אור ברסלב
סדרי טהרה הלכות נדה › סימן קצו

סדרי טהרה· רבי אלחנן אשכנזי

הלכות נדה · סימן קצו

סימן קצה

ס"ק א

אם תראה ב' או ג"י. אע"ג דזבה דאורייתא אינה אלא בראתה ג"י עיין כו"פ מ"ש בזה והב"ח בק"א כתב דר"ל אם תראה ב"י זה אחר זה וראי' ב' היתה כל ביה"ש דה"ל ספק ראתה ג"י משפט אחד לו כוודאי ראתה ג"י דבודקת ביום שפסקה עכ"ד:

ס"ק ב

בטהרה. כ' הש"ך וז"ל ביהש"מ ולא ידעתי כוונתו הא מבואר כן בש"ע ובדיקה זו תהיה סמוך לביהש"מ:

ס"ק ג

רק שחרית. כ' הש"ך היינו מיום ב' מדאורייתא ואילך כדלקמן ס"ב עכ"ל ועיין מש"ל:

ס"ק ד

להחמיר לכתחלה. עיין מש"ל דנלע"ד בראתה יום א' אפילו בדיעבד בעינן שיהיה מוך דחוק כל ביה"ש:

ס"ק ה

מאחר דהקהל. כ' הש"ך וז"ל אע"פ שעדיין היא לא התפללה ערבית תה"ד שם עכ"ל ועי"ל סי' שע"ה ס"ק י"ד מ"ש לחלק בין האי דהכא לאבל:

ס"ק ו

אפילו עשו הקהל שבת. כ' הש"ך אפילו התפללה היא ג"כ ועשתה שבת מותר ואע"ג דגבי אבל פסק לקמן דאפילו בדיעבד אותו היום אינו עולה עי' ש"ך לקמן סימן הנ"ל ס"ק ט"ו מ"ש לחלק בזה מיהו גם כאן כ' הש"ך בשם אביו וכ' שכן נראה מן המהרש"ל בתשו' סימן פ"ב דאם היא התפללה ערבית דאין להקל אפילו דיעבד:

תו כ' וז"ל מ"מ מבואר מהאגור שהבאתי דאף להמקילים היינו עד כ"ד שעות וא"כ כשהיום גדול כ"כ חשבינן יום ולילה שוין וכמש"ל סי' קפ"ד ס"ק ז' אבל בתר הכי לכ"ע אסור עכ"ל דבריו מגומגמי' וכבר השיגו ע"ז כל האחרונים אלא דלעולם הבדיקה תהיה עד סוף היום הן ביום ארוך או ביום קצר ומ"ש האגור כ"ד שעות לפי שמעולם אין בלילה ויום יותר מן כ"ד שעות:

כתב הב"ח וז"ל נלפע"ד דבקיץ כשמתפללים הקהל ערבית בעוד היום גדול דיותר נכון היה שתבדוק עצמה לאחר תפלת ערבית בעוד שהוא יום סמוך ללילה שהוא כמו שעה או יותר או פחות לאחר תפלת ערבית אלא הואיל ונפק מפומיה דמהרא"י דאין להפסיק בטהרה אלא קודם תפלת ערבית כמ"ש בתה"ד סימן רמ"ח צריך ליזהר לכתחלה להפסיק קודם תפלת ערבית מיהו לכתחלה צריך עוד לבדוק עצמה גם אחר תפלת ערבית בעוד שהוא יום היותר סמוך ללילה שאפשר שזאת היא עיקר ההפסקה בטהרה אבל דיעבד אם לא חזרה ובדקה אחר תפלת ערבית א"נ דיעבד אם לא בדקה קודם תפלת ערבית מורין לה שתהא בודקת לאחר תפלת ערבית לכתחלה ותתחיל למנות מיום המחרת שזו היא עיקר ההפסקה בטהרה ביום שהוא יותר סמוך ללילה שאפשר כנ"ל ולפ"ז מ"ש בהגהות ש"ע דאם נתקלקלה תוך ימי ספירתה סמוך לערב שראתה דם או מצאה כתם אחר ברכו דמפסיקין בטהרה אף לאחר ברכו דחשבינן לה לדיעבד דמשמע דוקא תוך ימי ספירתה אבל בתחלת ספירתה אם ראתה דם אחר ברכו אע"פ שעוד היום גדול אינה מפסקת וכו' ליתא אלא אף בתחלת ספירתה מפסקת בטהרה אפילו אם ראתה דם סמוך לערב כיון שעדיין יום גמור הוא ואדרבה זו עיקר ההפסקה בטהרה כדפי' ואם לא ראתה שום דבר לא דם ולא כתם אלא שלא הפסיקה קודם ברכו אף בעל הגהות ש"ע מודה דמפסקת בטהרה לאחר ברכו אפילו עשו הקהל שבת כדכ' באגור ע"ש מהר"י מולין ומפורש כך בהג"ה להדיא עכ"ל והש"ך ס"ק ה' כ' דאף הרב בהג"ה מודה לזה דאפילו אם ראתה דם סמוך לערב מפסקת אחר ברכו בתחלת ספירתה וה"ק אפילו פסקה קודם ברכו לא אמרינן כיון דפסקה קודם ברכו א"כ חשיב אחר ברכו לדידה לילה אלא אם נתקלקלה אח"כ מפסקת אפילו אחר ברכו והיינו שכ' הרב ובדיעבד אין לחוש ואם היא רואה דם עד סמוך לערב פשיטא דאין דיעבד גדול מזה ומתחלת להפסיק אחר ברכו ומ"ש ונוהגין לכתחלה ליזהר היינו היכא דאפשר כגון שאינה רואה דם קודם וק"ל עכ"ל:

ס"ק ז

ובדיעבד אין לחושב. ר"ל באם שגגה או פשעה ולא בדקה קודם ברכו בודקת ופוסקת בטהרה דאחר ברכו כמ"ש סמוך בשם הב"ח וש"ך:

כתב הט"ז סק"א וז"ל רש"ל בתשובה סי' פ"ב כ' דכיון שנשים מתחילין למנות מיום ו' כמ"ש בסעיף י"א פשיטא שיכולה למנות אפילו אחר תפלת ערבית עכ"ל מפשטיה דלישנא משמע דהרש"ל כ"כ על דין זה שיכולה להפסיק בטהרה אפי' אחר תפלת ערבית כיון שהתחילה למנות מיום ז' לראייתה וז"א דלעולם צריך שתהיה ההפסק טהרה ביום דווקא אף אם פוסקת בטהרה בשביעי שלה צריך שתהיה הפסקת טהרה ביום וכיון דחשבינן לאחר תפלת ערבית ללילה מה מהני מה שמתחילין למנות מיום ו' והרש"ל לא כ' כן אדינא דהכא אלא מה שנהגו להחמיר שלא למנות נקיים אלא מיום ו' לראייתה אהא כ' דלפי מנהג זה אם ראתה אחר ערבית ביום א' ועדיין הוא יום יכולה ללבוש בגדים נקיים בסוף יום ה' ומונה מיום ו' וכמ"ש הש"ך בשמו לק' ס"ק י"ט והט"ז נתן במקום לטעות בדבריו וכבר העיר בזה בס' א"מ:

ס"ק ח

תוך ימי ספירתה. כבר כתבתי סמוך דלאו דוקא אלא ה"ה בתחלת ספירתה כשהיא מפסקת בטהרה קודם ברכו וחזרה וראתה אחר ברכו או שראתה עד סמוך לערב דפוסקת בטהרה לכתחלה אפי' אחר ברכו אף שלכאורה דברי הרמ"א אין מורין כן ודברי הש"ך שכתבתי בסמוך דחוקים כפי לשון הרמ"א וכ"כ בס' מנ"י מ"מ כ' דיש לסמוך על דברי הש"ך והב"ח מיהו מה שמסיים המנ"י בזה וז"ל ובפרט לדידן כמ"ש בסק"ג עכ"ל טעה בדברי הט"ז במ"ש בשם רש"ל שכתבתי בסמוך ובס' סולת למנחה מתנצל עצמו וכ' שגם כוונתו דהרש"ל קאי על האי דין דלקמן סעיף י"א ע"ש אבל ממ"ש כאן מבואר שלא הבין כן:

ס"ק ט

צריכה לבדוק עצמה. מבואר דס"ל להמחבר דבראתה ב' או ג"י לכתחלה צריכה שתבדוק ותפסוק בטהרה סמוך לבה"ש אבל א"צ שיהא שם מוך דחוק כל ביה"ש אלא למצוה מן המובחר וכמ"ש בסעיף א' אבל אם ראתה יום א' ופסקה בטהרה בו ביום צריך שיהא שם מוך דחוק כל ביה"ש וכ"כ הרמב"ן בהלכותיו פ"ב וכ"כ המ"מ בשמו פ"ו דהלכות א הביאו ב"י סי' זה דאם ראתה יום אחד ופסקה בטהרה בו ביום אינה מונה מיום המחרת אא"כ היה ידה בעיניה כל ביה"ש וכ' הב"י שתיקון זה במוך דחוק קורא הרמב"ן ידיה בעיני' כל ביהש"מ דא"ל דידי' בעיני' ממש כל ביה"ש קאמר דזה דבר שא"א לעשות כן עכ"ל ונ"ל שטעמו של הרמב"ן ז"ל דמצריך ידי' בעיניה כל ביהש"מ בפסקה בטהרה ביום הראשון ולא סגי בבדיקה סמוך לבהש"מ משום דגרסינן בש"ס דס"ח על פלוגתא דפליגי במתניתין שם נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית ומצאה טהורה וביהש"מ לא הפרישה ולאחר הימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה וכו' רי"א כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טמאה וחכ"א אפילו בשני' לנדתה בדקה ומצאה טהורה וביהש"מ לא הפרישה וכו' ה"ז בחזקת טהורה ופירש"י וג' מחלוקות בדבר לת"ק שביעי הוא דמטהרתה בדיקת שחרית אבל שני לא ולר"י אפילו בדיקת ז' שחרית לא מטהרת' עד שהפרישה ביהש"מ ולרבנן בתראי אפילו בשני ע"כ ומייתי בגמרא ברייתא תני אמרו לו לר"י אלמלי ידי' מונחת בעיני' כל ביהש"מ יפה אתה אומר עכשיו אימור עם סילוק ידי' ראתה מה לי הפרישה בטהרה בז' מן המנחה ולמעלה מה לי הפרישה בטהרה בראשון וכו' מבואר דס"ל לחכמים דפליגי על ר"י דאם אין ידיה מונחות בעיניה כל ביהש"מ לא עדיפא בדיקת ביהש"מ מבדיקת שחרית וכי היכי דבדיקת ביהש"מ מהני בדיעבד ה"נ בדיקת שחרית מהני צ"ל דאע"ג דאף החכמים ס"ל דלכתחלה תפסוק בטהרה סמוך לבהש"מ וכמ"ש הב"י כאן ושאר פוסקים היינו לכתחלה ראוי לאחר ההפסק טהרה כל מה דאפשר אבל לר"י דס"ל דאפילו בדיעבד לא מהני עד שתבדוק מן המנחה ולמעלה בז' ע"ז השיבו החכמים כיון דאין ידי' בעיניה כל ביהש"מ אפ"ה מהני לדידך ולא חיישינן לשמא ראתה אחר הבדיקה משום דמוקמינן אחזקת בדוקה וטהרה ה"נ להוי מועיל בדיעבד בדיקת שחרית ובשאר יומי אפילו אינה בשביעי לפ"ז בראתה יום אחד ופסקה בטהרה בו ביום דס"ל להרמב"ן וסיעתו דלא מהני בדיקת שחרית דוקא בשני הוא דאמרי רבנן בתראי דמהני אבל לא בראשון ע"כ דאף בדיקת ביה"ש לא מהני אא"כ ידיה בעיניה כל ביהש"מ דאל"כ קשיא אף לרבנן בתראי מה שהשיבו לר"י אלא ע"כ לרבנן בתראי דפסקינן כותייהו לא שרי הפסק טהרה ביום ראשון אא"כ ידי' מונחות בעיני' כל ביהש"מ דהיינו ע"י מוך דחוק שמונח שם כל בהש"מ לפ"ז אפילו בדיעבד לא מהני אם לא היה מונח שם מוך דחוק כל ביהש"מ אם ראתה יום א' ופסקה בו ביום כנלע"ד ומ"ש בס' בעה"נ על דברי המחבר אלו וז"ל לשון הרשב"א בת"ה וכ"כ הטור בשם אביו כו' ליתא אלא המחבר פסק כהרמב"ן בהלכותיו וכמ"ש:

ונ"ל דכל הפוסקים דס"ל דבדיקת שחרית לא מהני בפסקה בטהרה ביום הראשון ס"ל דלא מהני בפסקה ביהש"מ כ"א ע"י מוך דחוק כל ביהש"מ וכ"נ מהמ"מ לפי מה שמפ' הב"י כאן לדעתו דס"ל דאף הרמב"ם ס"ל כהרמב"ן בזה וכן מבואר בבד"ה להרא"ה דף קס"ו ע"ש ומעתה אני תמה על הרמ"א בהג"ה דפסק כהמחבר בזה דבדיקת שחרית לא מהני ביום הראשון ופסק בדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לביהש"מ ומצאה עצמה טהורה אע"פ שלא היה המוך אצלה כל ביהש"מ סגי לא ידעתי מנ"ל זה והמ"מ הנרשם בהגהות רמ"א לא ידעתי לכוין שאין מכל הפוסקים אלו שמביא שום ראיה דס"ל הכי ועיין גם הרי הוכחתי מסוגי' דגמ' דאין לחלק בין בדיקת ביה"ש כשלא היה ידיה מונחות שם כל ביהש"מ ובין בדיקת שחרית דאם בדיקת ביהש"מ מהני כה"ג אף בדיקת שחרית מהני וכיון דפסק הרמ"א ז"ל דבדיקת שחרית לא מהני בראשון אף בדיקת ביה"ש לא מהני אם לא הי' ידיה מונחות בעיניה כל ביה"ש הגם שהתוס' שם ד"ה א"ל כתבו דביום הראשון שפיר יש לחלק בין בדיקת שחרית ובין בדיקת ביה"ש אע"פ שאין ידיה מונחות שם כל ביה"ש וז"ל דכיון דהוחזק' רואה שחרית דין הוא להצריכה הפרש' מן המנחה ולמעלה בלא חומרא אלא מן הדין ואין לנו להחמיר ולספק שמא עם סילוק ידיה ראתה להצריכה בדיקה בסוף היום אבל ר"י שבא להחמיר ולספק דאפילו בשלא ראתה שחרית אלא בבדקה עצמה ומצאה טהורה הוא מצריך הפרשה גם בסוף היום היה לו להחמיר ולבדוק מספק שמא עם סילוק ידיה ראתה עכ"ל והם כ"כ לפי שיטתם דמחלקי' כן אף בשאר ימים בין ראתה בו ביום או לאו לפ"ז י"ל כן לדידן לחלק בין יום ראשון לשאר ימים אך דברי התוספות דחוקים מאוד בחילוק זה שמחלקים אלא שהם מוכרחי' לחלק כן מכח קושיתם דלימא ר"י לנפשי' ע"ש וכל זה לשיטתם שכתבו שם בדיבור זה דהא דאמר ר"י לעיל דף נ"ג ומה אילו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה לא תהא בחזקת טומאה וכו' דאלמא אף ר"י בעי הפרשה מן המנחה ולמעלה מיירי כשהפרישה ביום שראתה בשחרית בהא הוא דצריך הפרשה מן המנחה ומעלה והכא מיירי בבדקה שחרי' ומצאה טהורה ואהא קשי' להו דלימא ר"י לנפשיה והוכרחו לדוחק הזה שכתבו בתירוצם אבל הפוסקים דפסקו דדווקא ביום הראשון לראייתה הוא דלא מהני בדיקת שחרית אבל ראתה ב' או ג"י מהני בדיקת שחרית בשני או בשלישי אף שראתה בו ביום לא ס"ל כתי' תו' כאן וי"ל דס"ל כתירוץ ראשון בתוספות דנ"ג דהא דקאמר ר"י אלו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה לא תהא בחזקת טמאה מיירי בלא בדקה כלל וכיון שלא בדקה גם מן המנחה ולמעלה הא לא היה לה הפסק טהרה כלל מש"ה היא בחזקת טמאה אבל אם בדקה בצהרים ומצאה עצמה טהורה היה מהני אע"פ שראתה גם בו ביום וכן צ"ל דהכי סבירא ליה להרשב"א כתי' א' וצ"ל הא דנקט ר"י מן המנחה ולמעלה לאו דוקא אלא ה"ה אם בדקה מקודם ומצאה טהורה אלא דנקט מן המנחה ולמעלה לפי דלכתחלה יש לה לבדוק מן המנחה ולמעלה וכמש"ל ולפ"ז לק"מ דר"י אדר"י ולא ק' נמי דנימא ר"י לנפשיה דהא השתא סבר ר"י דלעולם מהני בדיקת שחרית וצהרים אלא דלכתחלה קאמר דיש לאחר הפרשת טהרה מן המנחה ולמעלה ולא מק' אלא על רבי יהודה דס"ל דאף בדיעבד לא מהני בדיקת שחרית ואהא מק' שפיר כיון דלדידך חיישינן אפילו בדיעבד שמא, עם סילוק ידיה ראתה א"כ אף בה"ש לא יועיל וכמש"ל ואין אנו צריכין לדוחק של התוספות ואם כן מנ"ל להרמ"א ז"ל דהפוסקים דס"ל דבדיקת שחרית לא מהני בראשון דיועיל ביה"ש אף אם אין ידיה מונחות בעיניה כל ביה"ש ואדרבה נראה דכל הפוסקים העומדים בשטה זו דל"מ ביום אחד בדיקת שחרית ס"ל כהרמב"ן ז"ל דמצריך מוך דחוק מונח שם כל ביה"ש אם פסקה בטהרה ביום ראשון וצ"ל דהרמ"א מכריע כן מדעתיה דנפשיה בפשרה בין הפוסקים ולדעתי צע"ג:

לכן נלע"ד שאין להקל בלא מוך דחוק מונח שם כל ביה"ש אם הפרישה בטהרה ביום הראשון אפי' בדיעבד וכדעת הרמב"ם והרמב"ן והרא"ה והכי משמע פשטי' דסוגיא ונ"מ לדידן היכא דחזרה וראתה בתוך ימי ספירתה דכיון שלא ראתה רק יום א' לא מהני בדיקת שחרית כמ"ש הש"ך ס"ק ו' אם מפסקת בטהרה בו ביום צריך שיהא מוך דחוק כל ביה"ש ואפילו בדיעבד מעכב אם לא היה מונח שם מוך דחוק דאינה מונה ממחרת א"נ נ"מ בכלה שרוצה להפריש בטהרה ולא ראתה רק יום א' ורוצה להפריש בטהרה בו ביום דצריך מוך דחוק שם כל ביה"ש:

גם מה שפסק הרמ"א דבדיקת שחרית מהני בשאר ימים חוץ מן יום הראשון אפי' ביום שראתה בו אף שדרכו לפסוק כתוס' והרא"ש כאן נמשך אחר דברי הב"י שמפרש דאף הרא"ש ס"ל הכי ומ"ש הרא"ש ואחר שיפסוק הדם תבדוק עצמה יפה יפה ובדיקה זו תהיה ביה"ש וכו' כ' הב"י דהרא"ש לא כ' כן לפסק הלכה אלא לרווחא דמלתא דאפי' מאן דסבר דבהפסיקה ביום א' נמי סגיא בבדיקת שחרית מודה דבאיזה יום שתפסוק עדיף טפי למיבדק ביה"ש דמרחקה נפשה מידי נדנוד ספק כו' ועוד האריך בזה ע"ש אבל בס' תפל"מ היטיב לראות שכ' דהרא"ש ס"ל כשיטת התוס' דף ס"ח שהבאתי לעיל ולדעתם אין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים אלא כל שראתה ומפסקת בטהרה ביום שראתה בו צריך הפסק טהרה ביה"ש שהוא מן המנחה ולמעלה וכפירש"י במתני' והרע"ב שם וגם הרא"ש מיירי בכה"ג כשהיא מפסקת בטהרה ביום שראתה בו דאז מצריך הפסק טהרה קודם ביה"ש ובזה נסתלק תמיהת ב"י דאיך יפסוק הרא"ש כיחידאי כר"י דמתני' דלפ"ז לק"מ אלא דס"ל דלכ"ע באם שהפסיקה ביום שראתה בו אין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים וזה דעת הטור שכ' שהרא"ש חולק על הרשב"א לפי דהרשב"א ס"ל דאפי' ביום שראתה בו מהני בדיקת שחרית וע"ז כתב דהרא"ש חולק ע"ז דלא מהני בדיקת שחרית אם הפסיקה בטהרה ביום שראתה בו ואף שהתוס' בדף נ"ג תירצו עוד תי' אחר וכמו שהבאתי לעיל בשמם מ"מ כתבו נמי בתירוצם ב' כמ"ש כאן וי"ל דהרא"ש תפס תי' זה עיקר גם רש"י שם ד"ה לא תהא בחזקת כו' ס"ל כתי' זה של תוס' שכתבו כאן בדף ס"ח וכמ"ש מהרש"ל בכוונת דברי רש"י:

מיהו מה שפירש"י לקמן דף ס"ח ע"ב ד"ה מי איכא למ"ד וכו' סותר פירושו מה שפי' בדף נ"ג דהא למה שפי' בדף נ"ג ס"ל דר' יוסי מודה דאם הפסיקה בטהרה ביום שראתה בו דלא מהני בדיקת שחרית א"כ קשה מאי קאמר ר' בראשון טעיתי שלא שאלתי וכו' מאי מבעיא ליה הא בראשון ודאי דלא מהני בדיקת שחרית דהא אפי' בשאר ימים אם ראתה לא מהני בדיקת שחרית בו ביום וכן הקשה מהרש"א שם וע"כ צ"ל כתירוצו דמבעיא ליה אי מהני מן המנחה ולמעלה או לאו דדלמא בראשון שהוחזקה מעינה פתוח אינו מועיל אפילו בדיקת ביה"ש א"כ קשה איך פי' לקמן וז"ל אבל בראשון דהוי פתיחת מעינה ליכא למ"ד דאם בדקה בצהרים ומצאה טהורה דתהוי הפרשה עכ"ל מבואר דס"ל דהש"ס מתמה על בדיקת צהרים ואהא משני אין והתניא וכו' אלמא ס"ל להש"ס דלר' מבעיא ליה אי מהני בדיקת צהרים והא ליתא לפי מה שפי' בדף נ"ג דלפי' זה לא מבעיא ליה לרבי אלא אי מהני בדיקת ביה"ש וכמש"ל מ"מ להרא"ש י"ל דתפס תי' תוס' שבדף ס"ח עיקר וכפירש"י דף נ"ג ואין להקשות דאי ס"ל להרא"ש הכי א"כ ע"כ מפרש דמיבעיא ליה אי ביום הראשון מהני הפרשה אפי' ביה"ש וכמ"ש מהרש"א ואיך סתם וכ' דתפרוש ותבדוק ביה"ש היה לו לפרש דביום הראשון אפי' ביה"ש לא מהני י"ל דס"ל להרא"ש בהא כרשב"א שכ' בתה"א כיון דאמר ר' טעיתי שלא שאלתי ויהיב טעמא למילתיה אטו וכו' ראשון נמי וכו' וברייתא תני בהדיא דמהני הפסקה בראשון בטהרה יש לפסוק דמהני אפי' בראשון:

היוצא מזה דאפילו אם פסקה בטהרה בשאר ימים אם ראתה בו ביום צריך שתבדוק סמוך לביה"ש דוקא ובדיקת צהרים לא מהני כדי לחוש לדעת התוס' וכפירש"י בדף נ"ג וכדעת הרא"ש לפי מה שהבין הטור לדעת אביו הרא"ש דחולק על הרשב"א וס"ל דבדיקת שחרית לא מהני אפי' בפוסקת בשאר ימים מיהו מוך דחוק ודאי דאינו מעכב בשאר ימים אפי' בפוסקת ביום שראתה בו דהא לשיטת התוס' וסיעתו צריכין אנו לחלק כמ"ש התוס' דדוקא אם באנו להחמיר מחמת חומרא שלא מן הדין הוא דיש לחוש אף בבדקה סמוך לביה"ש דשמא עם סילוק ידיה ראתה אבל היכא דראתה בו ביום דמן הדין הוא דבודק' מן המנחה ולמעלה הואיל וראתה בו ביום ותו לא חיישינן דשמא אח"כ ראתה כמו שהוכיחו מכח קו' דלימא ר"י לנפשיה והן אמת כי לולי דבריהם הייתי אומר ליישב קושייתם דמקשי' דלימא ר"י לנפשיה דלק"מ דהנה הב"י כתב דהא דאמר מן המנחה ולמעלה ר"ל מן מנחה קטנה ולמעלה שהוא ב' שעות וחצי קודם הלילה ע"ש ואני תמה איך כ' כן בפשיטות הא רש"י פי' כאן במתני' וכ"פ הרע"ב דהא דאמר ר"י מן המנחה ולמעלה היינו ביה"ש וכפירש"י לקמן דנ"ג ע"א ולדעתם צ"ל הא דאמר מן המנחה ולמעלה לאו מתחלת זמן מנחה קאמר אלא מסוף זמן מנחה קאמר שהוא עד ביה"ש אך הרא"ה בס' בד"ה כ' דמן המנחה דקאמר היינו תחלת זמן מנחה והואיל דיצא כבר רוב היום תו לא חייש לשמא תחזור ותראה וכ"פ רש"י בדף ס"ג ע"ב ונלע"ד דמן המנחה ולמעלה דקאמר רבי יוסי ודאי דאיכא לפרש כפירש"י דהיינו ביה"ש ומן המנחה ולמעלה דאמר ר"ל מסוף זמן תפלת המנחה או הקרבת המנחה כמ"ש המ"א סי' רל"ג שהוא ביה"ש אבל רבי יהודה דס"ל במס' ברכות דזמן המנחה עד פלג המנחה לפ"ז אפי' אי נימא דסוף זמן תפלת המנחה קאמר אכתי הוא יותר מן ב' שעות עד הלילה ודוחק לומר ר"י מן המנחה ולמעלה דרבנן קאמר אלא דמסתמא מן המנחה ולמעלה דידיה אמר לפ"ז ל"ק מידי דהא צריכין אנו לדקדק דמה השיבו חכמים לר"י אלמלי ידיה מונחות בעיניה וכו' דלמא באמת ר"י מיירי כה"ג דהא כן משני הש"ס לעיל דף נ"ג כשידיה בעיניה ואם כן דלמא ר"י נמי בכה"ג איירי ולפי דברינו ניחא כיון דר"י מסתמא מן זמן תפלת המנחה ולמעלה דידיה אמר שהוא יותר מן ב' שעות עד הלילה אם כן ליכא למימר דמיירי כשידיה בעיניה דל"ל ידיה בעיניה בזמן גדול כזה כיון דסגיא לה כשידיה בעיניה רק כל ביה"ש שהפסיקה בטהרה במשך זמן קטן כזה א"ו מדאמר ר"י מן המנחה ולמעלה ר"ל בכל עת שתבדוק במשך זמן זה עד ביה"ש סגיא אפילו כשאין ידיה בעיניה ולא חיישינן שמא חזרה וראתה כיון שעבר כבר הרוב יום וע"ז השיבו חכמים דאי חיישינן בבדיקת שחרית לשמא חזרה וראתה אף במיעוט היום יש לחוש להכי אבל לרבי יוסי לק"מ די"ל דס"ל כחכמים דתפלת המנחה עד הערב ומן המנחה ולמעלה דאמר היינו סוף זמן תפלת מנחה שהוא עד ביה"ש וא"כ ל"ק וכי ידיה בעיניה די"ל אין ה"נ דמיירי בידיה בעיניה כל בין השמשות כנ"ל:

מיהו נ"ל דהתוס' לא ניחא להו לתרוצי הכי משום דלפי שיטתם שכתבו דהא דאמר ר"י מן המנחה ולמעלה מיירי בהפרישה בטהרה ביום שראתה בו לפ"ז צ"ל הא דמבעיא ליה לרבי בראשון מהו היינו דמבעיא ליה אי מהני בראשון בדיקת ביה"ש ואי ס"ד דהא דאמר ר"י מן המנחה ומעלה מיירי דוקא כשידיה מונחות בעיניה כל ביה"ש א"כ מאי מספקא ליה לרבי אי בכה"ג מהני ביה"ש דיום הראשון מהיכי תיתי לא יהא מהני דמאי ניחוש לי' דאף דביום הראשון מעינה פתוח מ"מ כיון דידיה בעיניה כל ביה"ש תו ליכא למיחש למידי א"ו הא דאמר ר"י מן המנחה ולמעלה מיירי אפי' בשאין ידיה בעיניה כל ביה"ש ובכה"ג הוא דמבעי' ליה לרבי אי מהני נמי ביום הראשון מש"ה מקשי' שפיר דלימא ר"י לנפשיה:

אלא אכתי ק' לי טובא דמה מקשי' דלימא ר"י לנפשי' לפי מה שפירש"י בדר"י דמן המנחה ולמעלה היינו ביה"ש וע"כ ר' יוסי ביה"ש דידי' אמר דהא ביה"ש דרבי יהודה לדידיה יממא הוא וכיון דביה"ש דדידיה אומר שהוא כהרף עין לא שייך לומר וכי ידיה בעיניה כל ביה"ש דוודאי ידיה בעיניה כל ביה"ש דהא שיעור בדיקה הוא יותר הרבה מהרף עין וצ"ל דהתוס' לא ס"ל כפירש"י אלא כשיטת הרא"ה דס"ל דמן המנחה ולמעלה הוא קודם הרבה מביה"ש וטעמיה הואיל ויצא רוב היום כמש"ל:

ובדברי הב"י כאן צ"ע שכ' וז"ל נראה מדברי רבינו שהרא"ש סובר דאיזה יום שתפסוק צריכה לבדוק ביה"ש וכר"י דמתני' דאמר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טמאה דהא לא חילק בין יום ראשון לשאר ימים וא"כ הוא קשה למה פסק כיחידאי עכ"ל וק"ל דהא אף כר"י לא אתי' דהא ר"י מצריך מן המנחה ולמעלה בשביעי דוקא אבל בשאר ימים לא מהני אפי' בדיקה מן המנחה ולמעלה וכן פירש הרמב"ם בפי' המשניות ע"ש וא"ל דס"ל להב"י דר"י לא פליג את"ק אלא בהא דאמר דמהני בדיקת שחרית בשביעי ואיהו ס"ל דבעי מן המנחה ולמעלה אבל אם בדקה מן המנחה ולמעלה יהיה באיזו יום שיהיה מהני לר"י הא ליתא דאי ס"ל דמהני בדיקה מן המנחה ולמעלה בשאר יומי כ"ש דיהא מהני בדיקת שחרית בשביעי דהא טפי יש לחוש אם בדקה מן המנחה ולמעלה בחמישי או בששי שלה שהוא משך זמן ארוך עד טבילתה לשמא תחזור ותראה ממה שיש לחוש אם בדקה בשביעי שחרית שאין משך זמן ארוך כ"כ וכ"מ ממה שהשיבו החכמים בבריי' לר"י מה לי הפרישה בטהרה בז' מן המנחה ולמעלה מה לי הפרישה בטהרה בראשון משמע דלר"י דווקא שביעי קאמר וא"כ אף כר"י נמי לא ס"ל דהא הרא"ש כ' באיזה יום שתפסוק מהני הפסקת ביה"ש ולר' יהודה לא מהני אלא בהפסיקה בטהרה בז' וכיון דנשי דידן ספק נדות וספק זיבות הן ושמא נדה היא ולא מהני הפסק טהרה בשני או בשלישי ואף שגם אח"כ בודקת עצמה בימי נקיים שלה מ"מ דיעבד מהני בתחלתן אע"פ שאין סופן לשיטת הרא"ש וגם אותן הבדיקות אינן ביה"ש כ"א כל היום מתי שתרצה וצ"ע:

תו יש לעיין במ"ש הב"י שם דאפי' אי נימא דחכמים ס"ל דוקא בשני מהני אבל לא בראשון היינו בדיקת שחרית הוא דאיכא לאיפלוגי בין ראשון לשני אבל ביה"ש אפי' בראשון מהני לרבנן בתראי וכ' וז"ל וכ"מ דהא אמתני' דבדיקת שחרית קיימי חכמים דאמרי בשני לנדתה אבל לא בראשון ודוקא שחרית דומי' דשני דאיירי בי' מתני' ממעטים ליה אבל מבין השמשות דלא איירי בי' מתני' לא ממעטים ליה עכ"ל והב"ח כ' ע"ז שהוא דבר פשוט ולכאורה ק' דא"כ אמאי אמרו רבנן בתראי אפי' בשני ה"ל למימר רבותא טפי אפי' בראשון ביה"ש והוי כ"ש בשני שחרית וכמש"ל מיהו זה יש לדחות דקאי אדברי הת"ק דנקט שחרית מש"ה אמרינן בשני מהני נמי בדיקת שחרית אלא הא קשיא ליה מה מקשה הש"ס בראשון מי איכא למ"ד ופירש"י הא אפי' רבנן בתראי בשני שלה הוא דקאמרי דלמא הא דאמרו מה לי הפרישה בטהרה בראשון היינו ביה"ש דמהני וכיון דמהני ביה"ש דראשון כ"ש דמהני בדיקת שחרית בשאר יומי וכצ"ל לפי התוס' דהא דמתמה הש"ס בראשון מי איכא למ"ד היינו אפי' אי בדקה ביה"ש בראשון מי איכא למ"ד דהא רבנן בתראי בשני אמרו ואי ס"ד דאף בראשון ביה"ש מהני ה"ל למימר רבותא טפי דאפילו ביה"ש בראשון מהני ולא חיישינן שמא חזיא אח"כ בלילה כ"ש דמהני בדיקה בשני בשחרית ואהא משני אין וכו' דהא רבי אמר טעיתי שלא שאלתי אטו וכו' וס"ל דבראשון ביה"ש מסתברא דמהני ונראה ליישב דהא דכתב הב"י בבדקה בראשון ביה"ש אף לרבנן בתראי מהני היינו דוקא כשהיו ידיה בעיניה כל ביה"ש כנראה מלשונו במה שכ' שם על הרמב"ם דסבר כהרמב"ן דמהני בדיקת ביה"ש בראשון והיינו כשידיה בעיניה כל ביה"ש וע"ש ובהא ודאי הדין עמו דבהא ליכא למיחש למידי וכמ"ש לעיל דע"כ לרבנן בתראי בעינן ביום א' ביה"ש כשידיה בעיניה ומעתה ל"ק הא דמתמה הש"ס בראשון מי איכא למ"ד ולא ניחא ליה לאוקמי בראשון ביה"ש וכשידיה בעיניה כל ביה"ש משום דס"ל להש"ס הא דאמרי רבנן מה לי בדקה מן המנחה ולמעלה בשביעי מה לי בדקה בראשון מסתמא ראשון דומיא דשביעי דר"י והא מיירי בשלא היה ידיה מונחות בעיניה אף ראשון כן מש"ה מתמה הש"ס כיון דמעינה פתוח יש לחוש שמא עם סילוק ידיה ראתה ואהא משני אין וכו' ולרבי מספקא ליה אם אף בדיקת שחרית מהני בראשון ולפ"ז צ"ל דשני דנקטי ל"ד וכמ"ש הרשב"א ז"ל או דבריי' פליג אמתני' וס"ל דאף בראשון מהני בדיקת שחרית וכמ"ש הרא"ה ז"ל ועיין:

ס"ק י

רק יום א'. כבר כתבתי לעיל בשם הש"ך שכ' בשם מע"מ דנ"מ לדידן היינו היכא דחזרה וראתה בתוך ימי ספירתה ואם היא רוצה להפסיק בטהרה בו ביום לא מהני בדיקת שחרית כיון שלא ראתה אלא יום א' ומעינה פתוח ולפמ"ש לעיל לא מהני אא"כ הפרישה בטהרה קודם ביה"ש ומונח שם מוך דחוק כל ביה"ש ובס' מנ"י כ' דנ"מ בכלה שרוצה להפריש בטהרה לפמ"ש הש"ך לקמן סי' זה ס"ק כ' אם הוא שעת הדחק דא"צ להמתין עד יום ה' לראייתה:

עוד כתב הש"ך בשם המע"מ ז"ל אבל לא ראתה רק כתם אפשר להקל בין בימי ספירה בין בתחלה עכ"ל ולקמן בס"ק כ"א מסיק דאפילו במצאה כתם ולא שימשה נוהגין להמתין ה' ימים ואם כן אין למצוא קולא בכתם אלא במצאה תוך ימי ספירתה דמהני הפסק טהרה בשחרית והדין עמהם דהא הרשב"א ס"ל אפילו ברואה ממש מהני בדיקת שחרית אפי' ביום הראשון וכ"כ הרמב"ן בשם יש מקילין הגם שאינן שוין בטעמא דמילתא דהרשב"א כתב הטעם כיון דרבי מספקא ליה אי מהני בדיקת שחרית בראשון ויהיב טעמא למלתא אטו כולהו וכו' וטעמא דמיסתבר ואשכחן בברייתא דס"ל דמהני אפילו בראשון מש"ה יש לפסוק הלכה כן ורבנן בתראי דאמרו במתני' אפילו בשני וכו' י"ל דלאו דוקא אמרו אלא ה"ה אפי' בראשון מהני וכמ"ש שם במ"ה ואלו טעמא דיש מקילין שהביא הרמב"ן ז"ל טעמן דאפי' אי רבנן בתראי דוקא בשני אמרו דמהני בדיקת שחרית ולא בראשון ה"מ היכא דאחר הימים מצאה טמאה הוא דלא מהני בדיקה בראשון אבל היכא דמצאה טהורה מהני אפי' בראשון ע"ש מ"מ לענין הדין שוים דמהני בדיקת שחרית ביום א' ואם כן עכ"פ בכתמים דרבנן יש לסמוך על הרשב"א והיש מקילין שברמב"ן:

כתב בספר מע"מ דף ש' וז"ל וכל ירא ה' צריך להזהיר ע"ז דלא מהני בדיקת שחרית כשפוסקת ביום הראשון כ"א סמוך לביה"ש ולפמ"ש לעיל צריך נמי להזהר שיהיה מוך דחוק אצלה כל ביה"ש:

ס"ק יא

תלבש חלוק. לשון המרדכי בשם הרוקח תלבש חלוק לבן שאם תראה עוד שיהא ניכר בחלוקה הביאו ב"י:

ס"ק יב

שתרחץ ולובשת לבנים. והטעם בכל זה דאולי נתלכלך גופה או חלוקה באיזה כתם ותמצא תוך ז"נ דאז אין תולין כמבואר בסמוך סעיף יו"ד לשון מנ"י ושפת יתר הוא דכ"ש אם היה הדין דתולה בו צריכה לכתחלה שתרחץ ותלבוש לבנים דשמא תראה אחר כך ותתלה בו

ס"ק יג

אבל בשעת הדחק. כתב בס' מע"מ דף ש' ע"ב וז"ל ורמ"י הוסיף בלשונו שתוכל לספור ז"נ בלא רחיצה כלל מיהו נראה לי דלאו לאפוקי רחיצת פניה שלמטה דכולי האי א"א לומר שלא תוכל למצוא מים מועטים בכדי רחיצת הפנים שלמטה וכו' ויותר משמע דאין ה"נ שנתכוין אפילו על פניה שלמטה וכשהיא דחוקה כ"כ שאין לה מים כלל וכלל דאלת"ה הא אמרן דרחיצת כל גופה אפילו שלא בשעת הדחק אינה אלא לכתחלה א"ו דהכא אפי' פניה שלמטה א"צ ומ"מ ודאי קנוח קאמר לנקותה במאי דאפשר ופשיטא דלא סגיא בלא"ה עכ"ל ופשוט דיכולה לרחוץ פנים שלמטה עם מי רגלים כשהיא דחוקה ואין לה שאר מים כלל וכן שמעתי שנהגו כן:

ס"ק יד

פעמים בכל יום. וז"ל הסמ"ג בשחרית כשעמדה ממטתה וערבית כשהולכת לבה"כ קודם שיהיה לילה וכ"כ התוספות פ"ק דנדה ד"ז ע"ב דע"כ לא פליגי תנאי במתני' דף ס"ח ע"ב אלא בדיעבד היכא דלא בדקה כ"א ראשון ושביעי אבל לכתחלה כ"ע מודים לר"ע דצריכה לבדוק בכל יום וכ"כ הרא"ש פרק התינוקת ושאר פוסקים וכ"ה בס' בעה"נ ומ"ש פעמיים בכל יום כ"כ בסה"מ וסה"ת וסמ"ק והמרדכי בשם הרוקח וטעמם דהכי תנן בפ"ק די"א ואע"ג דאסיקנא התם דלא אמרו אלא לטהרות אבל לבעלה לא בעיא בדיקה וכדלעיל סימן קפ"ו היינו דוקא לאחר שטבלה שהרי היא בחזקת טהורה לבעלה אבל בספירות ז"נ דהיא בחזקת טמאה צריכה בדיקה פעמיים שחרית להוציאה מידי ספק שמא ראתה בלילה שלפניו וערבית להוציאה מידי ספק שמא ראתה ביום דבספירת ז"נ לבעלה צריכה בדיקה כמו לטהרות אחר שטבלה כ"כ הב"ח לדעתם ועיין מש"ל:

