סדר משנה על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ז · הלכה ה
כל הנביאים צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכו' וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה וכו'. מדברי רבינו מבואר שאין ישראל נגאלין אלא אם יעשו תשובה, רק שהתורה הבטיחה לנו דבודאי יעשו תשובה באחרית הימים ויהיו נגאלין ומזה יש להעיר על מרן שכתב על מ"ש רבינו ואין ישראל נגאלין וכו' אמרו רז"ל ביומא פ"ו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה וכו' ונעלמה ממני דעתו הנשגבה דמשם אין ראיי' לדברי רבינו דנהי דהתשוב' מקרבת הגאולה, עדיין ליכא למשמע מהא שהיא מעכבת הגאולה דאם לא יעשו תשובה שלא יהיו נגאלים דהא אמרו רז"ל בסנהדרין צ"ח זכו אחישנה לא זכו בעתה וכו' אף דשם א"ל ג"כ כוונתם הוא דאם יזכו לעשות תשובה מצד בחירתם שיתעוררו מעצמם לשוב אל ה' באמת אז אחישנה הגאולה, ואם לא יזכו שלא יתנו אל לבם לשוב מבחירתם הטוב אז תהי' הגאולה בעתה לקץ הימין אשר רק לו לבדו יתברך הוא גלוי, וטרם שיגיע אותו הזמן יעמיד להם מלך באפו שגזרותיו קשות כהמן ויהיו מוכרחים לעשות תשובה, כהוראת הכתוב, והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' וכדעת רבינו פה שהבטיח הכתוב אותנו דבודאי יעשו תשובה עכ"פ מצד ההכרח, ובלעדה אין להם מנוס ומפלט מצר, אבל מהסוגיא דיומא אשר אלי' רמז מרן ומראה מקום הוא לדברי רבינו אין לנו ראיי' דמצינן למימר הכוונה במאמר ר"י ובסנהדרין הנ"ל הוא כפשוטו שאם יזכו ויעשו תשובה יהיו נגאלים קודם הקץ הקצוב לפניו יתברך שהוא אחישנה. והיינו דאר"י ביומא דהתשובה מקרבת את הגאולה אבל אם לא זכו ולא עשו תשובה היא בעתה לעת הקצוב לפניו ית' ודלמא יהיו נגאלים אף בלא תשובה וצ"ע על מרן ואחרי העתרת המחילה מקדושת מרן אומר אני דאישתמיטתי' לפי שעה תלמוד ערוך בסנהדרין צ"ז ומשם בארה לדברי רבינו דאי' שם אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי ר' אליעזר אמר אם ישראל עושין תשובה נגאלין וכו' א"ל ר' יהושע אם אין עושין תשובה אינן נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב ומפרש רש"י הא דאמר שמואל דיו לאבל דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור כלומר אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר, ועוד פי' שדיו לישראל צער הגלות ואפי' בלא תשובה נגאלין. והנה לפי פי' הראשון י"ל דשמואל לא פליג עלי' דרב במאי דקאמר דאין ישראל נגאלין בלא תשובה וכוונת מחלוקתם כך היא רב ס"ל דישראל צריכים לעשות תשובה בהתעוררות מעצמם מבלי מכריח מבחוץ, דס"ל כר' אליעזר דקאמר אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלין וכוונתו דאם אין עושין תשובה מבחירתם ורצונם הטוב בידעם כי נואלו לא יהיו נגאלים, ואין הקב"ה מכריחם ומעיר אותם על התשובה מדרכיהם הרעים, ובהא פליג שמואל וקאמר דיו לאבל וכו' דהיינו לקץ הימין הידוע לו לבדו ית' הוא יעשה למען כבוד שמו לסבב להם סבה המכרחת אותם לפקוח עינים עורים וישימו עינם על דרכיהם לשוב אל ה' וירחמם ויתמו ימי אבלם ויהפוך אבלם לששון אבל בלא תשובה כלל א"א שיהיו נגאלים אף לשמואל.
ומעתה י"ל דרבינו מפרש הסוגיא כפי' הראשון של רש"י דלפי' השני צריכין אנו לדחוק טובא ולומר דמאי דקאמר התלמודא כתנאי לא קאי על מחלוקת ר"א ור"י בברייתא דהא שמואל הוא דלא כמאן דאפי' לר' יהושע אינן נגאלין בלא תשובה רק דלדעתו לעת קץ יעמיד להם מלך כהמן ובעל כרחם ישובו אל ה', ולשמואל אפי' בלא תשובה כלל נגאלין אם שלמו ימי אבלם ודיין בצער גלות, אלא הא דקאמר כתנאי קאי על אידך ברייתא דמייתי התלמודא ושם אפשר לפרש דלר' יהושע יהיו נגאלין בלא תשובה כלל לקץ הימין, והדוחק הזה נראה לעין כל דה"ל לתלמודא להביא בתחלה תניא אידך דהיינו התנאים דקאי בשיטתייהו רב ושמואל ואח"כ יוכל להביא הך בריי' דקתני בה לר"י הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן למען יתעוררו לשוב, ועוד תקשי לפי' השני דאנו מוכרחין לומר דהברייתות פליגי אהדדי אליבא דר' יהושע ותרי תנאי אליבא דר' יהושע אם נגאלין בלא תשובה כלל כדאמר שמואל או עכ"פ תשובה בעי וע"י סבה המכרחת אותם, וגם זה הוא דוחק, לפיכך ביאר רבינו הסוגיא כפי' הראשון דגם שמואל ס"ל דאין ישראל נגאלין בלא תשובה, רק דלשמואל מועלת ג"כ התשובה אשר היא ע"צ ההכרח מהסבה הבאה מבחוץ וס"ל כר' יהושע בין בברייתא קמייתא ובין באידך ברייתא, ומה דקאמר ר"י והלא כבר נאמר חנם נמכרתם וגו' לא בתשובה וכו' קאי על התשובה שעשו מרצונם הטוב בלי מכריח אותם, אבל התשובה ההכרחית גם לר"י לא סגי בלעדה, וכ"כ מהרש"א בח"א, ופסק רבינו כשמואל נגד רב (דהני פסקי הלכות דקבע התלמודא ליתנהו במילי דאגדתא שאינם נוגעים לשמעתתא) דר"י מסייע לי' לשמואל ורב כר' אליעזר, גם דר' אלכסנדרי וריב"ל דף צ"ח סבירא להו דלא כר"א, דהם אמרו "זכו אחישנה" "לא זכו, בעתה", וכוונתם דאם זכו ועשו תשובה הראויה לקבל לפניו ית' אחישנה שיהיו נגאלים מיד עד לא הגיע הקץ, לא זכו בעתה ואז ישלח דברו ית' לעוררם על התשובה וירפאם דאל"כ יהיו דלא כמאן דאין לומר דאינהו ס"ל כר' יהושע באידך ברייתא הא כבר כתבנו לדעת רבינו לא פליגי הברייתות אהדדי ושניהם בשיטה אחת נאמרו, ועיין מ"ש רבינו בהלכו' מלכים פי"ב ה"ב ומה שחדשתי שם בס"ד. והנה במס' מכות כ"ד מייתי התלמודא דרב אמר מסתפינא מהאי קרא ואבדתם וגו' והיינו דאיהו לשיטתיה אזיל דאמר אם אין ישראל עושין תשובה מרצונם אינן נגאלין, אבל רב פפא שם השיב על רב ואמר ודלמא כאבידה המתבקשת וכו' בקש עבדך וגו' דהיינו שהקב"ה יבקש אותנו ויכריחנו לעשות תשובה וימרק עונותינו ע"י יסורין וצרות המתרגשות לבוא בעת הזאת והיינו כדברי ר"י ושמואל, ועוד מייתי שם התלמודא דרב מיסתפי מהאי קרא ואכלה אתכם ארץ אויביכם וגו' וגם עלה השיב מר זוטרא ודלמא כאכילת קשואין וכו' ועיי"ש בהמפרש והוא קצת דחוק, ולענ"ד אפשר לפרש כך דכמו שמפסדת הארץ הקשואין וע"י כך מן הרקבון גדלים אח"כ קשואין הרבה וההעדר הקודם מסבב הויה אח"כ כך הבטיחה התורה אותנו דאף אם לא נשוב מעצמינו בתשובה שלמה לא לנצח נהי' אבודים אלא יסר ייסרנו ע"י מקרים רעים עד שכמעט תגיע אומתינו לכלל אבדון וכליה והיא שעמדה לנו להתעורר לשוב אל ה' באמת וארוכתינו מארץ תצמח וישועתינו קרובה לבוא א"כ תהי' ההפסד באומתינו סבת הצלחתינו כענין אכילת והפסד הקשואין בארץ, ועכ"פ ר"פ ומר זוטרא דהוי אמוראי בתראי טובא פליגי ג"כ אדרב ומש"ה ראוי לפסוק בזה כשמואל נגד רב ומזה יצא לו לרבינו במה שפסק דישראל אינן נגאלין אלא בתשובה והבטיחה התורה אותנו דבאחרית הימים אף אם לא זכו לעשות תשובה מרצונם הטוב ומהתעוררות עצמן יסבב הוא ע"י משלחת מלאכי רעים שיתעוררו לתשובה ככתוב.