סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ט. · גרוש הנשים הנכריות
בכ“ד בתשרי התאספו בני ישראל, אלה אשר שבו מגלות בבל לבנות את הבית השני, בצום ובשקים וגו', ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר (גרשו את נשיהם הנכריות שהתחתנו בהן בגולה), ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבותיהם, ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ד”א רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לד' אלקיהם ויזעקו לד“א (נחמי' ט'), והיתה הזעקה מאת עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה, שיבער ד' את רוח הטומאה מן הארץ (זהו יצרא דעבודה זרה שהיו להוטים אחרי' עד גלות בבל), והשי”ת קבל את תפלתם, ובטלו, כמו שעינינו רואות, שאין איש אשר ימיר דתו בעבור הכרתו שראה איזה ממש באלהים אחרים, ואם הצליחו מסיתי המיסיון לצוד איזה טפשים במצודתם, אין זה כי אם מתוך תועלת חמרית שהבטיחו להם (כמו שבארתי היטב במחברתי “ודע מה שתשיב”).
אך המלך הזקן והכסיל (היצה"ר) המציא כעת עבודה זרה מודרנית, היא יוצרת – המודה (בפרט המודה – דע – שיטים, לילך חצי ערומות) שהבנות השובבות מתרדפות אחרי' כמו שהתרדפו בימי הבית הראשון אחרי עבודה זרה. עלינו לבקש רחמים מאת ד' שיעביר גם את רוח הטומאה הזאת מן הארץ.