סדר משנה על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ב · הלכה ט
אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או מקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן וכו'. עכ"ל, עיין בלח"מ בהלכות חובל ומזיק פ"ה ה"ט מה שהקשה ורמי אהדדי דברי רבינו שדבריו פה סותרים לדבריו דלקמן שם ועיין לקמן שם בד"ה אינו דומה מזיק חבירו בגופו וכו' מה שכתבתי בס"ד בישוב קושיתו.
ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו. ונראה לענ"ד בס"ד דזה שכתב רבינו ואם היה רבו וכו' אין כוונתו דוקא רבו שלמד ממנו רוב חכמתו אלא אפילו לא למד ממנו כלום אף אות אחת רק אם זה שחטא לו הוא מפורסם בדורו למופלג בחכמה ג"כ דינו כרבו מובהק אף לענין דין האמור שצריך להיות הולך ובא אפילו אלף פעמי' עד שימחול לו ולא בלבד שנוכל להסתייע ולהביא ראיה ממה דקי"ל בש"ע א"ח סימן תע"ב סעיף ה' לענין הסיבה וממ"ש הש"ך בי"ד סימן רמ"ד ס"ק ב' ובש"ע שם סעיף י' בהמחבר ובהגה שם אף זו הנה מקום אתי בס"ד להביא ראיה ברורה לזה מדברי רבינו עצמם פה וביאור זה שהרי דברי רבינו ברבו צריך להיות הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו הם נובעים ממקור מים חים מהסוגיא דיומא דף פ"ז דאמרינן התם איקפד רבי חנינא אזיל רב לגביה תליסר מעלי יומא דכפורי ולא נתפייס וכו' והאמר ר' יוסי ב"ח וכו' אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים, רב שאני וכו' ופירשו הרי"ף ורבינו והרא"ש (ולפי דברי הלח"מ כך היתה גירסתם בגמרא רבו שאני דהיינו רב בכינוי וי"ו ולמ"ש בס"ד לפנינו אין הכרח להגהה הזאת דאפשר דהגמ' נקטה בכוון מלת רב ולא נקטה מלת רבו להורות שלא היה ר' חנינא רבו באמת שלא למד רב מעולם לפני ר' חנינא כלום אלא שר' חנינא היה רב וגדול בדורו וממילא דינו כרבו) שהיה ר' חנינא רבו של רב והרב שלו לכן אף שלא מחל לו אחר ג' פעמים שבקש ממנו מטו עדיין צריך התלמיד לבקש מחילה מרבו כ"כ עד שיפייסנו כמו שכתב מרן פה, ולכאורה קשה על זה לדעת רבינו דר"ח הי' רבו של רב שהרי הוא בעצמו כתב בהקדמתו לספר היד רבותיו של רב היו רבי ור' חייא ור' ינאי, רק שמואל חבירו של רב הוא שקיבל מר' חנינא ועיי"ש בכ"מ ואפי' רבו שאינו מובהק לא הי' ר"ח לרב כאשר אברר בסמוך, אלא הוא הדבר אשר דברנו דכל מי שהוא רב ומופלג בחכמה עד כי ימצאו מתי מספר שישתוו למעלתו, אף שלא למד לפניו כלום מ"מ חשבינן לגדול הדור ההוא כמו רב מובהק נגד זה שקטן ממנו, לא לבד לענין הדברים המפורשים בש"ע א"ח וי"ד אלא אף לענין בקשת המחילה יש לו דין רב מובהק ולא סגי למי שהקניטו לבקש מחילה ממנו ג' פעמים אלא צריך לפייסו הרבה פעמים עד שיתרצה ומתפייס לו, ור"ח הי' מופלג בחכמה ויקר בדורו כדמוכח בכתובות ק"ג דרבינו הקדוש צוה בשעת מותו שישב ר' חנינא בר חמא (והוא סתם ר"ח שהי' בימי רב) בראש, דהיינו שיתמנה לראש ישיבה ועיי"ש ברש"י ולפיכך הי' לו לר"ח נגד רב דין רבו מובהק, והי' צריך רב להרבות בריצוי ופיוס יותר מג' פעמים אעפ"י שלא למד לפניו כלום עד שנתפייס. והנה מה שאמרתי דמי שהוא מופלג בדורו לא בלבד שהוא יחיד בדורו ואין מי שיגיע לערכו וידמה אליו אלא אפי' ימצאו עוד מופלגים כמוהו רק שהם מתי מספר, יש לו דין רב מובהק, דכיון שהוא מופלג בחכמה נגד זה שהקניטו לא איכפת לן אם יש עוד אנשים אחרים הדומים לו במעלת החכמה הלא רק מועטים המה וחשבינן לכולהו רבותיו של זה שהקניט וכמופלג אחד ממנו, יש להביא ראיי' ברורה לזה בס"ד מלבד דגם מסברא ושיקול הדעת יש לראות אמתת הדבר הזה, דהא כתבנו דר"ח הי' לו דין רבו מובהק של רב הואיל והי' מופלג בחכמה, והרי ר' חייא ולוי שהיו בדורו של ר"ח והיו גדולים ויקרי הערך כמוהו, כמו שנתבאר מהסוגיא דכתובו' האמורה, ואדרבה משם יש למידק דר' חייא הי' עדיף מר"ח וגדול ממנו בבקיאות מדשייל התלמודא והא הוי ר' חייא ופירש"י דה"ל לרבי למנות לר"ח לראש, ומאי קושיא הא ר' חנינא הי' עדיף מר"ח בחריפות וחכים טפי טובא דאמרי' התם אמר לי' ר' חנינא לר"ח בהדי דידי מינצת אי ח"ו משתכחת תורה מישראל מהדרנא לה בפלפולי הרי מבואר דר"ח הי' חריף ושנון טפי מר' חייא ושפיר עביד רבי דמונה את ר' חנינא לראש, וע"כ נאמר בשגם ר' חנינא הי' גדול בחריפות לפרק הרים ולשבר סלעים בשכלו המחודד, נגד זה הי' לו לר' חייא מעלה יתירה על ר' חנינא בבקיאות שלמד הרבה יותר מר"ח וכבר שלחו מתם סיני ועוקר הרים סיני עדיף, דהכל צריכין למרי חטיא כדאי' בהוריות י"ד ולהכי שייל התלמודא והא הוי ר"ח, ועוד נראה דבכה"ג כמו ר"ח כולם מודים דעוקר הרים עדיף מסיני, דהא טעמא דסיני עדיף הוא משום דהכל צריכין למרי חטייא, והיינו דאם לא ידע הלכה ברורה הפלפול אך למחסור הוא ועיין ב"ב קמ"ה, והנה ר"ח שהי' חריף כ"כ עד שאמר דאם ח"ו נשתכחה התורה הוא יכול להחזירה בפלפולו ולכוון הלכה ברורה ע"י הפלפול, ובזה בודאי עוקר הרים עדיף דלא יטעה בדין, רק דר' חייא השתבח נגדו דאף אם האמת דעוקר הרים עדיף הנה אני עושה גדולות שלא תשתכח התורה מישראל, והנה לפי האמור דר' חייא הי' סיני ור"ח הי' עוקר הרים, ולענין לעלות לראש ישיבה לפי הסוגיא דהוריות דשלחו מתם סיני עדיף דיכולין התלמידים ללמוד הרבה כל מה ששומעי' מפי הרב חוזרין על למודם וגם המה בעל אסופות מלאים תורה כרמון, משא"כ אם הרב הוא עוקר הרים אין בזה תועלת כ"כ לתלמידים שאינם יכולים ללמוד ממנו החריפות אם אין בכח השכל להיות חד וחריף, וסוף סוף שקולים היו ר"ח ור' חנינא ושפיר שייל התלמודא למה לא מינה רבי את ר"ח לראש וגם ר"ח הי' גדול בשנים מר' חנינא, וכיון שבררנו דר"ח הי' גדול כ"כ כמו ר' חנינא א"כ אין לר' חנינא דין רבו מובהק על רב דהא לא הי' יחיד בדורו, ושמעינן מזה כיון דעכ"פ הי' מופלג בחכמה יותר מרב אף שהיו עוד מופלגים בדורו כמו ר"ח מ"מ נגד זה שאינו גדול כמוהו הוא נקרא רבו מובהק, וכן כל אחד ואחד מאותן הנודעים למופלגים בדור ההוא יקרא רב מובהק נגד זה שאינו מופלג בחכמה כמוהו, וראיתי להמ"א בסי' תר"ו סעיף א' ס"ק ג' כתב בשם מ"צ ח"ב אפי' אינו רבו מובהק רק ששמע ממנו דברי תורה וכו', והנה מעולם לא ראיתי להספר מ"צ, ואנכי לא ידעתי מאין הוציא הדין הזה, ואולי דעתו דר"ח הי' רבו שאינו מובהק של רב, וכבר כתבנו דמדברי רבינו בהקדמתו לא נראה כן דהוא חשיב התם ר' ינאי בכלל רבותיו של רב והוא ודאי לא הי' רבו מובהק, ורק רבינו הקדוש ור' חייא היו רבותיו המובהקים, וא"כ מדוע לא הזכיר רבינו ג"כ את ר"ח בתוך מספר רבותיו של רב אע"ג דהוי ר' חנינא רבו שאינו מובהק הא ר' ינאי ג"כ לא הוי רק רבו שאינו מובהק ואתה תשמע ותשכיל מזה דרב לא למד מאומה מר' חנינא, ועוד אם ראיית המ"ץ הוא מר"ח יש עליו תשובה דשאני ר"ח דהי' גדול הדור ומופלג בחכמה כאמור, ואפשר דס"ל להמ"צ דאמנם ר' חנינא הי' גדול הדור ומופלג בחכמה מ"מ כיון דרב הי' רבן של כל ישראל כמ"ש רש"י והתו' בכמה מקומות בתלמודא, לכן היתה מעלת רב קרובה לר' חנינא ואין לו לר"ח יקר יותר ממנו רק כדין רבו שאינו מובהק ושפיר איכא למשמע כדבריו, אפס מ"ש המ"ץ רק ששמע ממנו ד"ת יש להקהות בו דנהי דלא סגי דלא שמע רב מר' חנינא ד"ת כיון ששניהם היו יושבים לפני רבינו הקדוש, עיין בש"ך בי"ד סימן ש"מ ס"ק ט"ז מ"ש בעובדא דרב ספרא במ"ק כ"ה, ועיי"ש כ"ד ובס"ק י"ז אכתי דלמא מש"ה הוכרח רב לפייס לר"ח יותר מג' פעמים כיון שהי' רבו שאינו מובהק עכ"פ ואף אם לא שמע מעולם ממנו ד"ת נמי דין רבו שאינו מובהק הוא לו דהי' מופלג בחכמה ביותר וצ"ע.