אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ח · הלכה ט

הלכה ח

ואחד החובל בבהמה חיה ועוף או בשמונה שרצים ועשה בהן חבורה וכו' שנצרר הדם אף עפ"י שלא יצא חייב. עכ"ל. הנה מכאן נראה לענ"ד בס"ד ראיה ברורה לדברי הרב המגיד ז"ל לעיל הלכה הקודמת בריש ד"ה במה ד"א בחובל בבהמה וכו' שכתב וז"ל דעת רבינו הוא לחייב אף בחובל בבהמה של חבירו דרך נקמה שאף עפ"י שאינו צריך לדם חייב מפני שנתקררה דעתו וכו' עכ"ל הרה"מ ז"ל. והוא דהא הכא על כרחין מיירי בבהמה וחיה ועוף ושמנה שרצים שהם של חבירו ועשה כן על דרך הנקמה. דאם לא כן היאך יהיה חייב כשנצרר הדם תחת העור ולא יצא הדם הא בעינן גבי חובל כדי לחייבו דוקא באופן שיהיה צריך להדם ההוא דהיינו שצריך הדם לכלבו וכמבואר לעיל הלכה זיי"ן דאם לא כן הוי ליה מקלקל בחבלה לדידן דקיימא לן כר' יוחנן בשבת דף ק"ו ע"א וכמבואר בהלכה הנ"ל. והרי כשנצרר הדם תחת העור ולא יצא נהי דיציבא מילתא דגם זה נקרא חובל אבל הא הוי ליה מקלקל בחבלה כיון שאינו יכול להאכילו לכלבו שהרי עדיין לא יצא הדם והוא תחת העור ואין כאן תיקון כלל. אלא ודאי הוא הדבר אשר דיבר הרב המגיד ז"ל הנ"ל דאף בחובל בבהמת חבירו דרך נקמה חייב אף עפ"י שאינו צריך להדם הואיל ונשתככה חמתו על ידי החבלה ההיא הרי זה מתקן גמור ואין זה מקלקל יע"ש במגיד משנה. ואם כן מיירי רבינו ז"ל בשחבל בבהמת ושרץ חבירו ועשה החבלה ההיא דרך נקמה או אף אם היתה בהמה ושרץ שלו ועשה כן כדי לשכך חמתו. ולזה שפיר חייבו רבינו ז"ל בשנצרר הדם אף עפ"י שאינו צריך להדם ההוא שהרי עשה בזה תיקון גמור וכאמור. ותמיהני על הרב המגיד ז"ל קצת שלא נסתייע לדבריו הנ"ל מדברי רבינו ז"ל פה וכמו שסייענו אותו אנו בעניותינו בס"ד. ודע דאף באדם שחבל בו ונצרר הדם תחת העור אף עפ"י שלא יצא הדם לחוץ דהוא חייב משום חבלה שהוא משום מפרק. ועיין לקמן פרק ארבעה ועשרים הלכה זיי"ן בד"ה אין מלקין אותו ואין ממיתין וכו' מה שהשגתי בס"ד מכח זה על דברי המגן אברהם בסימן של"ט סעיף ד' ס"ק ג' במה שתמה על רבינו ז"ל בדין זה של אין מלקין אותו ודוק.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה