אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך הסדר השני עד"ש, הוא הקורס של “א לקינו!”

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

הסדר השני עד"ש, הוא הקורס של “א לקינו!”

הרכוש הגדול

הסדר השני עד"ש, הוא הקורס של “א־לקינו!”

השכם בבקר וגו' הנני משלח בך וגו' את הערוב (ח, יז).

חלק גדול מהפילוסופים מודה שיש בורא לעולם, אשר הקים את בנין העולם הנפלא הזה, אך אינם מאמינים ב“השגחה”, שהא־לק הנשגב הזה ישים לב למעשי האדם הברי־ה השפלה הלזו. “רם על כל גוים ד'” – רבים העמים שד' רם בעיניהם, והם מאמינים כי רק “על השמים כבודו” – להשגיח שמה, ולא למטה בארץ. התוצאה המרה ממחשבה זו מובנת לכל, מאחר שאין הא' משגיח בארץ, הנה האדם חפשי לעשות ככל חפץ לבו הרע, ואם רואים גם לפעמים תכופות את ההשגחה עין בעין, בהעניש ד' את הרשע בפרי ידיו (ויאכלו מפרי דרכם), אומרים הם כי מקרה הוא הדבר ולא שליח מיוחד מלמעלה.

וללמד את ישראל את האמת לאמתה, כי הבורא הוא גם המשגיח על מעשי האדם, ומשלם בעד המעשה הטוב ומעניש על הרע, נפרע מפרעה בשלש מכות עד"ש, להכניס בלב ישראל את האמונה בהשגחה, שכל מה שימצא את האדם בגופו או בממונו הכל בא בשליחות מיוחדת מלמעלה מאת בורא העולם.

ויאמר ד' למשה, השכם בבוקר בצאת פרעה אל הנהר, ואמר לו באומץ, בורא העולם דורש אשר תשחרר את עמו לעבדו באין מפריע, אם לא תשמע, בהשענך על א־להיך, החיות והבהמות אשר לעבדו להן, הנני שולח בך את חילי, ערוב של חיות היער ובהמות פרא נחשים ועקרבים, וא־להיך בעצמן ינקמו בך נקם. הם ימלאו בתיך וחוצותיך, באין מקום להמלט מהם.

הגע בעצמך בני, כשהחיות מטילות בריש גלי בחוצות מצרים ובחצריהם, מי אשר הניא אותן לא ללכת בארץ גשן (מחוז ערי ישראל)? מי למד דעת לדוב, לנחש, לנמר, לקרוא את השלט בשערי המחוז בלשון מצרי – כאן אסור לבקר!? באיזה בית ספר למדו הארי הנמר הלביא והתנין לקרוא מצרית? נפלא הדבר הזה! כמו שאמר משה בשם ד' – “והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עומד עלי'”, אעשה בה נפלאות, “לבלתי היות שם ערוב”, “למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ”, לא רק בשמים כבודי, אבל גם בארץ למטה, כל אשר יקרה שם ממני הוא ובמצות פי ילך ויעשה שליחותו.

– הבה! (צועק ילד עברי לחבריו) באו ותראו מחזה נפלא! פתרוס (אציל מצרי) בקש להונות את הדוב, ושאל משכנו היהודי את מעילי וכובעי ילדיו, הוא אמר להלביש בהם את ילדי חצרו ולשלחם לטייל ברחוב ולהתחכם על דבר ד' בידי משה, אך הדוב לא בדק לבגדי הערלים ובצורתם הכירם כי לא יהודים המה והתבדח עליהם כאות נפשו, כמ"ש משה – ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, אשר בכל מקום אשר ילך ה־יהודי אף אם לא בארצו לא יגע בו הערוב לרעה, ולהפך – איש מצרי גם אם ילבש כי־הודי תבחין החי־ה בו ותעשה בו כאשר צוּתה.

– אתם רואים, אהובי (אמר להם הגדול שבהם), איך הכל בא בצו מיוחד? החיות נשלחו מאת הבורא יתברך, ולא במקרה באו, למי שנשלחו הן הולכות ומזיקות, ולמי שלא נשלחו – גם נהימה לא ישמיעו. דבר זה מלמדנו, כי כל פגעי הזמן, חיות רעות, מחלות, מגפה, או כל מיני יסורים שבעולם (רחמנא ליצלן), הכל בא באדריס מיוחד, וגם אם “יפול מצדך אלף ורבבה מימינך”, אם לא נשלח אליך, “אליך לא יגש”! המורים הנוראים הגדולים הללו, הדבים האריות הלביאים והנמרים הנחשים והעקרבים, הם הם מלמדים אותנו את הלמוד הנעלה הזה – “כי אני ד' בקרב הארץ!” ובמלה קצרה – הרי זה – “א־לקינו!” המורה על השגחה בכלל ועל ישראל (עם ד') בפרט (השגחה פרטית)!

– אבא (אמר שלמה’לה), דבר זה ודאי נכון, שכל מה שבא על גוף האדם הוא בהשגחה, אבל אם יזדמן הפסד בממון, כגון במות בהמה או בהפסיד בעסק, מאין יודעים שגם זה בהשגחה מאת השי"ת?

– על זה בני (עונה האב), מורה התרופה השני' דֶבֶר, אותו הדבר אשר השחית את כל בהמת מצרים. האחו מלא אלפי בהמות מצריות וישראליות, כבשים, עזים, שורים, סוסים גמלים וחמורים, והדבר נופל בהן ועושה שמות בהן, וממקנה בני ישראל לא תמות אף אחת! אות ופלא מאת ד'! (והפלה ד' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל). פרעה לא חפץ להאמין בדבר זה, ושלח לחקור ולדרוש בדבר, ולצערו מצא כי לא מת ממקנה ישראל עד אחד! בזה ראו ישראל את השגחת “א־לקינו” לא רק על גופם אך גם על ממונם!

וכשהביא לו הב“ה שני עדים נאמנים על יסוד זה של א־לקינו, כי יש מנהיג לכל הברואים וביחוד ההשגחה חופפת על זרע אברהם, והוא לא נכנע, צוה הב”ה למשה ואהרן לקחת מלא חפנם פיח כבשן דבר שאין לו משקל, ומשה השליכו כלפי מעלה באויר הפנוי, לעיני פרעה ולעיני עבדיו, והוא נהפך לאבק גדול אשר מלא את כל מצרים, וכל מי שנפל עליו האבק הזה, אדם או בהמה, הי' בו לשחין פורח אבעבועות, וביהודים לא נגע אבק זה לרעה. גם זו מכה של בזיון, להראות שמי שמתגאה על מצות פי ד', צרבת השחין משפילתו לשבת לארץ ולידום מכאב.

“ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה” – תולדתנו הקדושה מספרת, כי כל דברי החרטומים שבלבלו בהם את מחו של פרעה בשקריהם שהכל מקרה, לא היתה להם עוד כל עמידה, ה“שחין” ענה כחשם ב“פניהם” וסמא את “עיניהם”, הם ראו שהכל בהשגחת שמים, שהרי האבק הלא הלך על כל פני הארץ וכל מי שנפל עליו הוכה בשחין, ומדוע הוכו בו אך המצרים ומקניהם ולא ישראל?

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה