אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך הערה נפלאה להלהיב לב האבות לחנוך בניהם

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

הערה נפלאה להלהיב לב האבות לחנוך בניהם

האדם עיר פרא יולד, רוחו תטחו אל הטוב בעיניו, היפה והנעים, בהוה קרוב וגלוי. גם אם ירגיש מזה אחר כן רגש לא נעים, נזק וצער מחלה ומדוה, טבעי ומוסרי ויהיה לבז ולחרפה, – אולת קשורה בלבו להמשך אחר כל עדן, מתק ושעשוע, והנפש מלאה רגשי תאוה וחמדה, גאה וגאון וכעס, רע ומרמה, והם השליטים על יצרו השכלי ועוזריו, ההורים ומורים מאשרים ומדריכים אותו. והנשמה – יחידה היא, בירכתים תרדם, ואין בכחה לקרוא למלחמה על הכחות העריצים עבדי המתעורר. וכל אשר יגדל הנער יתחזקו כחותיו שהורגל בהם, ובפרט בדור האחרון, שנתקיים בנו מאמר המשורר, אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו (אשר) סביב (הילדים הרכים) רשעים יתהלכון, להמשיכם ברשתם אשר נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה. – חוב קדוש איפוא על האבות לשים עין פקוחה על בניהם ובנותיהם בנעוריהם, כשהם בדמות קליפת האגוז הירוקה הנוחה להשבר, ובדמות נטיעה רכה הנוחה להכפף (בנינו כנטיעים מגודלים) הזקוקה להיות מקושרת למטה ישר, פן יטנה הרוח. והחכם צוה חנוך לנער על פי דרכו (מדתו, ולאט לפי כחו) גם כי יזקין לא יסור ממנו, כי ההרגל והשמוש יהי' לו לטבע שני (הכל לפי רוב המעשה, לפירוש הרמב"ם באבות), והלמוד מועיל גם לבהמה, וגם החיה היא בת תרבות.

אבן יקרה היא נפש האדם, תלוטש במוסר, תפותח בחכמה. הדימאנט בהמצאו מראהו כחומר אטום אין לו ברק, כי מכוסה הוא בקליפה קשה, וזקוק לאומן יודע איך להסירו, באיזו מקבת וכח יך עליו פן יקולקל גם ידע ללטשו ולמרקו. כן הנפש יש ללכת בזהירות בחנוכה ומדותיה פן תבעט הנפש הבהמית או תחלש ותכשל.

מה גדול ורם הוא ענין חנוך הבנים והבנות בילדותן, לשרש מהם קוצי מדות מגונות וחרולי דעות כוזבות וליטע במקומם מדות טובות ודעות ישרות! הלא תראה כי על מצוה אחת מתרי“ג מצות והיא “לבנות בית הבחירה” האריכה התורה בחמש פרשיות (תרומה תצוה תשא ויקהל פקודי), וכפלה ושלשה דבריה בהביא את המשכן אל משה ובהקים משה את המשכן ובכל פרט ופרט נכתב כאשר צוה ה' את משה, יען כי המשכן וכל כליו הוא תבנית העולם הקטן (האדם) והעולם הגדול (שמים וארץ), כמ”ש חז“ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שנאמר וימלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתכונה בדעתו תהומות נקבעו. והדבר העיקרי בבית הבחירה הוא הארון והלוחות והכרובים שעל הכפורת אשר מבין שני הכרובים הי' נשמע קול ה' בדברו אל משה לצוות אותנו חוקי חיים. ומה היא דמות הכרובים? היא דמות ילד וילדה (מאי כרובים? כרביא)! ראה כמה חביבים ילדי ישראל לפני השי”ת (הבל שאין בו חטא). ולא על הכפורת לבד היתה צורת כרובים אבל גם על הפרוכת ועל היריעות התחתונות הנראות במשכן כתיב “כרובים” מעשה חושב תעשה אותם, להעיר אותנו על הענין הרם הזה, שחנוך הילדים והילדות הוא סוד קיום עם ישראל, ועל ידיהם השי"ת משרה שכינתו בתוכנו (כאשר אנו מתפללים “עשה בשביל תנוקות של בית רבן”).

ולבל תטעה לומר אלמד את בני תחלה חכמת העולם ואח“כ אלמדהו תורה ומוסר. לזאת צותה תורה שאל תעשה את הכרובים לבדם ואח”כ תקבעם בכפורת, אלא מן הכפורת גופה תעשו את הכרובים, להעיר וללמד אותנו שראשית למודים תלמד את הילד תורה ומדות טובות, ובארה דבריה והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה (הוא חלק התורה שבין אדם למקום) סוככים בכנפיהם על הכפורת (כפי המבואר בלוחות, לא אידיאלים אשר תמציא מדעתך), ופניהם איש אל אחיו (הוא ההנהגה שבין אדם לחבירו) אל הכפורת יהיו פני הכרובים (כפי המבואר בלוחות העדות, לא הנהגות שבין אדם לחבירו) אל הכפורת יהיו פני הכרובים (כפי המבואר בלוחות העדות, לא הנהגות אשר תמציא מדעתך). והזהירה למשה רבנו באזהרה כפולה “וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר”, ואז כשתעשה כן אשכין שכינתי שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים".

אי לזאת, מי האיש החפץ חיים (חיים נצחיים) ואוהב ימים לראות טוב (בעולם הזה), יתן לבניו תחלה לאכול לשבעה מעץ החיים, תורה נביאים וכתובים, משנה וגמרא (בשרא דתורא) עד חמש עשרה שנה, על ידי מורים ישרים ויראי ה' (שיהי' בהם רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך ואז לא ימושו מפיך כו'), ואח"כ יוכל להאכילם מעץ הדעת (הוא חכמת העולם) ואז יראה דור ישרים, תורה וחכמה במקום אחד אשר בהם ישראל יתפאר.

אמנם אם ישמע לעצת הנחש וימהר להלעיטהו מעץ הדת תחלה, (כהמתחכמים בדורנו אשר עליהם אמר החכם מכל אדם דור טהור בעיניו כו') אז יגרום להם מיתת הנפש, כחוה שמהרה לאכול מעץ הדעת טרם טעמה מעץ החיים והביאה מיתה לעולם, ולא יזכו לטעום מעץ החיים, כי להט החרב המתהפכת של דור העקש ופתלתול, יגרשהו מגן עדן, כאשר תראה בחבורי הזרגוני “אוצר התורה” בספור עץ הדעת, כי עץ הדעת הוא גפן היין אשר אם תשתהו אחר סעודה חשובה מבשר ודגים אז יעכל המזון וישמח לבב אנוש, ואולם אם ישתהו אליבא ריקנא, אז ישתכר ויאבד שכלו ויתעה כשה אובד.

ולזה אמר אדוננו דור ע"ה עדות ה' (המה ספורי התורה המעידים על השגחת ה' ויכלתו) נאמנה (המה ספורים אמתים לא ספורי בדים כספורי חכמי העמים) מחכימה פתי (לבל יתפתה מהנחש הערום) כספור עץ הדעת אשר יפתר לנו שאלה גדולה המנסרת בעולם החנוך (עיין חבורי “אוצר התורה” פסוק נעשה אדם וחבורי “ברית ציון” ותרוה נחת).

בדורנו זה האבות טרודים על המחיה ועל הכלכלה ואינם שמים לב להתכלית הנכונה לחנך בניהם ובנותיהם על ברכי דת היהדות ולהדריכם במדות ישרות להיותם יהודים נאמנים לעמם ולדתם, ואף שיזילו זהב מכיסם לשכור לו מורה ומלמד, רבים הם שאי־ידיעתם תמנעם לדרוש על כשרון ותכונת דרכו של המורה (שלא יהי' ממין שמעו נא המורים). בין כה וכה הילד יהי' לנער ריק מתורה, ערום מיראה, ובור ממדות ודרך ארץ, וכראות האבות שאין נחת מחנוך בניהם יחדלו ללמדם עוד, ואומרים די לי כי בני יודע להתפלל ולקרוא בתורה ומה לי עוד? סוף סוף רב לא יהי' בישראל! ואינם יודעים כי מן המקרא לבד זולת קבלת ומסורת חז"ל, אף יהודי פשוט לא יהיה, וישאר בור וריק כל ימיו ללא תורה ואמונה וללא דרך ארץ.

ויען כי דרך ארץ קדמה לתורה כמ“ש השי”ת על אברהם אבינו, “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'” (בראשית יח יט), ועיקר החנוך הוא בילדותו כמ“ש חז”ל “ינקותא כלילא דורדא” כי אז הילד ברשות האם ועל האם לחנכו כמו שאמר ר' יוחנן בן זכאי על תלמידו ר' יהושע בן חנניא “אשרי יולדתו” (שאמו הדריכתו במדות טובות), לזאת הנני נותן לפניכם חוברת המכילה ספור נאה איך שהג' יודנפרינד (אם רחל הידועה לקוראי מעשה אלפס) למדה את בתה שושנה ובארה לה במעמד חברותיה ענין היהדות וענין השבת והמועדים וכל מנהגי עם ישראל ומה שאירע לאבותינו בדברי ימיו בשאלות ותשובות מחוכמות, ישמע חכם ויוסיף לקח.

מטרת הספור לחנך בנינו וביחוד בנותינו שהן עתידות להיות אמהות להקים דור חדש של אנשים משכילים דורשי אלקים למען יהיו אהובים למעלה ונחמדים למטה, כראוי לעם חכם ונבון כעם ישראל.

מורים או הורים נבונים יבררו מה ראוי ללמד לכל ילד ונער לפי שנותיו והכרתו ואיזה מאמר קודם ואיזה מאוחר.

הצעיר מתלמידיו של אהרן, אוהבת את הבריות ומקרבן לתורה

בן־ציון אלפס

כ“ד אדר תרצ”ד, פה עיה“ק ירושלם תו”ב.

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה