סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ב.
חדש ניסן
החדש הזה הוא ראשון לחדשי השנה אצל עם ישראל, אומות העולם החדש הראשון להם מתחיל מראש שנותם, ואולם עם ישראל, אם אמנם שהשנה מתחילה אצלו מהחדש תשרי הנה הראשון לחדשים הוא אצלו ניסן, באופן שהחדש תשרי הוא החדש השביעי. כי כל האומות עומדות תחת מהלך הטבע, אבל עם ישראל, כשהוא שומר תורה ומצוה הוא מנושא על הטבע2, ולכך אמרה תורה: “החדש הזה” – החדש ניסן (שבו דבר השי"ת עם משה רבנו את הדברים האלה), “לכם” – הוא לעם ישראל, “ראש חדשים” – ראש לכל החדשים הבאים, בין לאייר סיון והלאה הבאים אחריו, ובין לחדשי ניסן בשנים הבאות, כי הוא המקור למעיני הישועה הנסיים שתשאבו מהם בכל הדורות ובכל הזמנים, “ראשון הוא לכם” – וחדשי ניסן שכמותו אשר יבואו אחריו הם יהיו ראשונים לכם, “לחדשי השנה” – כי מניסן ימנו את החדשים: ניסן – ראשון, אייר – שני, סיון – שלישי, וכן הלאה.
חדש ניסן הוא כולו ירח של חג, ואין אומרים בו תחנון (ויאמר דוד) כל החדש, כי ביום הראשון לחדש זה הקים משה רבנו ע"ה את המשכן. שנים עשר הימים הראשונים הקריבו נשיאי שבטי ישראל בו את קרבנותיהם לחנוכת המזבח, איש איש יומו, ביום ארבעה עשר הי' ערב פסח, שבו הקריבו את זבח הפסח, ואחר זה היו שבעת ימי הפסח, ובאופן כזה, עבר רוב החדש בקדושה, ולפיכך הוקדש כלו לחג בישראל, לכל הימים.
עשרה בניסן
העשירי בניסן הוא יום פטירת מרים הנביאה (אחות משה ואהרן), ביום פטירתה נסתלקה הבאר (הסלע שממנה יצאו מים לישראל) שנתגלגלה עם ישראל כל ארבעים השנה שהלכו במדבר, כמבואר בתורה – ותמת שם מרים (בקדש) ותקבר שם ולא הי' מים לעדה (במדבר כ')3.
בעשירי בניסן עברו ישראל את הירדן בימי יהושע. את הנס הזה יש לזכור תמיד, הוא מורה, כי אין ישראל נתונים תחת ההנהגה הטבעית. שלשת מיליוני נפש עברו נהר הירדן והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר, והכנענים בטח שרפו כל מעברות הנהר, ולא הוצרכו ישראל להשליך עליו גשרים מלאכותיים, אך, מיד שהכהנים נושאי הארון, נטבלו כפות רגליהם במי הירדן, נכרתו מימי הירדן, ועברו, המים היורדים למטה, אל ים המלח, והמים אשר מלמעלה, לא ירדו אבל התנשאו כמו נד כלפי שמי מרום, וככה עברו ביבשה בירדן, שלשת מיליוני נפש, כנגד יריחו, וכן כתוב: (יהושע ד' כב) והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן, אשר הוביש ד“א את מי הירדן מפנינו עד עברנו, כאשר עשה ד”א לים סוף אשר הוביש מפנינו עד עברנו, למען דעת כל עמי הארץ את יד ד' כי חזקה היא (והתוצאה מזה) למען יראתם את ד"א כל הימים.
אחרי זה, כשיצאו הכהנים נושאי הארון מהירדן, אז תחת לעבור אותו נסוגו אחור אל המקום שמשם באו, ומיד נמס הנד הגבוה והי' למים והירדן החל לשטוף במהלכו הרגיל, באותה שעה אחזו הכהנים בארון, והארון התנשא למעלה ונשא את הכהנים אתו כשאר ישא הנשר את בניו על אברתו ועבר את הירדן, בזה בא להורות אותנו, כי הנושא את התורה, התורה מעבירה אותו את כל נחלי השטף הבאים לשטוף אותו4.
* * *
אמר בן ציון אלפס
לפני המלחמה העולמית הוצאתי לאור (מכתב יד) ספר “מיטב הגיון” להגאון הצדיק החכם הכולל ר' שמשון בן רפאל חירש זצ“ל מפפד”מ, והנה לספר תהלת הספר הזה, ילא כל עט סופר, וקצת מזה מבואר שם במכתב הגאון האמתי שר התורה ר' חיים עוזר גרודזינסקי שליט"א אגיד דירושלם דליטא, ויען שאין הספר הזה מצוי ביד כל אדם אמרתי להעתיק ממנו ציטטים השייכים לענינינו.
ויאמר ד' אל משה עתה תראה וגו' (סופ פ' שמות).
– זו היא השעה שחכיתי אליה. אך “עתה”, אחרי התברר אפיסת כחך, להציל את העם, ואפיסת כח העם להציל את עצמו, ואחרי התברר לכם, כי כל השתדלות אצל פרעה לא תועיל ולא תציל, ועוד תהי' למחסור (כמו שהוסיף לגזור “ותבן לא ינתן להם”), ואחרי אשר נאלמתם לפני זקני ישראל, מבלי היות בפיכם תוכחות, והתיאשו בני ישראל מכל עזרה עצמית ומכל תשועת אדם – “עתה” הגיעה שעת הגאולה! עתה “תראה” ותדע וידעו המה, כי אתם רק כלי מבטאי, דוברי דברי, ואני העושה – “אשר אעשה”, ולא יטעו ליחס אליכם שום עזרה וסיוע בדבר, הן בדרך הכרח והן בדרך השתדלות, “כי ביד חזקה ישלחם וגו'”, אתם תהיו הרואים ואני העושה, ובזה תבין ותדע למה הרעותי.
ואולם על עיקר הדבר אשר אתה דן, מה צורך בשליחותך? אם אני העושה אתה למה לך?
אמנם כן, אילו לא באתי רק להציל, הרבה הצלות יש לפני, הרבה שלוחים יש לי, והרבה עמי פדות, אבל עתה הגיעה השעה, לגלות את היד הנעלמה, האורגת רשתות במסתרים לעריצי גוים והכורה להם שוחות, הגיעה השעה לגלות לעיני כל יושבי תבל את היד החזקה, המשברת זרועות רשע ודם, למען ידעו בני ישראל, וידעו מצרים, וידעו כל אפסי ארץ, כי לא ידי המקרה היא, כי אם ידי, אשר תאחז במשפט, לעשות משפט לעשוקים, ולמוד לעושקיהם כפעלם, וידעו כלם כי “אני ד'!” והמה אנוש המה ולא א‘, ואל יעוז אנוש עוד לקרא: "מי ד’ אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ד'!"..
ולכך – צריך אני, שאל מעשי יתלוה דברי, המפיץ אור על מעשי, והמגיד מראשית את אשר תקרינה ולא יפול צרור ארצה, ולזה צריך אני לשליחותכם, להיות לי לכלי מבטא ביני ובין פרעה ובין – כל העולם. – על ידכם ישמע העולם את קול פרעה בדברו אלי: “מי ד‘? לא ידעתי את ד’!” ועל ידכם ישמע כל העולם בקראי: “אני ד'!” ועל ידכם ישמע כל העולם, בענות פרעה: “ד' הצדיק ואני ועמי הרשעים!” ועל ידכם ישמע כל העולם: “מי כמוכה באלים ד'!”
ואם יקום עוד הפעם דור אחר, אשר ימצאו בו מדברי גבוהות לאמר: “מי ד'?” ואם ימצאו בו מתחכמים האומרים: “בן חכמים הוא, בן מלכי קדם!” “אין לנו עסק בתיאריות כאלה, שאינן נמדדות במדה ונשקלות במשקל ונראות לעין ונבחנות במבחן, כמו שתי פעמים שתים הן ארבע” – ידעו: כי לא מתקדמים המה, כי אם נסוגים לאחור, לאחור של יותר מג' אלפים שנה, וכבר היו חכמים ושליטים כאלה לעולמים, ועתידים אלה כמו הם לזעוק: “ד' הצדיק ואנחנו הרשעים”! “מי כמוכה באלים ד'”! בעת אשר ישא ד' את ידו עוד אל השמים ואמר חי אנכי לעולם, ראו כי אני אני הוא וגו‘, ובעת אשר יתקיים ונשפטתי וגו’ והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים וידעו כי אני ד' (יחזקי' לח).
לא כנסיה של דת או תפלה (לבד) או של זבח רצה הב“ה לתקן בעולמו, כי אם “עם ד'”. עם אשר מעבר מזה, יהי' מעצמו משולל כל קנין ונחלה, ומתקיים רק על אלקיו, כמו שמתקיימים כל הגוים איש על אדמתו. ולא עוד אלא כל עצם מציאותו קיומו והתפתחותו, יהיו – אצבע אלקים”! מיד הב"ה יקבל לא רק כל קניני העולם, כי אם גם כל זכיות אנושיות וקיום עצמי ועממי, ויהי' “מצבה חיה” לעולם, כי “ד' הוא האלקים”! ומעבר מזה – יסתדר בכל עניניו הפרטיים והצבוריים, האישיים והמדיניים, הביתיים והמסחריים, רק על פי תורת ד‘, ויהי’ בזה “תורה חיה” לעולם, ללמוד ממנו את דרכיה ומדותיה חקיה ומשפטיה, “הוא יהי' לי לעם” – מתקיים עלי, “ואני אהיה לו לאלקים” – כביכול, מתקיים עליו.
והנך רואה את ישראל במצרים (כשבאו לשם יעקב וכל ביתו) עומד ברום המעלה, אחר כך (כשמתו כל הדור ההוא) מתחלת תקופת הירידה, והנה הגיע לנקודת האפס, ולפי כל חשבון טבעי לא היתה לו עוד שום תקוה לחיות. והנה הב"ה עובר עליו וקורא אליו: “חיה”! והוא חי וקים וגדול ורב ורם עד לשמים! אצבע אלקים הוא מתחלתו ועד סופו! ומעבר מזה – הצטרף בכור עוני להסר סיגיו ממנו, למען יהי' ראוי ומסוגל, לחיות את חייו כרצון ד‘, בקדושה ובטהרה, בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים, ולהיות – לא רק מאמין בד’, כי אם גם אוהב את ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו, ויירא ממנו ודבק בו ובמדותיו עד עולם – זה סוד גלות מצרים!
עליית עזרא
בי“ב ניסן עזבו עזרא ורבים מישראל אתו את הנהר “אהוא” (שנקבצו שם וחנו על ידו שלשה ימים) על מנת לעלות לירושלם לבנות את הבית השני ברשיון המלך ארתחשסתא שהוא כורש, כמ”ש (עזרא ח, כא) – ואקרא שם צום על הנהר אהוא להתענות לפני אלקינו, לבקש ממנו דרך ישרה לנו ולטפנו ולכל רכושנו (כי הוליכו אתם כסף וזהב הרבה, מה שלקח נבוכדנצר מירושלם וגם נדבות המלך כורש ושריו, כמבואר שם בסימן ז') כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך (שלא יתנפלו עלינו לשלול את הרכוש מאתנו) כי אמרנו למלך לאסר: יד אלקינו על כל מבקשיו לטובה ועוזו ואפו על כל עוזביו, ונצומה ונבקשה מאלקינו על זאת ויעתר לנו (כי באו לירושלם בלי שום מכשול).