סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק א.
ברכה
בראש חדש ניסן היתה שושנה’לה יודנפרינד לבת־מצוה (בת שתים עשרה שנה ויום אחד) ובאו אליה כל חברותיה לברכה והביאו לה מתנות.
חברה אחת הביאה שלשה כרכים “מעשה אלפס” וקראה אמה של שושנה לפני כלן את הספור של חיים בן הישיבה החרוץ עם התפוח הגנוב והתענגו הנערות על הספור גם נוכחו מזה עד כמה אי מוסרי הדבר אם אוכלים בלי ברכה, כי אין זה אלא גזלה מהמזנון האלקי, כי כל העולם הגדול הלזה הוא מזנונו של הבורא יתברך, ואם באים ליהנות ממנו, יש לשלם בעד הנאה זו, ומה התשלום שנאות הבורא ית' לקבל בעדה? היא הברכה (כלשון חז"ל – “מטבע” שטבעו חכמים בברכה), מה שאנו מברכים ומודים לו על המזון והמעדנים שהוא נותן לנו, ומי שאינו מברך, הרי הוא כמי שלוקח חפץ מחברו ואינו משלם, אין זה אלא גזל.
באותה שעה ברכו כלן על המגדנות שכבדו אותן, ברכה ראשונה ואחרונה, מלה במלה, ועל ברכת כל אחת ענו חברותיה אמן, שהיה ענג לשמוע.
ראש חדש
אחת הבנות בקשה לתפור מטפחת יד על מכונת־התפירה, ואמרה לה גברת יודנפרינד, בתי! היום ראש חדש, ויום זה יום מועד לבנות ישראל, ואסור לעשות בו מלאכה.
– ומדוע יהיה ראש חדש מועד לנשים לבדן? שואלת אחת הבנות.
– הנשים נמנעו מתת את תכשיטי זהבן לעגל, השיבה ג' יודנפרינד, בשעה שבאו הגברים במדבר לאסוף זהב לעשות ממנו את העגל, ובשכר זה, זיכה אותן השי"ת במצוה זו, לחוג חג בכל ראש חדש1, ותקבלנה שכרן עליה במיטב מאתו יתברך.
תשורה
– שושנה’לה! איזו תשורה אתן לך היום? שואלת אמה.
– אם יקרה! עונה שושנה’לה, מתנות חמריות נתת לי כבר די, עכשו מבקשת אני תשורה רוחנית, אשר תואילי להתחיל לי היום, בבאור עניני מועדי הקדש אשר לנו (פסח, שבועות, סוכות), בפני חברותי, גם תיטיבי לבאר לי מכל המאורעות היוצאים מן הכלל שאירעו לעמנו עם ישראל, מיום שהוציאם הב"ה ממצרים.
– שמחה אני בתי מאד על לבך הטהור אשר בחרת במתנות רוחניות מבחמריות, והנני לעשות רצונך בחפץ לב, ואחל מחדש ניסן ראש החדשים לנו.