סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ח. · ראש השנה
היום הראשון והשני בחדש תשרי הם ימי “ראש השנה”. תוקעים בשופר, ובתפלת מוסף אומרים “מלכיות זכרונות ושופרות”. השי“ת מלמדנו איך לזכות בדין, והוא מצוינו לומר “מלכיות” לקבל בזה את עול מלכותו ית”ש, ולומר “זכרונות” למען נזכר לפניו לטובה, ובמה? ב“שופר”! כמבואר רעיון זה בתחנה (מעשה אלפס צד ק"ח).
ביום א' של ראש השנה אחת תפלת המנחה הולכים אל הנהר או הבאר לומר “תשליך”, אחד מהטעמים הוא, לחזק בלבנו את הרעיון של “מלכיות” – כדי שתמליכוני עליכם, כי הי' מנהג בישראל שהיו מושחין את המלך על יד הנהר, כמו שאמר דוד המלך ע“ה (מלכים א, לג): “והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל “גיחון”, ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל, ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה”! ודבר זה הוא כמו כן אחד הטעמים לתקיעת שופר בר”ח כמו שנאמר – בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'! ברעיון זה שאנו ממליכים את השי“ת למלך עלינו יחזק בלבנו הרגש, לשמר מכאן ולהבא את גזרותיו כגזרות מלך על עבדיו ובזכות זה ישליך הב”ה במצולות ים את כל חטאתינו בעבר ויכתבנו ויחתמנו לשנה טובה ומתוקה.