סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ב. · חדש ניסן
החדש הזה הוא ראשון לחדשי השנה אצל עם ישראל, אומות העולם החדש הראשון להם מתחיל מראש שנותם, ואולם עם ישראל, אם אמנם שהשנה מתחילה אצלו מהחדש תשרי הנה הראשון לחדשים הוא אצלו ניסן, באופן שהחדש תשרי הוא החדש השביעי. כי כל האומות עומדות תחת מהלך הטבע, אבל עם ישראל, כשהוא שומר תורה ומצוה הוא מנושא על הטבע2, ולכך אמרה תורה: “החדש הזה” – החדש ניסן (שבו דבר השי"ת עם משה רבנו את הדברים האלה), “לכם” – הוא לעם ישראל, “ראש חדשים” – ראש לכל החדשים הבאים, בין לאייר סיון והלאה הבאים אחריו, ובין לחדשי ניסן בשנים הבאות, כי הוא המקור למעיני הישועה הנסיים שתשאבו מהם בכל הדורות ובכל הזמנים, “ראשון הוא לכם” – וחדשי ניסן שכמותו אשר יבואו אחריו הם יהיו ראשונים לכם, “לחדשי השנה” – כי מניסן ימנו את החדשים: ניסן – ראשון, אייר – שני, סיון – שלישי, וכן הלאה.
חדש ניסן הוא כולו ירח של חג, ואין אומרים בו תחנון (ויאמר דוד) כל החדש, כי ביום הראשון לחדש זה הקים משה רבנו ע"ה את המשכן. שנים עשר הימים הראשונים הקריבו נשיאי שבטי ישראל בו את קרבנותיהם לחנוכת המזבח, איש איש יומו, ביום ארבעה עשר הי' ערב פסח, שבו הקריבו את זבח הפסח, ואחר זה היו שבעת ימי הפסח, ובאופן כזה, עבר רוב החדש בקדושה, ולפיכך הוקדש כלו לחג בישראל, לכל הימים.