ס"ק טו

אחת שחרית. הרא"ש בפ' התינוקת ובהלכות נדה בקצרה שסידר סוף מסכת נדה כתב וז"ל ובאותן ז' ימים תבדוק בכל יום עצמה וחלוקה בבדיקה יפה וכו' ותימא על הטור והש"ע שכתבו סתם צריכה להיות בודקת וכו' ולא כתבו בפירוש עצמה וחלוקה וכמ"ש הרא"ש ז"ל:

כתב הגאון מהר"ג בשו"ת שב"י סימן ל"ו בנדון האשה שמצאה תמיד בבדיקתה קרטין קטנים שנימוחו ע"י הרוק וז"ל ועוד אמינא באשה זו להקל ולהחמיר דהיינו שעכ"פ אחר וסתה גמורה תצטרך להפסיק בטהרה גמורה וכו' וזהו לפי דעתי ודאי אפשרי וצריכה מן התורה הפסק טהרה בלי פקפוק ומאז ואילך כיון שיש לה וסת קבוע לימים וכו' לא תבדוק א"ע כלל ועל סמך בדיקה אחת תטבול וכו' אף שלא ראיתי לאחד מן הראשונים שהעלו על לבם והזכירו שום דבר מענין קולא בבדיקתה מ"מ מאחר שאנן פסקינן דאם לא בדקה רק פעם ראשונה די בזה אם כן טוב לנו לסמוך על קולא זאת מלבדוק אותה ולהקל אח"כ בענין ראייתה הנ"ל ויש לזה ראיות גמורות ואין כאן מקום להאריך וכ"ש אחר טבילתה לבעלה א"צ בדיקה וכו' ובאמת מה טוב היה אם היה באפשר שתבדוק לבסוף גם כן אבל מי יודע שתהיה נקיה והארכתי בזה גם כן וכו' וכן הוריתי כמה פעמים עכ"ל לכאורה משמע מלשונו דדי בבדיקת הפסק טהרה שלה ובכל ז' ימי נקיים לא תבדוק עצמה כלל רק שתסמוך על בדיקת ההפסק לחוד וזה ודאי א"א דא"כ לא הוי ספירה כלל ולא עלו לה לנקיים כלל וכמבואר כאן בש"ע וע"כ יש קיצור בדבריו דבדיקה חדא צריכה תוך ז"נ לכ"ע ובלא"ה לא סגיא לה ומלבד הבדיקה של ההפסק שלה מצריך עוד בדיקה א' תוך ז"נ מ"מ גוף הדין מה שהקיל שלא תבדוק עצמה בכל יום מן ז"נ כתקנת חכמים מחשש שמא תמצא בבדיקתה קרטין קטנים ותצטרך להקל שלא תאסור לבעלה ע"כ מוטב לבטל תק"ח שלא תבדוק כלל כי אם בדיקה אחת שהוא מעכב אפילו דיעבד לא ידעתי מנ"ל זה וגברא חזינא וראיותיו לא חזינא ולכאורה יש ראיה לדבריו ממ"ש בביאורי מהרש"ל להסמ"ג אהא דכתב שם דרואה מ"ת לא תבדוק בשפופרת לבעלה הראשון שמא תמצא דם בראשו של מוך ותאסר אכ"ע וז"ל לכאורה י"ל מכאן שמי שיש לו בביתו דבר שיש בו חשש ספק איסור וכו' וירא לבדוק אחריו שמא ימצא ותאסור דמותר לאוכלו בלי בדיקה וכו' ונ"ל שיש לחלק דהכא יש ספקות דאפילו אם תמצא דם למעלה שמא ראויה היא לשני שאין כל האצבעות שוין ועל סברא זו אין אנו רשאין לסמוך אע"פ שאפשר שהיתר גמור הוא משום הכי אינו מחויב לגרום שיבא לידי ספק אדרבה קצת איסור יש בדבר לעגן האשה חנם את"ל שהוא היתר אבל גבי תולעים אם ימצאהו אסורים בודאי אם כן כשאין הפסד בבדיקת מצוה וחובה היא ולא נעלים עינינו עכ"ל מהר"י א"ש וה"ה מה שאינו מוזכר בתלמוד בהדיא דטרפה רק מחומרת הגאונים נמי רשאי שלא לבדוק ומה"ט משליכים הקצבים ראשי הכבשים בימות החמה עכ"ד לפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד אך אין הנדון דומה לראיה דשאני התם דכל עיקר הבדיקה אינה אלא משום החשש ספק איסור זה שפיר י"ל כיון דאינו איסור ודאי אף אם ימצא משום הכי כשר הדבר שלא לבדוק כלל אבל הכא דבלא"ה מצות חכמים שתבדוק בכל יום מז"נ שלה הן מטעם דלהוי ספורים בדוקים והן מחשש שמא תראה דם וכמש"ל דתוך ז"נ החמירו כמו לטהרות מנ"ל דרשאין אנו לבטל מצות חכמים מחששא זו שמא תמצא קרטין אלו ויכנוס ספק ונדנוד איסור בלבנו ול"ד למ"ש הרשב"א בתה"א דתולין במכה אפילו בשעת וסתה לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן וכתב אע"ג דקיי"ל בעבר זמן וסתה דאסורה לשמש עד שתבדוק וכ"ש זו שרואה ואיך תתיר ותירץ דשאני הכא דלא אפשר ואין דנין אפשר משא"א ולא אמרו תבדוק אלא בדאפשר אבל לא בדלא אפשר עכ"ד התם לא אפשר בבדיקה דאף אם תמצא תולה במכה משא"כ בנ"ד אם תמצא דם ממש טמאה מנ"ל לבטל מצות חכמים והא יש ללמוד מדברי הרשב"א למאן דס"ל דתולה במכה אפילו בספירת ז"נ ועיין מש"ל בכה"ג דיש לה מכה א"צ לבדוק בכל יום כיון דמצות בדיקה בכל יום אינה אלא מדרבנן דאי מדאורייתא צריך בדיקה בכל יום אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ואמאי אינו מעכב אלא ראשון וז' וכמ"ש בסמוך א"כ דמי' לוסתות דרבנן דמקיל בה הרשב"א ז"ל כיון דלא אפשר ועיין מ"ש בסמוך משא"כ באפשר אין ראיה לבטל מצות חכמים משום כדי שלא יכנוס ספק בלבנו:

ותו ק' לי על הגאון מהר"ג ז"ל כיון שפסק המחבר בש"ע דאין להקל אפי' בדיעבד בלי בדיקה תחלה וסוף ומבואר בב"י משום חשש ספק איסור כרת דס"ל דמאן דפסק דבעי בדיקה תחלה וסוף מדאורייתא הוא שלא הוי ספירה כלל בלא בדיקה תחלה וסוף וכמ"ש בסמוך ואיך עלה על, דעתו להקל במקום שהמחבר לא רצה להקל מחמת חומר האיסור וצע"ג:

ס"ק טז

ואם לא בדקה בכל הז' אלא פ"א. כ' הש"ך תוך ז"נ מלבד הבדיקה דהפסק טהרה דלעיל סעיף א' עכ"ל בס' תפל"מ הק' על המחבר כיון שפסק כדעת הסמ"ג וסיעתו דצריך בדיקה שחרית וערבית ודלא כהרא"ש דלא מצריך אלא בדיקה א' בכל יום ולדעתם לא מהני אפי' בדיעבד בדיקת ראשון ושביעי כ"א כשבדקה פעמיים בכל יום וכמבואר בהדיא בסמ"ג הביאו ב"י כאן וז"ל וסמ"ג כ' וז"ל הלכה למעשה הוא כו' ואם שכחה ולא בדקה עצמה כ"א ביום שפסקה בו לערב ולמחרת שהוא יום א' של ספירה בדקה עצמה שחרית וערבית ולא בדקה עצמה עד יום הז' כו' דמותרת וטובלת בלילה וטהורה וכו' עכ"ל ואם כן למה פסק כאן דסגי' בבדיקה פעם אחת וכן בסעיף זה שכתב וי"א שצריך שתבדוק ביום א' מהז' וביום הז' ואין להקל ע"כ והיינו כדעת הסמ"ג וסיעתו דפסקו כר"ח והיה לו לבאר דצריך נמי בדיקה פעמיים ביום א' וביום ז' פעמיים:

ולפענ"ד נראה דלק"מ דעד כאן לא החמיר המחבר לפסוק דאפי' בדיעבד לא מהני בלא בדיקת יום א' ושביעי אלא משום דאין להקל באיסור כרת וכמ"ש בב"י כאן ואביאנו בסמוך דס"ל דמאן דמצריך בדיקת ראשון וז' מדאורייתא קאמר דלא סגיא בלא"ה דלא מיקרי ספורים לפנינו כי אם בבדיקת ראשון ושביעי כמו שיתבאר בסמוך אבל לענין בדיקת פעמיים בכל יום ס"ל להמחבר דאינו אלא חומרא דרבנן בטהרות וה"ה בימי ספירה אבל מדאורייתא אפי' אי נימא דצריכה בדיקה דווקא סגיא בבדיקה אחת ביום מש"ה לכתחלה מצריך בדיקה פעמים בכל יום אבל בדיעבד הקיל דסגיא בבדיקה א' ודלא כסמ"ג דס"ל דבדיקת שחרית וערבית מעכב אפי' בדיעבד:

ס"ק יז

וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה. בס' תפל"מ תמה על דין זה ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל סי' קצ"ב ויתבאר עוד בסמוך בע"ה:

ס"ק יח

וי"א שצריך. הוא דעת סמ"ג וסיעתו דפסקו להחמיר הואיל ונחלקו רב ור"ח דלרב סגיא בבדיקה א' תוך ז"נ תחילתן או סופן ולר"ח בעי תחילתן וסופן ולא נתברר הלכה כדברי מי ראוי להחמיר כדברי ר"ח שלא יהא יותר מן ה' ימים בין בדיקה לבדיקה מלבד יום שפסקה בו וכ"כ בסה"ת והגהמ"י בשם ראב"ן ובשם רבינו שמחה וכ' בב"י וכיון דכל הני רבוותא מספקא להו אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת עכ"ל מבואר דס"ל דבדיקה זו מדאוריי' היא שאין ספירה בלא בדיקה מיהו כל זה למאן דמצריך בדיקה תחלה וסוף אבל להפוסקים דס"ל דסגיא בבדיקה א' תוך ז"נ לא נתבאר אם בדיקה זו מדאורייתא היא או לאו וכבר הבאתי לעיל סי' קצ"ב דעת המחבר ס' מעיל צדקה דס"ל דאפי' מאן דס"ל דסגיא בבדיקה תחילתן או סופן עכ"פ ספירה בעינן שהחזיקה בעצמה בחזקת סופרת ז"נ וכפשטיה דקרא וספרה לה וגו' ואחר תטהר דמשמעו דבעינן ספירה ממש ולולא דאפשר שתסתר המנין הוי בעי ברוכי על ספירתה וכמ"ש התוס' מנחות דס"ה ובמסכת כתובות דע"ב עכ"פ בעינן לפחות שתחשבם למנין נקיים וגם ר"א דס"ל דלא בעי בדיקה בכל יום מן ז"נ מ"מ בעי ספירה ומה"ט בעי דווקא בדיקה תוך ז"נ אבל בדיקה בח' לא מהני דבלא"ה לא ידענו טעם לזה כיון דעכ"פ הוחזקה בטהרה ומה יגרע לה שהמתינה עוד יום א' אחר ז' א"ו דספירה בעינן וכל שלא בדקה תוך המנין לפחות פ"א לא מהני ולא מיקרי ספירה ומה שאמרו לר"א לא בעינן ספורים לפנינו פי' ספורים גלוים לא בעינן אלא סגיא בבדיקה אחת בסוף או בתחילה וכן משמעות הלשון בש"ס דקאמר תחילתן אע"פ שאין סופן וכן להיפך משמעו שעל שום מספר קאמר עכ"ד ומתוך זה פסק בנדון שנשאל לו באשה שמצאה כתם בימי לבונה ולעת ערב הפסיקה מחדש בטהרה ולבשה שנית לבנים ואמרו לה חברותיה ביום המחרת שגם על הכתם צריכה להמתין מחדש ה' ימים כדין רואה כתם בימי טהרתה משום פליטת ש"ז ואחר ב' ימים נודע לה שאין אשה המוצאת כתם בתוך ימי לבונה צריכה להמתין ה' ימים ובאתה ושאלה אם היא רשאי למנות ז"נ מפסיקות טהרה הראשון שמיד שלאחר מציאות הכתם הפסיקה בטהרה או לאו ע"כ וע"ז השיב דכיון שלא כיונה במספר נקיים באיזה ימים מהם לא עלו לה וכ' עוד וז"ל וטעמא רבה נמי איכא להדא מילתא דאולי כל שלא נתנה דעתה לספרן לנקיים לא הקפידה אף אם הרגישה קצת לבדוק נפשה ואף אם תאמר עתה שלא הרגישה מתחילה לא מהני והוא בכלל כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ואין נאמנים עליו עכ"ל הנה הטעם השני הוא פשוט ועמש"ל בשם שו"ת צ"צ אך מ"ש דלכ"ע בעינן שכיונה דעתה לספירה וכל שלא חשבה בדעתה למנות למנין הנקיים לא עלו לה לספירת שבעה דלאו ספירה מיקרי ומדאורייתא ספירה בעינן צ"ע והנה הראיה שהביא מבדיקה בשמיני לא מהני מוכח דבעינן ספירה דוקא דאל"כ למה יגרע מה שהמתינה עוד יום א' אחר ז' א"ו דספירה בעינן הוא ראיה נכונה ועדיפא יש להקשות דאי ס"ד דלא בעינן ספירה א"כ למה אמרו דאם לא בדקה בז"נ עד יום שמיני דלא עלו לה הז"נ ומשלמת על יום השמיני עוד ששה ימים וכמ"ש הפוסקים אמאי נימא דיתחילו הז"נ מיום ג' אחר יום שפסקה ונמצא יום ח' להפסקת טהרה הוא יום ז' לספירת ז"נ והא סגיא בסופן אע"פ שאין תחילתן א"ו דספירה בעינן וכיון דדעתה היה למנות לנקיים ממחרת יום שפסקה תו לא חזי יום שמיני לאצטרופי בהדייהו אבל אי לא בעינן ספירה כלל אין סברא לומר כיון דחשבה למנות מיום מחרת שפסקה תו א"א למנות מיום השני כיון דלא בכוונה תליא מלתא ובלא כוונה ומחשבה כלל עולה לספירת ז"נ מהיכא תיתי נאמר שע"י מחשבתה מגרע גרע דלא חזיא תו לאצטרופי ולמנות מן יום השני. ולכאורה י"ל דמש"ה לא אמרינן דתתחיל הז"נ מיום ג' שלאחר יום הפסקת טהרה שלה דא"כ אתה מפליג הבדיקה אחרונה של ז"נ מן בדיקת הפסקת טהרה שלה דאף דמהני אם לא בדקה עד שביעי ה"מ כשאינו מרוחק מן הבדיקה של הפסק טהרה כ"א ז' ימים דהיינו כשהיא מונה ז"נ מיד למחרתו של הפסק טהרה שלה דזו דוחק דמסתימת הפוסקים לא משמע הכי אלא דלעולם מהני הבדיקה בשביעי של נקיי' אף אם לא התחילה למנות מיד ממחרת של יום ההפסק טהרה דהא אין עליה שום חיוב למנות ז"נ מיד ממחרת של יום ההפסק טהרה אלא אם תרצה שלא להתחיל ז"נ כ"א יום ב' או ג' אחר ההפסק טהרה רשות בידה דכיון דפסקה בטהרה היא בחזקת טהרה לעולם עד זמן וסתה וכ"כ בס' תפל"מ וא"כ אי ס"ד דלא מהני בדיקת שביעי אלא בהתחילה למנות ז"נ ממחרת יום ההפסק לא היה להפוסקים לסתום אלא לפרש דלא מהני בדיקת שביעי אלא בכה"ג א"ו דלעולם מהני בדיקת שביעי אף בלא התחילה למנות נקיים שלה ממחרת יום ההפסק ועוד הוכחתי לעיל סי' קצ"ב מהא דכ' הראב"ד בס' בעהנ"פ גבי תבעוה להנשא ונתפייסה דס"ל דא"צ הפסק טהרה כדמוכח מעובדא דרבינא ואפ"ה כ' דמיירי שבדקה ביום שביעי דקיי"ל סופן אע"פ שאין תחילתן וכ' הרשב"א במ"ה דף קס"ו דלדעתו צ"ל שלא נתעכב רבינא ז' ימים ממש שא"כ אפי' סופן ליכא אלא כשבא ביום השביעי ממש ע"ש אלמא אע"ג דלא מצריך התם הפסק טהרה כלל אפ"ה כ' הרשב"א דצ"ל דמיירי כשבא ביום השביעי ממש אבל ביום הח' לא מהני והתם ליכא למימר האי טעמא דלא להפליג הבדיקה דז"נ מבדיקת ההפסק דהא לא צריך בדיקה להפסק טהרה כלל גבי ד"ח. ואף שכתבתי שם ליישב דשאני ד"ח כיון שאינו אלא דם מועט כאלו ידוע שהפסיקה בטהרה וכמ"ש הרא"ה בבד"ה שם מ"מ קשה דא"כ מה"ט להני נמי אם היה בא רבינא ביום ח' ולמה כ' הרשב"א דלדעתו דווקא כשבא ביום ז':

מיהו אכתי קשה לדעת הראב"ד אף אי נימא דבעינן ספורין עדיין אינו מתורץ דלמה לא נצטרף ששה ימים קודם שמיני לשמיני דלהוי שמיני שביעי ואי משום דבעינן כוונתה ודעתה לספירה ז"א דהא ברתיה דר' חנינא לא ספרה כלל ואפ"ה ס"ל להראב"ד דמהני וכמש"ל סי' הנזכר ועוד אבאר בסמוך וכיון שכן לכאורה נסתר ראיה זו מ"מ מבואר מהרבה פוסקים דס"ל דבעינן ספירה לכ"ע ומטעם זה בעינן בדיקה אחת תוך ז' דבלא"ה לא מיקרי ספורים וז"ל הרא"ש בפ' התינוקת אבל אם לא בדקוהו עד יום השמיני לא מיקרי ספורים דבדיקה תוך ז' בעינן עכ"ל מבואר דס"ל דבעינן ספורים ובלא בדיקה א' תוך ז' לא מיקרי ספורים וכ"כ הרא"ה בספר החינוך פרשת א"מ מצוה ר"ז וז"ל ואפשר שעיקר דבר זה כיון שהתורה צותה וספרה לה וגו' ואחר תטהר ומכיון שלא בדקה לא בתחלה ולא בסוף אין כאן ספירה עכ"ל וכ"כ העט"ז סי' זה שהטעם שאם לא בדקה עד יום שמיני שאין לה אלא שמיני הוא לפי שזו לא קיימה מצות ספירה שאין ספירה אלא ע"י בדיקה תוך ימי ספירה וכן מבואר בתה"א בשער הספירה שכ' וז"ל אשה שהפרישה בטהרה ביום שפסקו דמיה שלה צריכה לבדוק עצמה כל ז' ימי הספירה שיהיו ספורים בבדיקה לפנינו לא בדקה עצמה כלל בא' מימי הספירה אע"פ שהפסיקה בטהרה ביום שפוסקת בו ולאחר ח' ימים בדקה ומצאה טהורה אינה טהורה שאין כאן ספורים כלל עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל לכתחילה בעינן בדיקה בכל יום כדי שיהיו ספורים לפנינו אבל בדיעבד מהני בדיקה אחת תוך ז"נ דאל"כ לא הוי ספורים כלל וכן מבואר מתוס' דף ז' במכילתין ד"ה רא"א שכתבו וז"ל ובדקה יום הא' ויום הז' חשיב ספירה וכ"נ מתוס' דס"ח שכתבו דצריך להיות הבדיקה ביום דספירה ביממא הוא ע"ש הרי מדברי כולן נלמד דבעינן ספירה דווקא ומה"ט בעינן בדיקה א' תוך ז"נ לכ"ע דאין ספירה בלא בדיקה ועכ"פ צריך שתהיה חושבת בדעתה מספר הימים של הנקיים שלה אע"ג דלא נהגו שיהיה ספירה בפה דוקא כמ"ש האגודה הביאו בס' הנ"ל דמצריך ספירה בפה מלא כמו בספירת עומר ויובל בב"ד כ"כ השל"ה בשער האותיות דף ק"א ד"פ דצריכה לספור בפה דוקא ושכן נהג כל ימיו וצוה לאשתו שתספור לעת ערב קודם שקיעת החמה היום יום א' לספירת לבוני וכן יום ב' ועיין מ"ש בזה בר"ס קצ"ח בע"ה וכתב דמ"ש התוספות בכתובות דף ע"ב סוף ד"ה וספרה לה וכו' וז"ל אבל זבה שאם תראה תסתור אין לה למנות עכ"ל ר"ל אין לה למנות בברכה כי כן התחילו התוספות והזכירו בדבריהם ברכה ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל אין לה לברך אבל לספור בלא ברכה היא מחויבת כדכתיב וספרה לה עכ"ד ועיין בס' כנה"ג סימן זה מ"ש בזה אבל מ"מ בעינן שתתן דעתה וחושבת שימים האלו יהיה לנקיים שלה אע"פ שלא נהגו לספור בפה ממש וכ"מ מדברי הרא"ה בס' בד"ה שהשיג על הרשב"א דס"ל דמהני בדיקה באמצע ספורים כמו בדיקת תחלה או סוף וז"ל ודבריו תמוהים דאנן שבעה נקיים ספורים בעינן בשלמא כי איכא תחלתן או סופן איכא למימר דסליק לשבעה ספורים דכי איכא בתחלתן ז' ספורים גרירי אבתריה וכי איכא סופן איכא למימר דז' ספורים דלקמיה גרירי אבתריה אבל בדיקה דבאמצע זיל הכא ליכא ז' ספורים וזיל הכא ליכא ז' ספורים עכ"ל ור"ל דהא לא אמרינן דלהוי גריר דלקמיה ודבתריה דכולי האי לא אמרינן מש"ה לא מהני בדיקת האמצע מבואר מדבריו דבעינן ז"נ ספורים ואף הרשב"א במ"ה שכתב ע"ז וז"ל אנן לאו ספורים בפנינו כר"ע וכר"י אלא שתספור ז' מוחזקים בטהרה וכר"א וכדקתני וכו' ואם בדקה בראשון בלבד ושאר הימים לא בדקה אין כאן בדיקת ז' ספורים אלא מדין חזקת טהרה וכן כשבדקה בשביעי ושאר הימים הראשונים לא בדקה אין הראשונים ספורים אלא מדין חזקה דכל שהפרישה בטהרה ובסוף הז' מצאה טהור חזקה שכולן יצאו בטהרה וכיון שכן כ"ש כשבדקה באמצע דיום האמצעי ה"ל לקודמין כבודקת בסופן ולאחרונים כבודקת בתחלתן עכ"ל עיקר השגתו על הרא"ה ז"ל כיון דלא קיי"ל כר"ע וכר"י דס"ל דבעינן ספורים לפנינו אלא כר"א דס"ל דסגיא בתחלתן או סופן וטעמיה משום דבעינן ספורים מוחזקים בטהרה כל שכן דמהני בדיקת האמצע שע"י איתחזקי הימים שלפניה ושל אחריה על כ"פ נראה מדבריו דספירה מיהו בעי וכמ"ש הת"ה:

מיהו מ"ש דאף אם בדקה בתחלתן ליכא ספורים לפנינו לא משמע לכאורה כן מפשטיה דסוגיא וכמ"ש בסמוך בע"ה:

ומ"ש הרשב"א ז"ל דטעם הבדיקה הוא כי היכי דלהוי ימים מוחזקים קשה כיון שכבר איתחזקה ע"י הפסק טהרה שלה כדאיתא במתני' דס"ח ע"א דאפי' נדה שהפרישה בטהרה ואפילו בשני שלה ולאחר הימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה ול"ל הבדיקה דתוך שבעה הא מוחזקת ועומדת היא משהפרישה בטהרה בבדיקות הפסק וע"כ צ"ל כיון דכתיב וספרה לה לא סגיא בלא בדיקה וכמש"ל וע"כ דגזה"כ הוא שיהיו הימים מוחזקים בטהרה ע"י בדיקה שבדקה בז"נ עצמן מלבד הבדיקה של הפסק טהרה:

וז"ל הרא"ה בס' החינוך מצוה ש"ל ואם תשאל למה חייבונו חז"ל למנות השנים שבע מדכתיב וספרת לך ולא ראינו מעולם שימנה הזב ימי ספירות ולא הזבה ימי ספירתה ואע"פ שכתב וספר זולת שחייבים שיתנו לב על הימים ולא שיתחייבו למנותם בפה ולברך על מנינם תשובת דבר זה מה שהקדמתי לך בראש ספרי כי כל ענין התורה תלוי בפירוש המקובל וכו' וכן באתנו הקבלה שצווי וספרת לך צריך מנין בפה וצווי הספירה הכתובה בזב וזבה אינו אלא השגחה בימים ומנהגן ש"י בכ"מ כן הוא ואע"פ שאינן נביאים בני נביאים הם וכן ענין זה מצאנו בתורה בלשון זכירה דכתיב בענין עמלק וזכירה ע"ד מרים וכתי' גם כן זכירה בענין י"מ ועל זכירת י"מ באתנו הקבלה לעשותה בפה וכמ"ש ז"ל בברכות אמת ויציב דאורייתא ושאר הזכירות די לנו בהם זכירת הלב לבד השגחתנו על הדברים עכ"ל ונלע"ד דמ"ש שיתנו לב על הימים ר"ל ע"י בדיקה שתבדוק עצמה תוך ימי הספירה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזו מ"ש השגחה בימים ר"ל ע"י הבדיקה כי כן באתנו הקבלה אבל בלא בדיקה לאו ספירה הוא וכמש"ל ואפשר לומר שחז"ל למדו כן מדכתיב גבי זב וספר לו וכן גבי זבה וספרה לה לומר לעצמן דאי ס"ד דהאי ספירה ר"ל ספירה ממש מה בא הכתוב ללמדנו פשיטא שהם עצמן יספרו דהא המצות חל עליהן לספור וכי צריכין אנו קרא בספירת עומר שאחר לא יספור בשבילו דפשיטא הוא שחיוב הוא על כ"א בעצמו ואם כן הכא קרא ל"ל ואי דצריך קרא שהם נאמנים בזה שספרו הא נמי פשיטא הוא כיון דבידו לספור ע"א נאמן וכמו שפירש"י בריש מס' גיטין ובחולין דף יו"ד ע"ב שהרי האמינה התורה כ"א ואחד מישראל על הפרשת התרומה ועל השחיטה וכו' א"ו דעיקר קרא אתיא שנאמנים על הבדיקה שבתוך ימי הספירה וזה אין בידם וכמ"ש התוספות שם:

ועפ"ז יתורץ הת"כ פ' מצורע וז"ל וספר לו לעצמו מכאן אמרו הזב והזבה שבדקו עצמן ביום הראשון ומצאו טהורין וביום השביעי ומצאו טהורין ושאר כל הימים לא בדקו ר"א אומר הרי אלו בחזקת טהרה רי"א אין להם אלא יום הראשון וז' רע"א אין להם אלא יום ז' בלבד ע"כ כוונתו כיון דדרשינן מן וספר לו לעצמו מוכח דבעינן בדיקה תוך ז' מש"ה פליגי אם תעלה הבדיקה בדיעבד אם לא בדקה כל ז' אבל בלא דרשה הנ"ל לא הוי ידעינן דבעינן בדיקה תוך ז' אלא ה"א דדי בבדיקה של יום הפסקה וק"ל:

מכל הלין מבואר דבעינן ספירה ועכ"פ שתתן בדעתה שיעלו ימים אלו לנקיים אך מה שעומד לנגדנו מהא דכתב הראב"ד בספר בעה"נ הביאו הרשב"א בתה"א דף קס"ו גבי תבעוה להנשא וכו' דלא בעי הפסק טהרה והוכיח ממעשה דרבינא דאיעסק לבריה בי ר"ח דר"ח לא אסיק אדעתיה הא דרבא ומיסבר סבר דברתיה דקטנה היא לא צריכה כלל לישב ז"נ ורבינא לא אתי עד לבתר הני שבעה ואפ"ה לא אשכחן דאצרכה ז' אחרינא אלמא דלא בעי הפסק טהרה והרשב"א ז"ל למד מזה דאפילו בדיקה תוך ז' לא צריכה כלל ע"ש ואי ס"ד דמדאורייתא בעינן ספירה ממש או שתתן דעתה לכך הא לא"ה לא הוי ספירה כלל ואם כן אמאי לא אצריכה התם ז' אחרינא ומה תועלת היה מה שהמתינה ז' ימים ואפשר שלזה נתכוין הרא"ש בפ' התינוקת שהקשה על דברי יש מן הגדולים שכתבו שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה כלל בימי הספירה לא בתחילתן ולא בסופן וסעדו דבריהם מעובדא דרבינא וכו' וז"ל ואינו ראיה כלל דאם כן אפילו ישיבת שבעה אין כאן ומה תועלת יש בהמתנת שבעה ימים עכ"ל כוונתו כמ"ש דכיון דלא בדקה כלל ולא נתנה אדעתה שתהיה לנקיים הרי היא כאלו לא ישבה כלל וכמש"ל סימן קצ"ב ואפשר לומר דדעת הראב"ד והרשב"א ז"ל דאע"ג דזבה דאורייתא בעי כוונה לספור ז"נ מ"מ הכא גבי תבעוה להנשא שאינו אלא חששא דרבנן דשמא ראתה מחמת חימוד ואף אם ראתה אינה צריכה לז"נ מן התורה אלא מחומרא דר"ז לא החמירו אלא המתנת ז' ימים משום לא פלוג כתקנתא דר"ז אבל לענין דבעי ספירה ממש כזבה דאורייתא לא החמירו כ"כ אף שהוא דוחק צריכין אנו לומר כך מכח הראיות שהבאתי לעיל מלשון הפוסקים וגם מהא דפסקו כל הפוסקים שאם לא בדקה עד שמיני דמשלמת עוד ז' ימים ואי ס"ד דלא בעינן דעתה וכוונתה לספירת ימים נקיים אין טעם לפסק זה דמנ"ל דלא מצרפין ששה ימים למפרע ויהיה שמיני לפסיקת בדיקת טהרה שביעי לנקיים דהא בגמרא לא אמרינן דלא מהני בדיקת שמיני אלא בבדקה בראשון ובשמיני דמאן דמצריך תחלתן וסופן לא שייך לאיצטרופי כפירוש רש"י שם או למאי דמוקי התם כר"י ס"ל דאין לה אלא ראשון ושביעי מודה בראשון ושמיני דאין לה אלא שמיני אבל למאי דס"ל דבבדיקה אחת סגיא אי ס"ד דלא בעינן כוונה לספירה מנ"ל דלא מצטרפין ו' ימים למפרע ובספר תפל"מ כתב וז"ל והא דמשמע בש"ס דביום ח' לחוד לא מהני בדיקה וצריכה תחלה או סוף היינו שאם תרצה לשמש ביום ח' אחר הבדיקה וטבילה אסורה עד הלילה כיון דלא בדקה כל ז' ע"כ צ"ל דיום ח' הוא ז' ואסורה לשמש בו ביום משום דר"ש ודוק היטב עכ"ל ולא דק דלא על זה נאמר בש"ס דבדיקת שמיני לא מהני אלא כמש"ל בבדקה בראשון ובשמיני דוקא למאן דמצריך תחלתן וסופן או לר"י דס"ל דמונה בסירוגין ומשלמת על הימים שבדקה עד תשלום ז' ובהא מודה דאין לה אלא שמיני כיון דלא חזי לאצטרופי ואם כן אין ראיה להפוסקים דלדידן לא מהני בדיקת שמיני א"ו דבעינן שתתן דעתה לספירת ז"נ וכמש"ל:

והן אמת דפשטי' דסוגיא בשמעתין דף ס"ט לא משמע הכי דהא מק' התם אמאי דאמר רב סופן אעפ"י שאין תחילתן מברייתא דטועה דאי ס"ד דלא בעינן ספורים לפנינו ביממא נמי ניטבליה וכו' דמאי קו' דלמא ש"ה דלא היה לה ספורים כלל מש"ה לא מהני ורב מיירי בשספרה ז"נ אלא שלא בדקה עד שביעי מש"ה ס"ל דמהני כיון שספרה. ובספר מעיל צדקה הרגיש בזה ומ"ש לתרץ בזה הוא דוחק גדול ולא ירדתי לסוף דעתו וגם אי יהבינן ליה כל דחוקיו שכ' דהא דס"ל לתלמודא דלרב אפי' ספירה לא בעיא היינו קודם דאסיק מברייתא דטועה שאמרו יום א' וכו' משא"כ בתר דאסיק מהך ברייתא אמרינן דאף רב ס"ל דבעינן ספורים אכתי ק' מסתמא דתלמודא בדף ל' ע"א דמקשה התם שבועתא קמא דאתי לקמן ליטבלה ביומא וכו' ומשני הא מני ר"ע היא דאמר בעינן ספורים לפנינו ואי ס"ד דלמסקנא לכ"ע בעינן ספורים א"כ מאי מוקי כר"ע הא אתיא ככ"ע ושאני טועה דלא היה לה ספורים כלל א"ו מאן דאית ליה סופן אע"פ שאין תחילתן אפי' ספורים נמי לא בעי וצ"ע על הפוסקים הנ"ל דס"ל דסופן אע"פ שאין תחילתן ואפ"ה ס"ל דבעינן ספורים הא בגמרא לא משמע כן:

ומיהו כל זה למאן דלא בעי ספורים לפנינו אבל למ"ד דבעינן ספורים לפנינו אין כאן שום ספק דודאי בעינן ספורים ממש וכן מוכח מסוגיא זו דמקשה לרב בתרייתא דאמר סופן אע"פ שאין תחילתן מברייתא דטועה ומשני הא מני ר"ע היא דאמר ספורים לפנינו בעינן וק' מאי מקשה הש"ס דהא רב מצריך הפסק טהרה וברייתא דטועה איכא לאוקמי דלא הפרישה בטהרה ומ"ש הרמב"ן בחדושיו תי' על קושיא זו הוא דוחק גדול והנכון כמ"ש מהרש"א וז"ל דרב נמי לא בעי הפרשה בטהרה בודאי אלא להחמיר שלא לטהרה לבעלה בסופן אע"פ שאין תחילתן אלא בהפרישה בטהרה בודאי אבל לגבי טבילת מצוה בזמנה אע"פ שלא הפרישה בטהרה בודאי ע"י בדיקה משום ספיקא דשמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה וכ"נ מדברי התוס' שכתבו וכו' עכ"ל ביאור לדבריו כיון דרב ס"ל דסגיא באופן אע"פ שאין תחילתן ובעת שספרה ששה ימים הראשונים עדיין לא נתבררו בודאי אם הם נקיים ברורים או לאו דהא אכתי לא בדק' עד שביעי אפ"ה ס"ל דעולין לנקיים אע"פ שבעת ספירתה לא ידעה כלל אם ראויה לז' נקיים או לאו אלמ' דס"ל דלא תליא בהכי א"כ ה"ה כשלא הפרישה בטהרה כיון דאיכא למימר שמא פסקה בטהרה ועלו לה ז"נ אע"ג שהיא לא ידעה בודאי ומספיקא אסורה לבעלה דשמא לא פסקה בטהרה מ"מ לענין טבילת מצוה בזמנה צריכה להחמיר ולטבול מספיקא דשמא בזמנה היא ומש"ה ס"ל להש"ס דלרב בתרייתא לא בעי ספורים כלל דאי ס"ד דבעו ספורים צריכה שתדע בשעת ספירה שהוא ספירה ודאי שאותו יום שהיא סופרת לנקיים הוא ודאי נקי ולא מהני בדיקה בשביעי כדי להחזיקה בטהרה למפרע דהא מעיקרא לא ידעה בשעת ספירתה אם הם נקיים ברורים או לאו א"ו מדמהני בדיקה לבסוף ע"כ דלא בעי ספירה כלל:

והשתא נמי ניחא הא דמק' מברייתא דטועה לרב בתרייתא ולא מק' נמי לדרב קמייתא דס"ל דמהני בדיקה בתחלה תקשי מברייתא דטועה דאע"ג שלא בדקה בתחילתן בטועה מ"מ מספיקא תטבול ביממא שמא היו נקיים וטבילה בזמנה היא א"ו דלרב קמייתא לק"מ כיון דבעי בדיקה בתחילה ס"ל נמי דספורים לפנינו בעינן ר"ל ספירה ברורה נקיה בודאי שע"י בדיקה בתחילה ס"ל נמי דספורים לפנינו בעינן ר"ל ספירה ברורה נקיה בודאי שע"י בדיקה בתחילתה מוחזקים כל הימים בנקיים מש"ה גבי טועה כיון שספק אצלה אם היו נקיים או לאו לאו ספורים נינהו אפי' אם היו נקיים מ"מ כיון דלא היו ספורים גלוים לה לאו ספורים נינהו:

ובהכי ניחא הא דמשני הש"ס הא מני ר"ע היא דבעי ספורים לפנינו מנ"ל דלר"ע לא ס"ל שתטבול מספקא דלמא הא דאמר ר"ע דבעי בדיקה בכל יום נמי לחומרא אמרה שאסורה לבעלה כ"ז שלא בדקה בכל יום אבל מנ"ל דר"ע ס"ל דבעינן ספירה גלויה א"ו ס"ל להש"ס דטעמי' דר"ע דמצריך בדיקה בכל יום דכיון דכתי' וספרה לה וליכא ספורים בלא בדיקה בכל יום מז"נ וס"ל דקרא דוקא קפיד על ספירה ואפי' בדיעבד מעכב וכ"ז דליכא ספורים לפנינו ר"ל ספורים ודאין וגלוים לאו ספירה היא וטעמי' דמ"ד דצריך תחלתן וסופן גם הוא מצריך ספירה וכיון דס"ל דקפיד קרא אספירה צריך ספורים ודאין וגלוים אלא דס"ל כיון דהיה לה בדיקה בתחילתה ספורים לפנינו נינהו דאחר בדיקת יום ראשון גרירי כולהו ז"נ לענין זה מ"מ לטהרה לבעלה או גבי זב לטהרות החמירו דבעי נמי בדיקה בסוף וכמש"ל וזה שלא כדברי הרשב"א במ"ה דס"ל דאף למאי דס"ד דרב ס"ל דוקא בתחילתן הוא דמהני אבל לא בסופן נמי לא ספורים לפנינו נינהו וז"א כמ"ש ויש ליישב דהרשב"א כ"כ למאי דמסיק דס"ל לרב דסופן בלא תחילתן נמי מהני וע"כ דלא מצריך ספורים לפנינו אלא דמצריך בדיקה לבסוף משום חזקה לאחזוקי לטהרה לימים שלמפרע א"כ מה"ט דמהני תחילתן אע"פ שאין סופן נמי משום חזקה הוא לאחזוקי לימים שלהבא בחזקת טהרה דליכא למימר דטעמי' משום דנהוי ספורים לפנינו הא רב לא מצריך ספורים לפנינו מדמהני לדידיה בדיקה בסוף אבל מעיקרא הוי סבר הש"ס דהא דמהני לרב תחילתן אע"פ שאין סופן הטעם כי היכי דלהוי ספורים לפנינו מש"ה לא מק' לעיל אדרב קמייתא מיהו מוכח דמאן דמצריך תחילתן וסופן טעמא משום דבעינן ספורים לפנינו דא"כ מאי מק' ארב מברייתא דטועה דאלמא ספורים לפנינו בעינן הא ר"א אמר בהדיא דסגיא בראשון ובשביעי ואיהו אליביה דר"א אמר דהלכתא כוותיה כדפסקינן בפ"ק א"ו דמאן דמצריך תחילתן וסופן טעמי' משום דבעינן ספורים לפנינו וכיון שכן הא המחבר פסק דאין להקל בלא בדיקת ראשון ושביעי כהפוסקים דפסקו כר"ח מעתה וודאי הדין דין אמת כמו שפסק בס' שו"ת מעיל צדקה כיון דבדעתה היה שלא לספור הימים ראשונים לנקיים שוב אינן עולין:

ועפ"ז אני תמה על רבותינו בתשו' האחרונים שכתבו להקל ולתלות במכה אפי' תוך ז"נ ומטהרים אפי' בלא נקיים לגמרי וכבר עמד ע"ז הגאון הח"צ בתשו' הנ"ל סי' הנ"ל שכ' דאין להקל כלל בימי לבונה לתלות במכה כאותה שאמרו כל ספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור משנזקק לטומאה ספיקו טמא ואין זה ענין לכתם דשאני כתם שאינה אלא מדרבנן לאפוקי זה שלפנינו רואה והמחבר שם הודה לו אלא שכ' כי לא עליו תלונה זו כ"א על הפוסקים אחרונים שכתבו לתלות במכה אף בימי לבונה וכן מבואר בד"מ סי' זה הביאו הש"ך כאן ס"ק י"ג דיש לחלק ולומר דלא תלינן במכה אלא בתחילת ראיית' דמעינה סתום משא"כ בימי ספירתה שמעינה פתוח כבר לא תלינן במכה כלל ועי' בט"ז ס"ק ד' דכ' כה"ג ולא הקילו אלא בכתמים ע"ש שמלבד חילוק זה קשה כיון דפסקינן דבעינן תחילתן וסופן ולדעה זו צריך ספורים לפנינו דהיינו ספורים ודאין וכיון שדם לפנינו אף שי"ל דתולין במכה נקיים ודאין לא הוי דהא איכא למימר נמי דדם נדה הוא וליכא ספורים ודאין דהא מדינא בנדה כיון דפסק' בטהרה הרי היא בחזקת טהרה אע"פ שאח"כ מצאה עצמה טמאה כדאי' במשנה התם והבאתי לעיל ואפ"ה בזבה החמירו דלא מהני הפסק טהרה לחודא רק צריך נקיים ברורים ביותר מצד הימים עצמן נקיים ודאין מלבד החזקת טהרה דידה וא"כ היכא שדם לפנינו ע"כ מטעם חזקה אתינן עלה דכיון דהיא בחזקת טהרה שפסקה בטהרה תלינן במכה והא לא מהני תוך ז"נ ואפי' בבדקה יום הראשון ויום השביעי ומצאה טהורה ובינתיים ראתה לא מהני דודאי מן הסתם כיון דבדקה יום הראשון ושביעי ומצאה טהורה מסתמא אמרינן שכולן יצאו בטהרה אבל היכא דראתה בינתיים אותן ימים שראתה לאו וודאי נקיים הם וליכא למימר דגרירי בתר יום ראשון הא חזינן דנשתנה מיום הראשון דבו לא חזי' כלל והשתא חזי' ואלו הוי חזי' בראשון לא היינו תולין במכה כמש"ל ומ"ש בימים שאחריה דנתלה במכה דהא כולי שבעה יומי צריכין להיות נקיים ודאין ולא עדיף יום ראשון משאר ימים בענין זה גם לפמ"ש הרשב"א לשיטתי' דמש"ה מהני בדיקת תחלה או סוף משום דע"י בדיקות אלו מוחזקי' כל הימים בטהרה נמי י"ל דדוקא מן הסתם מוחזקי' בכך משא"כ כשראתה דם להדיא לא איתחזקה ע"י בדיקות אלו דהא בעינינו ראינו שנשתנה ימים אלו שראתה בהן מימים שבדקה בהם שלא ראתה כלל גם יש לספק כיון שמבואר בכל הפוסקים דלכתחילה בעינן בדיקה בכל יום כדי שיהיו ספורים לפנינו ואם זו מדאורייתא היא או לאו ואי קשה דא"כ מנ"ל דבדיעבד אינו מעכב י"ל דלמה אית ליה לר"א שום לימוד ע"ז לפ"ז י"ל כל הראוי לבילה וכו' משא"כ במכה דאין ראוי לבדיקה ועוד לא ידעתי מה הוא הגבול שנתנו בזה ומתי תתחיל לספור ז"נ כיון שהיא רואה מחמת מכה תמיד א"כ אחר וסתה מתי נדע שפסק דם המקור ותתחיל למנות ז"נ דהא חזינן רוב נשים שאין להם מכה ופסקו בטהרה ומתחילין לספור קצת נקיים ואח"כ מתקלקלין וחוזרים ורואים וא"ל דהולכים בזה כפי שהיתה רגילה לטהר עצמה קודם שנולד בו מכה זו מאד קשה לסמוך ע"ז דוודאי לאו כל העתים שוין אצלה הכל כפי' התוס' דמים פעמים הם מעוטים ופעמים הם מרובים ואצ"ל דאין הולכין בזה אחר רוב נשים שדרכן לפסוק קודם יום שביעי וכמ"ש הב"י בסי' זה בישובו על הרא"ש ז"ל גם זה לאו מכללא הוא ומצוי הוא בכמה נשים שאינן יכולים לטהר א"ע אף אחר ז' לראייתם ועיין מש"ל בזה בסעיף ז' ועוד אשנוי' ניקום ונסמוך בכן אני אומר אף שמצוה גדולה היא לעשות שלום בין איש לאשתו מ"מ בנדון זה טוב לפני אלהים ימלט מזה:

ודע דהרז"ה בהשגות על בעה"נ ס"ל דאף לכתחילה א"צ בדיקה בכל יום ובטלה דעתו נגד כל הני רבוותא וכ' עוד שם דהא דפסקינן כרב כנגד ר"ח הוא משום דהאידנא נשי דידן נדות הם ומשום חומרא דר"ז משווינן להו לספק זיבות מש"ה יש לפסוק כרב דסגי בתחילתן או סופן ומדברי המחבר בב"י לא נראה כן שכ' דאין להקל משום חומר איסור כרת ס"ל דאף האידנא אין לחלק כיון דבזבה גמורה יש להחמיר משום איסור כרת אף בנשי דידן אין להקל:

ס"ק יט

ובדיעבד מהני אפי' לאור הנר. הרב הוציא כן מדברי הב"י שכתב כן דלפי שאינו מעכב לכן לא כתבו הרמב"ם והטור ועיקר דין זה הוזכר בגמ' פ' כה"י של בית מונבז אין בודקין מטותיהן אלא ביום ומזכירין אותן לשבח והתם ודאי דאינו אלא זהירות לכתחלה דמיירי לטהרות בבדיקה שאחר התשמיש ומשום דצבע הכתם ניכר יותר ביום מבלילה אבל בדיעבד אינו מעכב כדאמרינן התם או תבדוק לאור הנר:

אבל ק' לי איך מדמה בדיקה שבתוך ז"נ לדהתם דשאני הבדיקה שהיא לספירת ז"נ דטעמא משום דליכא ספירה בלא בדיקה וכמו שהספירה צריך ביממא ה"נ הבדיקה וכ"מ מתוס' דף ס"ט ד"ה שבעה לנדה וז"ל דאי אין בדיקת סוף יום עולה לספירה לא הי' תקנה לבנות ישראל אא"כ יבדקו בעליית עמוד השחר דספירת הלילה אינה ספירה עכ"ל מבואר דהבדיקה הוי משום ספירה וצריך להיות ביום דוקא ואין ראיה מלשון הרשב"א בתה"ק הביאו ב"י כאן דמשמע נמי דטעמא דהבדיקה ביום היא משום דניכר טפי ביום מבלילה י"ל דאיהו לשיטתי' אזיל דס"ל דסגי בסופן אע"פ שאין תחילתן וע"כ לאו משום ספירה הוא אלא דימים מוחזקים בעינן ומעתה אין לחלק בין בדיקה ביום ובין בדיקת לילה אבל למ"ש המחבר דאין להקל בלא בדיקות תחילה וסוף ולפמ"ש לעיל דלדעה זו ספורים לפנינו בעינן וטעמא דבדיקה משום ספורים הוא אם כן הבדיקה דוקא ביום ולא בלילה ומעכב אפילו בדיעבד לכן יש להזהיר לביתו שתבדוק דוקא ביום וכמ"ש הסמ"ג שחרית בקומה ממטתה וערבית כשהולכת לבה"כ ובדיעבד אפילו פעם אחת ביום מהני וכמש"ל ואין להקל נגד דעת התוספות אחר זה ראיתי בריק"ש שכתב וז"ל אין הבדיקה עולה כהוגן אלא ביום עד כאן לשונו אולי כיון לטעם שכתבתי:

ס"ק כ

ומצאה טמאה. וה"ה אם לא בדקה כלל ולאחר ג' או ד' ימים בדקה ומצאה טהורה היא בחזקת טמאה וכמו שמסיים ה"ז בחזקת טמאה עד שתפסיק בטהרה ופשוט הוא:

ס"ק כא

בבגד פשתן לבן ישן. ז"ל הטור ולא בב"פ חדש אפי' שהוא נקי ולבן מפני שהוא קשה עכ"ל וכ"כ בתה"ק וז"ל מתוך שהוא קשה מעט שמא יעוותנה עכ"ל לפ"ז אם אינה חוששת לכך מותרת לבדוק עצמה בב"פ חדש לבן ונקי ובב"י כ' בשם הגהות מיי' שחקי' דנקט לאפוקי קודם ליבון וכן פירש"י בגמ' ואם לא דקדקה בכך נראה שלא הפסידה מדקאמר בגמ' של בית מונבז היו מזכירים אותו לשבח על כך אלמא לא חובה ולא עיכוב הוא ע"כ:

ס"ק כב

או בצמר גפן. משמע אבל לא בבגד מצמר גפן ובלח"מ כ' שמצא נוסח' בהרא"ש סוף הלכות נדה שכ' או בבגד צמר גפן מיהו בנוסחא שלפנינו כ' כמ"ש בש"ע כאן וברא"ש פ' התינוקת כ' שתכניס בגד לבן או צמר גפן וכו' ולא התנה שיהיה הבגד מפשתן וגם שיהיו ישנים דוקא ולכתחילה אין לזוז מפסק הש"ע ובדיעבד אינו מעכב כמש"ל בשם הגהמי"י:

כתב בהגהות ש"ד ואותן נשים הבודקות באצבעות שלהן בלא בגד ובלא מוכין לא דיין שהן טועות אלא שהן נדות לכל דבריהן כי בדיקתן אינה בדיקה והרי הן בחזקת טמאות עכ"ל:

ס"ק כג

לחורין ולסדקין. כ"כ כל הפוסקים חוץ מן הראב"ד בספר בעה"נ דס"ל דצריכה בדיקה בבה"ח והוא עד מקום שהשמש דש אבל א"צ לחורין ולסדקין בדיקה דלא מצרכי בדיקת חורין וסדקין אלא לטהרות דוקא אבל לא לבעלה ולמד זה מהא דאמרינן בפ"ק עד שלפני התשמיש אינה ממעט כפקידה מ"ט מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין ראינו מכאן אע"פ שתקנו חכמים בדיקה לתשמיש ולטהרות עד שלפני תשמיש בדיקה היא לתשמיש ואינה בדיקה לטהרות מפני שאינה מכנסת לחורין ולסדקין ע"כ והרשב"א בתה"א דף קפ"ג דחה ראיה זו וכ' עליו וז"ל דהיאך אפשר שיהא בעלה שהוא איסור כרת קיל ממעלות עסק טהרות וע"כ דאף כאן וי"ל דבבא לישאל אומרים לה לבדוק לחורין ולסדקין וכאן חשש פשיעה מתוך שמהומה לביתה וכו' עכ"ד ולא זכיתי להבין דבריו דמאי קשיא ליה דהא חזינן שהחמירו בטהרות טפי מלבעלה דהא לטהרות חששו לטמא אותה למפרע דשמא כותלי בית הרחם העמידוה ואלו לגבי בעלה לא חששו לכך דהא אינה מקולקלת למנינה ואינה מונה אלא משעה שראתה כדאי' בדף ו' ע"א אלמא דהחמירו טפי לטהרות מלבעלה והיינו בהאי חששא גופא דלטהרות חששו שמא כותלי בה"ר העמידוה בחורים ובסדקים משא"כ לבעלה לא חיישינן להכי אלא אמרינן דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתיא וכדאי' בריש מכילתין משום דאין דרך לדם להתעכב. מיהו י"ל דמש"ה לא גזרו שתהיה מקולקלת למנינה משום דא"כ יהיה בטל מפ"ו וכמ"ש בסי' קצ"א ועיין ואף שאין ראיה להראב"ד דא"צ בדיקת חורין וסדקין לבעלה מהא דאמרינן דטעמא דשמאי דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתיא ואף הלל לא נחלק עליו אלא משום סייג לקדשים אבל לענין שתהא מקולקלת למנינה אף הלל לא גזר אלמא דכל לבעלה לא חיישינן להכי י"ל דשאני התם דאיכא נמי חזקת טהרה דאשה מש"ה לא חיישינן לבעלה להכי משא"כ בבדיקה שבתוך ימי ספירתה שבא להוציא מחזקת טומאה דידה י"ל דלכ"ע חיישינן לשמא חורים וסדקים העמידו דם ועמש"ל סי' קצ"א עוד ראיות לזה:

מיהו גם להראב"ד זו אין ראיה דמה שהביא ראיה מהא דאמרינן מתוך שמהומה לביתה דחה הראב"ד ז"ל בעצמו בשם יש מי שאומר דשאני התם שאין עיקר הבדיקה לבעלה אלא מחמת מעלת הטהרות הצריכוה נמי בדיקה לבעלה לפיכך די בדיקה קלה משא"כ תוך ימי ספירתה דצריכה בדיקה מן הדין צריכה בדיקת חורין וסדקים גם הרשב"א דחה ראיה זו וכמש"ל וכ"כ הר"ן בחידושיו בגמ' שם מיהו נראה דאף להחולקים על הראב"ד ז"ל ומצריכים לבעלה בדיקת חורין וסדקין דוקא ואפי' בדיעבד לא מהני בלא בדיקת חורין וסדקין ולדעת הרא"ש ז"ל צריכה שתבדוק כן עד מקום שהשמש דש כל זה אינו אלא מחומרא דרבנן אבל מן התורה אע"פ שלא בדקה בחורים ובסדקין כל שהוא שוהה בבדיקה בכדי שתרד מן המטה תו ליכא למיחש למידי דהא מה"ט אינה חייבת בא"ת אפי' למאן דלא בעי חתיכה כה א' מן ב' חתיכות אפ"ה פטורה דליכא תו ספיקא דאורייתא משום דאי איתא דהוי דם מעיקרא לא היתה שוהה כ"כ ולא אמרינן דחורים וסדקים העמידוה משום דאין דרך לדם להתעכב כ"כ וכדאי' בדף ס' ע"ב דאם איתא דהוי דם מאן עכביה וליכא אלא גזירת מעל"ע דרבנן וכפירש"י שם ואפי' בר פדא לא חלק עליו אלא תוך שיעור וסת או בכדי שתרד וכו' ע"ש ולפ"ז הואיל ואינו אלא חומרא דרבנן אבל מדאורייתא לא בעינן בדיקת חורין וסדקין י"ל דלא גזרו והחמירו אפי' בדיעבד אלא היכא דאפשר משא"כ בדלא אפשר סגיא בבדיקת ביה"ח אפי' בלא בדיקת חורים וסדקים:

ובהכי ניחא מה שהקשו הראשונים ז"ל על בתולה שתבעוה להנשא דאיך יכולה לבדוק א"ע בעוד שפתחה נעול ומה שתירצו בזה הוא דחוק דהדבר ברור שא"א לבתולה שתבדוק א"ע בחורין וסדקין ומכ"ש בבדיקה עד מקום שהשמש דש שהוא מן הנמנע אלא כיון שחומרא זו אינה אלא מדרבנן אף הם לא החמירו אלא היכא דאפשר משא"כ בא"א סגי לה בבדיקה קלה שהיא סגיא מן התורה וכן כתבתי לעיל סי' קצ"ב בשם הב"ח אבל אלו היה בדיקת חורים וסדקים מה"ת אין לחלק בין אפשר ללא אפשר:

וראיתי בס' שו"ת זכרון יוסף בחי"ד סי' יו"ד שכ' שם שנשאל אודות אשה אחת שיש לה מכה שקורין פא"ר פא"ל ועשתה לה מילדת הבקיאה טבעת של שעוה ותחבה הטבעת לתוך רחמה לעכב יציאת החסרון בצד ימין מן הרחם עד שהעוגל מפסיק כל אורך הפרוזדור לשנים והוא דבוק למעלה ולמטה וא"א לה להיות זולת הטבעת מחשש ס"נ זולת בעת תכרע ללדת מוכרחים להסיר הטבעת ממנה מעתה מה יהיה משפט האשה בעת הפרשתה מטומאת לידתה לטהרתה ובדיקת ספירת ז"נ מאחר שאינה יכולה לבדוק במקום הנחת הטבעת שנית כדת מה לעשות בעידן דנחתה לטבילת מצוה שהרי טבעת חוצץ בסתר רחמה ע"כ והשיב ע"ז וז"ל האשה הזאת תוכל להפריש בטהרה ולבדוק א"ע במוך נקי שתכניס באמצע רחמה עד קרוב להמקום שהשמש דש וכו' דלכאורה פתח החדר לפרוזדור באמצע הפרוזדור כמ"ש הב"י סי' קפ"ז וטבעת הוא מצד החדר וגם תבדוק צד שמאל רחמה ואף שבצד ימין מקום הנחת הטבעת אינה יכולה לבדוק נ"ל דאין בכך כלום וכו' כי נ"ל ברור ואמת שאם תשים המוך במקום או קרוב למקום שהשמש דש ותניחהו שם כל ביה"ש למ"ש בש"ע סעי' ב' בשעת הפרשתה לטהרתה וכן תעשה גם באחד מימי הספירה בשחרית או ערבית אע"פ שבשאר הימים תבדוק א"ע בבדיקה קלה שוב אין כאן בית מיחוש דע"י בדיקה זו אם תראה שהמוך נקי נעשית מוחזק' שפסקה דמי' וכו' וכ"ת אכתי איכא למיחש שיצא כבר קודם בדיקה זו ועיכבה הטבעת מלצאת משום דהוי כמוך דחוק דמודה רבא במס' נדה ד"ג ועודנה טמון תחת הטבעת או דבוק עליו די"ל ממ"נ אי אכתי הוא גוואי בין השינים אינה מטמאה כדאמרינן בנדה דמ"א וכו' ואי כבר נפיק לבראי לביה"ח מעידן דנפיק ה"ל רואה וגבי נדה דאורייתא בעי למימני ז' מעידנא דאיתברר לה דנפק דמה לביה"ח וזבה לכשתטהר מזובה תספור ז"נ ותטבול אע"ג שברור לה שעדיין דם בביה"ח מ"מ הטבילה מטהרתה מטומאת נדתה וזיבתה לבעלה ואינה טמאה אלא טומאת ערב לענין טהרות במשא וכו' וכן מוכח מש"ס דנדה דמ"ב וכו' ואין להקשות ממ"ש הב"י וז"ל אפשר שטעמא משום דקיי"ל כל הנשים מטמאות בביה"ח וכו' צריך לבדוק כל ביה"ח ועד מקום שהשמש דש הוא ביה"ח ומפני כך צריך לבדוק עד שם עכ"ל ולפ"ד תיקשי מאי מזיק יציאת הדם לביה"ח י"ל דחיישינן דבשעה זו עצמה שבודקת א"ע יוצא דם ממנה לביה"ח למקום שלא תגיע עם עד הבדיקה לשם באופן שאינה נעשית בבדיקה זו מוחזקת נקיה מדם משא"כ בבדיקה שאמרנו שתהיה עד קרוב למקום שהשמש דש ויהיה המוך דחוק שם הרי חזינן בבדיקה זו שפיר שפסק מקור דמיה ולא חיישינן תו לדמא דנפיק כבר וכו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דאף לפי דבריו שע"י מוך דחוק נתברר שפסק דם המקור ולא חיישינן לדם שיצא כבר שאינו גורם שום טומאה הא תינח בבדיקה שבודקת א"ע להפרשת טהרתה שבדיקה זו אינה אלא משום כך שתדע אם כבר פסק דם המקור אבל הבדיקה שחייבו אותה לבדוק אותה תוך ספירת ז"נ שהיא לברר שהם ימים נקיים ושלא חזרה וראתה אחר ההפסק טהרה שלה וכמ"ש לעיל סי' זה ובסי' קצ"ד אי משום דבעינן ימים מוחזקי' ואי מטעם דבעינן ספורים לפנינו ודאין וע"י בדיקת יום א' גם שאר ימים מוחזקים וברורים שלא תראה עוד וא"כ מה יועיל בדיקה זו שאינה מוציאה מידי ספק ראיה דהא איכא למיחש לשמא ראתה והטבעת הוא מעכב להדם ומש"ה לא נמצא כלל על העד לפי שהדם הוא תותי הטבעת או על הטבעת וכן מבואר בהדיא בתה"א שם בהשגתו על הרמב"ן דס"ל דבדיקת הפסק צריכה חורין וסדקין אבל בדיקת ז' דבחזקת טהרה עומדת בבדיקה קלה סגיא וכתב ע"ז וז"ל וגם זה אינו מספיק לדעתי דכיון שאתה מצריכה בדיקה בימי ספירה וכו' מה הועילה זו בחצי בדיקה אם אתה חוששת לו אע"פ שהפסק' טהרה זיל חוש לה אפי' לחורין וסדקין ואם אי אתה חושש לה לחורין וסדקין מפני מה אתה מצריך לשאר המקומות ואדרבה הדעת נותנת שיהא חורין וסדקין צריכין בדיקה יותר מפני שהן מעמידין הדם וחיישינן שמא ראתה כבר ומה שלא נמצא על העד הוא משום דלא בדקה בחורין וסדקין וכ"כ הב"ח שטעם הבדיקה לדעת הסמ"ג משום שמא ראתה כבר ומה"ט מצריך בדיקת שחרית וערבית וכמש"ל בשמו ולדעת המחבר הנ"ל קשה למה צריכה בדיקת חורין וסדקין בבדיקה שבודקת להפסק טהרה דממ"נ אי ניחוש לשמא ראתה כבר והחורין וסדקין מעמידים לדם מה בכך כיון דהשתא מיהו פסקה ואי דניחוש לשמא אכתי לא פסק מקור דמיה לזוב מן החדר הא כיון דפתח החדר באמצע המקור אם איתא דאכתי לא פסק הדם מלזוב על העד בעי לאשכוחי כיון שמכניסה לעד עד סמוך למקום שהשמש דש ובע"כ צ"ל דחיישינן שמא זב הדם עדיין דרך צדדי פתח המקור לכותלי הפרוזדור לחורין וסדקין שלא כנגד העד ואף שפתח החדר באמצע החדר מ"מ לפעמים הדם שותת לצדדים מש"ה בעינן בדיקת חורין וסדקין וא"כ בנדון זה מה מועיל מה שמכניסה המוך באמצע הרחם אחר שא"א לה לבדוק א"ע בצד ימין מפני הנחת הטבעת וחולשת הפרוזדור ואין כאן בדיקת חורין וסדקין שחייבו אותה חכמים ומה שהביא ראיה מן המהרא"י שפסק לעיל סי' קפ"ז סעיף ז' אין ראיה דלא על הטעם זה לחוד סמך כ"א בדאיכא נמי קצת כאב וגם תמיד היה נמצא במקום א' מן הצד משא"כ בנ"ד דאיכא למיחש שמא השתא זב הדם דרך צדדים לצד ימין שלה:

ועוד קשה לדעתו שהרי הב"י כתב ששמע רבים מגמגמים על הבדיקה קשה שמצריך הרא"ש לבדוק עד מקום שהשמש דש שהוא דבר שא"א ואם תכניסה כ"כ בעומק ע"י תחבולות תקלקל עצמה ועכ"ז מפני חומר האיסור כתב בב"י לבעל נפש יצוה בביתו דבדיקה שבודקת בשעת ההפסק טהרה שלה ובבדיקה א' שבתוך ז"נ תבדוק עד מקום שהשמש דש וכן פסק כאן בש"ע בסתם אפילו לאינו בעל נפש ואי כדברי המחבר הנ"ל טורח הזו למה הא די אם תכניס המוך באמצע הרחם אפילו אינו מגיע עד מקום שהשמש דש שאם לא ימצא דם על המוך יתברר שפסק דם המקור מלזוב דאל"כ על המוך היה לו למצוא שהרי פתח החדר באמצע החדר אע"כ צ"ל שזה אינו מוציא מידי ספק דחיישינן שמא זב הדם לצדדי הרחם למעלה ממקום שמגיע העד שם וחורים וסדקים שבכותלי הרחם מעמידים להדם ואם כן בבדיקה שכתב המחבר הנ"ל שתכניס המוך עד מקום שהשמש דש באמצע הרחם מה מהני כיון שאינה יכולה לבדוק בצד ימין שלה ועוד נ"ל שאין בדיקת ההפסק טהרה שלה בא לברר שעתה בשעת בדיקה פסק הדם מלזוב דאטו תהיה שופעת כנהרא אלא כיון שנמצא אחר בדיקת חורים וסדקים המוך נקי נתברר שכבר פסקה מלראות זמן מה דאל"כ דרך הדם להתעכב בחורים וסדקים וכיון שלא נמצא כלום בחורים וסדקים אחר הבדיקה נתברר שכבר נסתם המעין ואם כן עיקר בדיקת חורים וסדקים הוא מה"ט אם כבר פסקה מלראות ואינו מועיל מה שנתברר שעתה בשעת בדיקה אינה רואה מיהו אלו היה בדיקת המחבר הנ"ל בדיקה מעולה היה תקנה לזה שיהיה המוך דחוק שם כמו שעה או יותר ואם תמצא נקי יתברר שנסתם המעין אך עיקר הבדיקה אינה כלום דלמא יצא דם דרך צדדי הפתח לחורין וסדקין וכמש"ל:

תו כתב המחבר הנ"ל וז"ל ועוד נ"ל דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן למימר דנפק דמה והוא תותי הטבעת מדתני' בנדה ד"ו הרואה דם וכו' ואינה מקולקלת למנינה ולא מפליג בין שהיה אצלה מוך דחוק או לאו וכו' וקשיא לכאורה ואמאי ניחש כיון דאיכא גבה מוך דחוק אימא מאתמול נפק לביה"ח וכו' א"ו דלהא לא חיישינן וכן הא דקאמרינן בש"ס מודה רבא במוך דחוק פירושו דמטמא שמאי למפרע מעל"ע כמו להלל אבל לא להחמיר יותר לטמא למפרע אף לחולין או שתהא מקולקלת למנינה וכשאר מודה שמאי דקאמר התם והיינו מטעם הנזכר עכ"ל מ"ש דמטמא שמאי למפרע מעל"ע כמו להלל אינו מדוקדק דהא הלל לית ליה טומאת מעל"ע אלא מפקידה לפקידה אמנם עיקר ראייתו הוא תימא גדולה ונעלם ממנו דברי התוספות בריש מכילתין ד"ג ע"א ד"ה ואב"א וז"ל ונראה דלהאי לישנא נמי צריך טעמא דהעמד אשה על חזקתה דאל"כ כי קאמר מודה שמאי בשוטה וכן מודה שמאי במוך וכי יטמאנה למפרע אף לחולין והלא כל הנשים דיין שעתן לחולין אף להלל אלא הני טעמא לא איצטריך אלא כי היכי דלא נעביד סייג בקדשים עכ"ל ומעתה מה ראיה משם לנ"ד דלחולין וכן לבעלה לענין שלא תהא מקולקלת למנינה ס"ל לשמאי ולהלל דל"ח משום דמוקמינן לה אחזקתה חזקת טהרה דידה משא"כ בנ"ד דליכא חזקת טהרה אפי' א"נ דליכא נמי חזקת טומאה כיון שאין דרך שתהא טמאה לעולם וכמ"ש התוספות ריש מסכת גיטין ופ' האשה רבה והוי חזקה שעשויה להשתנות דלאו חזקה היא מ"מ חזקת טהרה נמי ליכא ודאי דחיישינן שראתה והחורים והסדקים והטבעת מעכבים הדם מלצאת:

תוכן העניינים

סדרי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה