוה להמשמש להשאיר
העוף הזה למחרת על סעודת שחרית. ונטל המשמש והעמיד העוף בתיבה סגורה, אשר עומדת
בחדר אחד מהבית. והמפתח הביא אצלו. ואחר הסעודה הלך הרב הקדוש לישון וגם המשמש
הלך לישון. וגם המשמש ישן על מטתו.
ויהי בחצי הלילה קם הרב הקדוש ממשכבו וקרא בחיפזון להמשמש והקיצו משנתו. ונטל את
ידיו וצוה עליו להביא לפניו תיכף העוף הנ"ל. והתפלא המשמש מזה מאוד: למה לו העוף כעת
בחצות הלילה? הלא לא עת זמן אכילה עתה? וחשב שהצדיק חושש: אולי אינו עומד העוף
במקום מוצנע ומוסגר, ויכולים לגנבו. לזאת השיב לו המשמש: "הלא אנכי בעצמי סגרתי התיבה
ויש בידי המפתח, וגם הבית סגור ומסוגר והדלתות הם שלמים". אז צעק עליו הרב הקדוש בקול
רם: "לא העת היא לדבר! רוץ מהרה, חושה אל תעמוד, והביא לפני תיכף את העוף בלי שום
תירוץ". אז נבהל המשמש ורץ במהירות להחדר אשר שם עומד בתיבה, אשר בתוכה מונח העוף
הנ"ל. וכבואו שם להתיבה עמד נבהל ומשתומם ברואו חתול עומדת בהתיבה והדלתות פתוחים.
והחתול התחילה לאכול מהעוף. אז גרש המשמש את החתול ונטל העוף והביא בזריזות להרב
הקדוש. ותיכף נטל הרבי את העוף והתחיל תיכף לאכול אותו ביושבו על מטתו. ואכל גם העצמות
של העוף עד גמירא, ולא השאיר מאומה. וראה הרבי שהמשמש עומד ומשתאה מאוד בהתפלאו
על דבר הזה הזר, אשר עדין לא ראה מעשה כזאת אצל רבו הקדוש. לזאת אמר לו הרב הקדוש:
"אספר לך גופא דעובדא ותדע למה עשיתי כל זאת:
הנה אנכי צויתיך להשאיר העוף הזה על סעודת שחרית, כי היה בהעוף הזה נשמה של איזה איש
חסיד אשר לא ניתן שמו להגלות אשר היה צריך תיקון. ובא אלי וביקש אותי שאוכל מאותו העוף
לתקן אותו. לזאת, יען כי בלילה הייתי יגע מעט, לא היה בכוחי אז לתקן הנשמה, לזאת צויתיך
להשאיר העוף על סעודת הבוקר, כי אנוח מעט מיגיעתי ואז אוכל לתקן הנשמה. אולם בחצות
הלילה בא אלי נשמת אותו האיש וצעק אלי בקול מרה: 'איך לא תחוס עלי? הלא כמה יסורין
ויגיעות סבלתי עד שזכיתי לבוא לעוף טהור וזכיתי שתבוא העוף לידיכם. ואיך לא תרחמו עלי
כי אבוא עתה לפני דבר טמא, כי חתול עומדת ואוכלת מבשרו ועוד מעט ותאכל כולה, ואנא אני
בא?" אז קמתי בזריזות והכרחתי לאכול כל העוף ביושבי על מטתי, כי לא הספקתי ללבוש את
עצמי, כי אולי בין כך ובין כך חלילה תאכל החתול כל העוף. ולזאת אכלתי תיכף כל העוף, אפילו
העצמות היבשים, יען כי החתול באוכלה מעט ממנו קלקלה הרבה, והכרחתי לתקן זאת בשני
דברים האלו: במה שאכלתי תיכף ביושבי על מטתי, ובמה שאכלתי אף דברים שאינם נאכלים".
אתה, קורא נעים, מוסר השכל יעלה על לבך ברואך איך צריכים לתקן את דרכינו בעולם הזה.
וצא וראה כמה גדולים מעשה צדיקים לשם שמים. ודי לחכימא ודי למבין. הרמ"י זצ"ל בשם
חותנו הנ"ל