סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ג'. · ליל בקיעת הים
הלילה השייך לשביעי של פסח עברו ישראל את הים (ים סוף) בחרבה, ובהאיר הבקר שוררו את השירה “אז ישיר”.
מנהג ישראל להיות נעורים בליל שביעי של פסח וללמוד ענינים השייכים לו, לקיים “שיחו בכל נפלאותיו”. כי אין בכח עט לתאר מצב ישראל בשעה שרדף פרעה אחריהם ואין להם דרך לנטות ימין ושמאל, כי לשני צדיהם המדבר הנורא מקום שרף ועקרב9, ולפניהם הים־סוף ומאחריהם חיל פרעה. המשורר תאר את הענין במשל נפלא: “יונתי בחגוי הסלע” – הנץ רדף אחר היונה ונמלטה לתוך חור מחגוי הסלע, והנה לפני' נחש נושף להשחיתה! במצב אשר כזה נמצאה כנסת ישראל, אמר לה הב“ה: “הראיני את מראיך” – הראי לי את הדמות שנחלת מאבותיך שמסרו נפשם על קדושת שמי, ואומר המדרש: “שם בנימין צעיר רודם – רד־ים”, כי קפץ השבט הצעיר הזה אל הים להקים דברי ד' אשר דבר ביד משה – דבר אל בני ישראל ויסעו! ואחריהם קפץ נחשון בן עמינדב נשיא יהודה ראשונה לתוכו, ונתקיים בהם – פתחו לי פתח כחודו של מחט (שהראו התחלה של מסירת נפש) ופתח להם הב”ה פתח כפתחו של אולם, כי קרע להם את הים והלכו בתוכו ביבשה. (ועיין בסדור “מעשה אלפס” פסוק “וברוח אפיך נערמו מים” איך גואלו פרעה וחילו לרדוף אחריהם בים?).
חכמינו ז"ל אומרים (אבות פ"ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים (שניצולו מעשר המכות שבאו על המצרים) ועשרה על הים, והם: א) ויבקעו המים, – ב) שנעשה הים כמין אהל ונכנסו ישראל לתוכו, – ג) שנעשתה קרקעית הים יבשה בלי חמר וטיט שתהי' נוחה לישראל לעבור בה, – ד) הקרקעית שדרכו בה המצרים (ברדפם אחר ישראל) נעשתה לחה מלאה רפש וטיט, – ה) המים הנקפאים בים לא היו לגוש אחד כי אם לחתיכות קטנות בדמות לבנים ואבני בנין מסודרים, – ו) המים הנקפאים נעשו קשים כסלעים ורוצצו ראשי מצרים כמו שנאמר – שברת ראש תנינים (אלו המצרים) על המים, – ז) הים נגזר לשנים עשר גזרים למען יעברו השבטים איש איש בדרך מיוחד, ח) חומות המים שנקפאו והבדילו בין שבט לשבט היו זכים כספירים, למען יוכלו לראות אלו את אלו כי עמוד האש האיר להם את הלילה, – ט) החומות הוציאו מים מתוקים להשקות את ישראל כמו שנאמר – נד נוזלים, – י) לאחר ששתו מהם חזרו ונקפאו ונעשו ערמות כמו שנאמר – נערמו מים.
שושנה – הנס השני והשביעי והשמיני, לכאורה מיותרים, וכי עביד קב"ה ניסא בכדי?
אמא – מתוך שאלתך בתי היקרה עמדתי על כונה עמוקה בדברי השירה “זה אלי ואנוהו”, ז"א, אתה אלקי קדושי שוית הוד והדר על הנס של קריעת ים סוף. בדברים שלא הי' בהם משום הכרח כי אם משום פאר והדור, בזה למדתנו, אשר בעת שנעסוק במצותיך, לא נחפש לקיים רק את הנחוץ במצוה, כמו שאומרים אחדים, תהי מזוזה בעד 10 פרוטות אם אך הסופר מעיד שהיא כשרה. ואם לאו – עונו בראשו10, לא – אך: “אנוהו!” אתנאה לפני שמך במצות, בסוכה נאה, מזוזה נאה, וכן הלאה (שבת קלז).
(דרך שני לישב שאלה זו עיין ספרי “אהבה לבבית טהורה” ח“ב צד 122 ותרוה נחת. שם תמצא כי עשרת הנסים שנעשו לאבותינו על הים, לא נעשו רק לשעתם כי אם להיות מעיני ישועה, אשר מהם ישאבו ישראל גאולה ופדות בכל דור ודור, עד אשר יבא גואלנו צדק וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו השי”ת הפלאות.)