סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק א. · ברכה
בראש חדש ניסן היתה שושנה’לה יודנפרינד לבת־מצוה (בת שתים עשרה שנה ויום אחד) ובאו אליה כל חברותיה לברכה והביאו לה מתנות.
חברה אחת הביאה שלשה כרכים “מעשה אלפס” וקראה אמה של שושנה לפני כלן את הספור של חיים בן הישיבה החרוץ עם התפוח הגנוב והתענגו הנערות על הספור גם נוכחו מזה עד כמה אי מוסרי הדבר אם אוכלים בלי ברכה, כי אין זה אלא גזלה מהמזנון האלקי, כי כל העולם הגדול הלזה הוא מזנונו של הבורא יתברך, ואם באים ליהנות ממנו, יש לשלם בעד הנאה זו, ומה התשלום שנאות הבורא ית' לקבל בעדה? היא הברכה (כלשון חז"ל – “מטבע” שטבעו חכמים בברכה), מה שאנו מברכים ומודים לו על המזון והמעדנים שהוא נותן לנו, ומי שאינו מברך, הרי הוא כמי שלוקח חפץ מחברו ואינו משלם, אין זה אלא גזל.
באותה שעה ברכו כלן על המגדנות שכבדו אותן, ברכה ראשונה ואחרונה, מלה במלה, ועל ברכת כל אחת ענו חברותיה אמן, שהיה ענג לשמוע.