מעשה נורא מהרב איש אלקים קדוש ונרא הרבי ר' זושא מהאניפלע
תוכן
סיפר אדוני אבי מו"ר הרב הגדול, חסידא ופרישא, מוהר"ר מרדכי זאב זצוק"ל, האבד"ק
קעלביעל, בעהמ"ס קול הרמ"ז, כי פעם אחת היה סביבות העיר הנ"ל לימוד מלחמה בין האנשי
חיל, שקורין "מנעורי" תרגיל צבאי . והמנהג הוא שהולכים ב' מחנות אנשי חיל זו לנגד זו, והן
עושין כעין מלחמה, והמחנה הזאת שמנצחת את חברתה ישיגו מתנות וברכות תודה מהשרים
הגדולים שלהם. וקרה אז שהמחנה המנצחת הלכו לדרכם בחזרה מהמנעוורי דרך עיר האניפלא
הנ"ל. וכפי המובן באו להעיר בקול רנה, שמחים וטובי לב עד אין לשער. והלכו לבית מזיגה אחת
גדולה, שקורין "קרעטשמי" בית מרזח ושתו שם כל המשקאות שהיו שם, ולא רצו לשלם. ועוד
רצו לשתות, אולם לא היה שם עוד כלום. לזאת נתרגזו ועשו שם היזקות והפסידות גדולות. ושברו
כל הכלים שהיו שם בבית. ועוד לא שככה חמתם והתחילו להכות את אנשי הבית ואת כל מי
שראו, עד שאמרו שיכו אותם עד מות ר"ל. והאנשי בית ראו שלא טוב הוא, רצו תיכף להרב
הקדוש ונורא הרבי ר' זושא הנ"ל, והקבילו לפניו על המעשה הנוראה הזאת. והרב הקדוש לא
התמהמה מאומה, רק רץ תיכף לבית המזיגה הנ"ל ועמד שם אצל החלון והביט בפני האנשי חיל.
וצעק בהתלבות גדול: "ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מה שבראת".
ויהי כאשר צעק כן ג' פעמים נפל פחד ואימה גדולה על האנשי חיל, עד שרצו כולם מבית המזיגה
וגם מחמת הפחד והאימה שהיה הולך וגדל עליהם לא יכלו כולם לרוץ דרך הפתח עד ששברו
החלונות ורצו דרך החלונות, ועזבו כל החפצים שהיה להם בבית המזיגה. ורצו כך בהרחוב
מבוהלים ודחופים כמשוגעים לא ידעו אנה. עד שפגע בהם השר הראשי שלהם, ולא השגיחו בו
כלל, ולא נתנו לו אותות הכבוד השייך לו, רק רצו הלאה. וצעק עליהם השר הראשי בקול רעש
גדול: "מה הדבר הזה?" עד שהוכרחו לעמוד ולהודות לו האמת מה שעשו בבית המזיגה. ואמרו
שבא אליהם איש אחד יהודי זקן, וצעק עליהם 'פחדך' פחדך', עד שנפל עליהם פחד גדול ולא יכלו
עוד לעמוד על רגליהם והכרחו לרוץ משם. ועדיין הפחד הולך וגדל עליהם ולא ידעו מה הוא. ובעל
כרחם הוכרחו לחזור עם הראש שלהם לבית המזיגה ושלמו בעד כל היזקות והפסדות שעשו שם.
וגם הראש שלהם העניש אותם עונש המגיע להם ונטלו החפצים והלכו לדרכם.
זכות הקדוש עמוד עלינו עעוסא"ס.
מעשה נפלאה מרבינו הגאון הקדוש ר' לוי יצחק מבארדיטשוב
הרב הצדיק, בוצינא קדישא, המפורסם מרן ר' יחזקאל מקאזמיר זצוקללה"ה ישב פעם אחת
בסעודה עם אנשי שלומיו ביומא הלולא של רבינו הגאון הקדוש זצוק"ל מבארדיטשוב הנ"ל ושאל
הרה"ק ר' יחזקאל לאנ"ש אם יש בכאן איש שהכיר את הקדוש מבארדיטשוב הנ"ל? וחיפשו ולא
מצאו, רק איש זקן אחד עני מזעליחאוו. וצוה הרבי מקאזמיר הנ"ל להביאו אליו. וכאשר בא העני
שאל אותו הרה"ק: "אם הכרתם את הקדוש מבארדיטשוב, אשר היה מקודם רב אב"ד בעירכם
זעליחאוו?" והשיב העני: "רבי, בטח אתם סבורים את הרב ר' לוי יצחק. אני הכרתי היטב את ר'
לוי יצחקיל. ואני אספר לכם מעשה נפלאה שעשה עמי בעצמי, בעת שהיה אב"ד בזעליחאוו. דרכו
בקודש היה לסבב על הכפרים לקבץ מעות בהשבוע של חנוכה. ואני הייתי דר אז בכפר סמוך
לזעליחאוו. ובא הרב ר' לוי יצחקיל אצלי לעת ערב ונתתי לו הנדבה. ורצה לילך לביתו, אולם
החושך כסה את פני הארץ וגם קור גדול היה אז. לזאת בקש לי מקום ללון בביתי. והשבתי לו
שאני מרוצה לזה, רק שאין לי שום מקום, כי אם באופן שיישן עמי במטה אחת. וגם זאת באופן
שהוא יישן אצל הכותל, כי בשום אופן איני יכול להניח אצל הכותל, רק אל פני הבית". והשיב לי
הרב שהוא מרוצה לזה. והניח לי לישון אצל הכותל. ועששית קטנה היתה דולקת כל הלילה.
וכאשר הרגיש הרב שנרדמתי קצת, תיכף יצא מהמטה והלביש עצמו. והלך בבית כל הלילה,
אחת הנה ואחת הנה, ודיבר ונהם כדבורה. ואני לא הייתי יכול לישון כל הלילה מחמת נהמותיו.
ונתתי תודה כאשר בא הבוקר והרב ר' לוי יצחק נסע לביתו.
ויהי אחר זה בין פסח לשבועות הייתי אצל האדון שלי. ואמר לי שלא ישכיר לי עוד הפאקט
חכירה מחמת שאיני משלם הראטעס דמי חכירה בזמן הראוי, וגם החוב שאני חייב לו, איזה
מאות זהובים, אראה ליתן לו תיכף, ואעזוב את דירתי משם וישכיר לאיש אחר. ואם לא אעשה כן
- ישים אותי במשמר. וראיתי שלא טוב הדבר. התישבתי בדעתי: אני עשיתי טובה להרב ר' לוי
יצחק שהנחתי לו לישון עמי במטה אחת, וגם הנחתי לו להיות אצלי כל הלילה, ואני יודע שר' לוי
יצחק הוא צדיק, לזאת אלך אליו, אפשר יעשה לי טובה בזה.
וכן עשיתי. ובאתי אליו וסיפרתי לו כל הנ"ל. וצוה לי להביא בוגין גיליון נייר חדש וחלק. והוא
היה דר בדירה אחת, וגם פתח היה נפתח מהדירה לקאמיר חדרון . ונטל הרב אצלי הנייר והלך
להקאמיר, ושהה שם כמו רבע שעה. ויצא מהקאמיר ונתן לי הנייר בחזרה, רק שנתן לי מכופל ]![
כמו מכתב. ואמר לי: "לך להאדון ותתן לו הפתקא הזו". וכן עשיתי והלכתי אל האדון. ובדרך
התישבתי בדעתי: הלא לא ראיתי אצלו שום דיו וקולמוס. וגם בהקאמיר חושך הוא, כי בקאמיר
איננו עשוי שום חלון. ואם כן איך כתב? ואפשר שלא כתוב בה כלום, לזאת אראה מה בתוכו?
ונטלתי הנייר ופתחתי אותו וראיתי שהוא חלק כמקדם ואין בו שום כתב. ונשתוממתי על המראה.
ורציתי לילך אל הרב בחזרה ולאמר לו: "מה עשיתם? הלא כאשר אתן הנייר החלק הזה להאדון
יראה שאני מהתל בו, ויהרוג אותי תיכף בקנה השרפה אקדח . אולם אחרי שובי נחמתי: בודאי
איש ירא אלקים וצדיק כזה בודאי לא יסכן אותי, ומסתמא יודע הוא מה עושה. והלכתי בכח אמונה
זו להאדון. וכאשר באתי להאדון נתתי אליו הנייר. ונטל האדון הנייר ופתח אותו. והתחיל לקרות
בו כאדם שקורא באיגרת ואני לא ידעתי מה קורא, כי לא שמעתי חיתוך אותיות, רק קול קריאה
בעלמא. וכאשר הפסיק מלקרות, אמר לי האדון: 'תדע, שישבתי בדעתי: הלא כל הפאקטערס
חוכרים אינם אנשים נאמנים, ולמה לי ליקח אצלי אנשים חדשים, אולי יהיו גרועים ממך? טוב
וישר אצלי שאתה תשאר אצלי. והמעות המגיע אצלך - אני נותן לך במתנה, רק שמהיום והלאה
תשלם לי הרטעס בזמן הראוי'. ופטרני לשלום והלכתי לביתי בשמחה. ונטלתי גבינה וחמאה
והלכתי להרב ר' לוי יצחקיל ליתן לו מתנה ותשואות חן עבור זה. וכאשר הלכתי אליו פגעתי אותו
שעומד בפרשת דרכים וממתין ומצפה על ביאתי. סיפרתי לו כל המאורע. וכאשר שמע זאת אמר
לי בהתלהבות בזה הלשון: 'סערצי כינוי חיבה אמור לי האמת: מה עשית בהמכתב קודם שהגיע
ליד האדון?' אמרתי לו שפתחתי אותו בהדרך כנ"ל. אז השיב לי באנחה רבה: "אוי, מה עשית?
הלא היה יכול להיות הפאקט אצלך לאחוזת עולם, לך ולבניך ולבני בניך, על ידי מכתב הזה. ובמה
שפתחת אותו על הדרך, והבטת בו, קלקלת דבר הזה".
כן סיפר האיש הזקן הזה לפני מרן הרב הקדוש ר' יחזקאל, הרבי מקאזמיר.
ואתה, הקורא נעים, הבט וראה עד כמה צריכים להתחזק באמונת הצדיקים. זי"ע.