אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק כא · הלכה ט

הלכה ג

אין רוכבין על גבי בהמה בשבת גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה וכו'. עכ"ל. כתב המגיד משנה וז"ל אין רוכבין וכו' במשנה ביום טוב (דף ל"ו ע"ב) וכו' ומפרש רש"י בגמרא גזרה שמא יחתוך זמורה עכ"ל הרה"מ. ולא קשיא על רבינו ז"ל דהא בגמרא אמרו כן למאן דסובר תחומין דרבנן אבל למאן דסובר תחומין דאורייתא בלאו הכי אסור גזרה שמא יצא חוץ לתחום יע"ש בגמרא והרי רבינו ז"ל לקמן ריש פרק שבעה ועשרים פסק דתחום דשלש פרסאות הוא דאורייתא ואם כן היה יכול רבינו ז"ל לומר הטעם משום גזירה שמא יצא חוץ לתחום. דזה אינו דכבר עמדו בקושיא זו התוספות בחגיגה דף טו"ב ע"ב בד"ה דכתיב ופנית בבקר וכו' אבל הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בסוף פרק קמא דערובין תירץ בזה תירוץ מרווח ויפה וכן כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו לערובין שם בשם הראב"ד ז"ל. ועיין לקמן פרק שבעה ועשרים הלכה א' בד"ה היוצא חוץ לתחום המדינה וכו' בסוף אות תשיעי תליתי בס"ד כיפי בתירוצם של הרמב"ן והריטב"א בשם הראב"ד ז"ל הנ"ל זיל גמור מהתם.
ועוד אפשר לומר בס"ד לענ"ד טעם אחר למה העתיק רבינו ז"ל הך טעם דשמא יחתוך זמורה ולא הביא הטעם דשמא יצא חוץ לתחום. והוא דלפי המסקנא דמסיק הגמרא דביצה התם הטעם משום גזרה שמא יחתוך זמורה ובודאי הנך תנאי דפליגי בתחומין אם הוא דאורייתא או לא פליגי גם בהך גזירה דשמא יחתוך זמורה דמהיכי תיתי לן להמציא פלוגתא חדשה בין הנך תנאים וכיון דהך טעמא גזרה שמא יחתוך זמורה הוא לכולי עלמא ניחא ליה לרבינו ז"ל למינקט הך טעמא דשמא יחתוך זמורה דיש בו נפקותא לדינא לחומרא. וכמו שאבאר בס"ד לפנינו.
וביאור דבר זה הוא עפ"י מה שהמגן אברהם בסימן הע"ר סעיף ב' סק"ה הקשה בשם מהרי"ל ז"ל דכשם דשנים קורין לאור הנר בשבת ולא חיישינן שיטה מטעם דאמרינן שחבירו יזכירנו. הוא הדין יהיה מותר לשנים לרכוב על גבי בהמה שאם ירצה זה לחתוך זמורה יזכירנו חבירו. ותירץ המגן אברהם שם דגזרינן שמא יחתוך זמורה קודם שישב על הסוס כדי שינהגו יע"ש במג"א. ואם כן לפי הטעם של גזרה שמא יצא חוץ לתחום אם היה שנים רוכבים על הבהמה היה מותר. דשפיר שייך קושית מהרי"ל ז"ל הנ"ל דחבירו יזכירנו. שהרי אז בשעה שירצה לילך חוץ לתחום גם השני הוא שם. משא"כ מטעם גזירה שמא יחתוך זמורה גם בשנים אסור מטעם שכתב המג"א הנ"ל והוא שיחתוך הזמורה טרם שיתחבר עם חבירו לרכוב וכנ"ל וק"ל.
ואף גם לפי מה שכתב תירוץ על קושית מהרי"ל ז"ל בספר טל אורות (ורמז עליו המגן אברהם) במלאכת קוצר ותולדות בדף ג' קרוב לריש ע"א והוא האריך קצת בזה אבל דבריו מגומגים קצת שם אבל תוכן כוונתו הוא דבשלמא התם גבי שנים קורין אין שניהם טרודים שהאחד שיטה הוא שיגרום לו זה טרדתו באיזו קושיא ועיון אבל לחבירו לא יקשה דבר ולא יעיין ואינו טרוד וממילא ידע שאסור להטות את הנר בשבת. משא"כ הכא גבי רכיבה שניהם טרודים בהרכיבה ולא יזכיר האחד את השני כי שניהם מתוך טרדותם ישכח יע"ש בס' ט"א הנ"ל. והנה טעם זה של הטירדה שייך לענין גזירת שמא יחתוך זמורה ששניהם רוצים שלא תעמוד הבהמה אלא שתלך ואף אם השני הולך ברגליו אצל זה שרוכב מכל מקום גם הוא ההולך טרוד בהילוך הבהמה שתלך ולא תעמוד. אבל בהחשש של שמא יוצא חוץ לתחום הא אין זה מטעם טרדה אלא מטעם שכתב רש"י ז"ל בביצה שם בד"ה שמא יצא חוץ לתחום וכו' וז"ל מתוך שאינו מהלך ברגליו אינו רואה סימני התחומין עכ"ל רש"י ז"ל יע"ש וזה ניחא אפילו בשנים רוכבים דגם כן שניהם אינם רואים סימני התחום. אבל אם אחד רוכב ואחד מהלך בצדו ברגליו היה מותר שהרי זה המהלך בצדו הוא רואה סימני התחומין ומזכירו משא"כ מטעם שמא יחתוך זמורה גם זה אסור ולפיכך העתיק רבינו ז"ל הטעם הזה של גזירה שמא יחתוך זמורה כדי ליאסר הרכיבה על גבי בהמה אפילו אם אחד הולך בצדו ברגליו וכאמור ודוק.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה