סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ה · הלכה כא
יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין חל להיות במוצ"ש לא תוקעין ולא מבדילים וכו'. עכ"ל. והרב המגיד ז"ל כתב וז"ל יוה"כ שחל וכו' שם (משנה במס' חולין דף כ"ו ע"ב) יוה"כ שחל להיות בע"ש וכו' ויתבאר בהלכות קדוש החדש שבזמנינו שאין מקדשין עפ"י הראיה אין יוה"כ חל לעולם לא בע"ש ולא במוצ"ש. עכ"ל הרב המגיד ז"ל ועי' לקמן פרק שלשה ועשרים הל' כ"ה מש"כ הרב המגיד ז"ל בד"ה ומציל ביום הכפורים וכו'.
והלחם משנה לקמן בהל' תמידין ומוספין פ"א ה"ז תמה על רבינו ז"ל שדבריו אלו הם נגד הסוגיא הערוכה במס' סוכה דף נ"ד ע"ב דאמרי' התם וז"ל. כיון דאיקלע יו"ט הראשון של חג להיות בע"ש. יוה"כ אימת הוי בחד בשבתא הילכך דחינן ליה. ומי דחינן ליה והתנן חלבי שבת קרבין ביוה"כ. וא"ר זירא כי הוינן בבי רב בבבל הוי אמרי הא דתני' יוה"כ שחל להיות ע"ש לא היו תוקעין ובמוצ"ש לא היו מבדילין דברי הכל היא. כי סליקת להתם אשכחתיה לר"י בריה דר"ש בן פזי דיתיב וקאמר ר"ע היא. לא קשיא הא רבנן הא אחרים דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ד' ימים בלבד. ואם היתה שנה מעוברת חמשה וכו' עכ"ל הגמ' ועי' בפרש"י ז"ל ובתוספות שם.
והמבואר מזה דלרבנן דפליגי עליה דאחרים ואנן קי"ל כוותייהו שוב א"א לחול יוה"כ לא בע"ש ולא באחד בשבת וא"כ קשה למה זה העתיק רבינו ז"ל דין זה דיוה"כ שחל להיות בע"ש ושחל להיות במוצ"ש מה דינם וכנ"ל שהרי הם דברים שא"א כלל מציאתן אלא אליבא דאחרים אבל לא אליבא דרבנן דפליגי עלייהו ולא אליבא דידן דקי"ל כרבנן. ומה שרצה הרב המגיד ז"ל לחלק בין זמן שמקדשין עפ"י הראיה לבין זמנינו שמקדשין עפ"י החשבון וכדבר האמור לעיל. הנה קשה עליו מהך סוגיא דסוכה שהבאתי לעיל מזה דמשם בארה באר היטב דליכא חילוק בין הזמנים אלא דאף בזמן שמקדשין עפ"י הראיה אליבא דרבנן דפליגי עליה דאחרים א"א המציאות כלל שיחול יוה"כ בע"ש או במוצ"ש שהרי גם בהך סוגיא דהתם הא מיירי בזמן שמקדשין עפ"י הראיה ואפ"ה הוכרח הגמ' שם לאוקמי להך ברייתא דיוה"כ שחל להיות בע"ש וכו' במוצ"ש וכו' כאחרים דוקא ולא כרבנן דפליגי עלייהו וכדלעיל ש"מ דאליבא דרבנן ליכא שום מציאות שיחול תרי שבתא בהדדי יע"ש בלח"מ שהאריך והניחו בצ"ע.
איברא אני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה אומר אני בס"ד שלא בלבד שמשמע כן מדברי רבינו ז"ל לקמן בהל' קדוש החדש פ"ג הט"ז וטו"ב וי"ח דהוא אפשר המציאות שיחול יוה"כ בע"ש או באחד בשבת בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה. שהרי כתב שם שאם ב"ד ישבו כל יום שלשים ולא באו עדים וקדשו את החדש ואחר עבור איזה ימים באו עדים והעידו שראו את החדש בזמנו שהוא ליל שלשים אעפ"י שמאיימין עליהם ומטריפין אותם בשאלות ומטריחין עליהם בבדיקות. מכל מקום אם עמדו העדים בעדותן שהם אנשים ידועים ונבונים ולא נתבלבלו בעדותם אז צריכים אנו לקבוע החדש כפי מה שהעידו אותן העדים וביותר בניסן ותשרי טרם שעבר חצי החדש. ולא חילק ולא פילג רבינו ז"ל בין אם על ידי זה יחול ראש השנה בימי אד"ו ויוה"כ בערב שבת או במוצאי שבת ובין אם יחולו ראש השנה ויום הכפורים בשאר הימים מימי השבוע. כי מה לנו לעשות אם העדים עמדו בעדותן (ועיין בלחם משנה שם). הרי עיניך הרואות דדעת רבינו ז"ל הוא דבזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה כבר הוא אפשר הדבר שיחול יום הכפורי' בערב שבת או במוצאי שבת. אם אמת ויציב שהוא דבר שאינו מצוי בקלות ורק ימצא על צד הזרות מאד אבל כבר אינו ג"כ מן הנמנעות שיחול יוה"כ בערב שבת או בא' בשבת ולזה כיון הרה"מ ז"ל במה שכתב וז"ל ויתבאר בהלכות קדוש החדש שבזמנינו שאין מקדשין עפ"י הראיה אין יום הכפורים חל לעולם וכו' כדעיל. וממילא נשמע שבזמן הראיה כבר הוא אפשר המציאות לפחות על דבר הזרות והמקרה הרחוק שיחול יום הכפורים להיות בערב שבת או באחד בשבת. וכן כתב עוד רבינו ז"ל לקמן בהלכו' ערובין פרק שמיני הלכה יו"ד להדיא ועיין במגיד משנה שם מה שכתב.
וכל זה הוא דלא כפירושו של המפרש לקמן בהלכות קדוש החדש פרק שביעי הלכה זיי"ן שהוא פירש שם בדעת רבינו ז"ל שסובר הוא דאי אפשר המציאות כלל אף בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה שיהיה חל אד"ו ראש וממילא אי אפשר אף בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה שיהיה חל יום הכפורים להיות בערב שבת או באחד בשבת. אלא הפירוש שם בדברי רבינו ז"ל הוא כפירושם של שאר המפרשים דבריו ז"ל ועיין בספר ישועה בישראל על הלכות קדש החדש שם מה שהביא בשם הרב הגדול מוהר"ר שמשון וסייעתו ז"ל.
אבל לא בלבד שדבר זה מבואר כן ממה שכתב לקמן בהלכות קדוש החדש האמורה לעיל מזה. אף זו שהדבר הזה יוצא מפורש ומבואר מפה קדוש רבינו ז"ל בפירושו להמשניות על מסכת' מנחות פרק אחד עשר על הך משנה השנויה התם דף צ"ט ע"ב דקתני בה וז"ל שני שולחנות וכו' חל יום הכפורים להיות בשבת וכו' חל להיות בערב שבת. שעיר של יום הכפורים נאכל לערב והבבליים אוכלים אותו כשהוא חי וכו' כתב רבינו ז"ל וז"ל כבר ידעת וכו' וזה דוחה לענות מי שכופר ומאמין שיום הכפורים לא היה מעולם ביום ששי ולא ביום הראשון אעפ"י וכו' כבר אמרה המשנה הלכה למעשה שהבבליים היו אוכלים חי. ואי אפשר לומר גם כן שזה הענין לא נהיה כמוהו. והרבה דברים יש בגמרא שמחזיקים זה. וסוף הענין מסור בראיה בזמן שיש שם בית דין כמו שביארנו וכו' עכ"ל רבינו ז"ל הרי מבואר להדיא שאירע כן הדבר בזמן בית שני גם כן שהיה יום הכפורים חל להיות בערב שבת (והוא הדין שיכול לחול באחד בשבת כי שניהם ערב שבת ואחד בשבת ענין א' להם כמבואר בהסוגיות הנ"ל). אלא שהוא דבר שאינו מצוי ואינו אלא על דרך הזרות. וגם רבינו ז"ל אמר שיש לזה ראיות רבות בתלמוד וכאמור לעיל מזה. ההוא אמר ויהי כן.
ברם מה שלכאורה קשה על זה מהך סוגיא דסוכה דף נ"ד ע"ב שהבאתי לעיל דלמה לה להגמרא שם לאוקמי הך ברייתא דאייתי התם כאחרים ולמה לא משני דאתיא אפילו כרבנן דפליגי עלייהו דאחרים ורק דאיירי דאירע כן על דרך המקרה והזרות שהיה יום הכפורים חל להיות בערב שבת או באחד בשבת. והא דלא חשיב ליה בהך משנה דהתם בהדי תקיעות. יש לומר מילתא דאיתא בכל שנה קתני מילתא דליתא בכל שנה לא קתני. וכמו דמשני הגמרא התם לעיל מניה כן על קושיא אחריתי וז"ל ולא והאיכא ערב פסח שחל להיות בשבת דאי לר' יהודה וכו' אי לרבנן וכו' כי קתני מידי דאיתא בכל שנה וכו' דליתא בכל שנה ושנה לא קתני וכו' יע"ש בגמרא. והרי התם מיירי בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה. ומה דוחקיה לאוקמי לבר מהלכתא כאחרים וכקושיתו של הלחם משנה שהבאתי לעיל. הנה לקושיא זו מקום יש בראש בס"ד לפי ענ"ד לומר בזה תירוץ מרווח.
והוא דהא בלאו הכי צריך באור בהך סוגיא דסוכה הנ"ל דקא פריך התם וז"ל ומי דחינן ליה והא תנן חלבי שבת קרבין ביום הכפורים וכו' ואמר ר' זירא כי הוינן בבי רב וכו' ר' עקיבא היא וכו' יע"ש בסוגיא הנ"ל. דלאיזה צורך הביא המקשן תלמודו בידו להך מימרא דר' זירא הנ"ל הלא אף גם בלא הך מימרא דר' זירא הנ"ל תקשה גם כן קושיתו ומי דחינן ליה וכו' מכח הך ברייתא גופא דקתני בה יום הכפורים שחל להיות בערב שבת לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין וכו' דהאיך אפשר שיתרמי יום הכפורים שיחול בערב שבת או במוצאי שבת אם נאמר דדחינן ליה אם יארע שיהיה חל להיות כך.
ויותר מזה קשה דהא בסוגיא דשבת דף קי"ד ע"ב אייתי הגמרא להך ברייתא האמורה ולהך מימרא דר' זירא הנ"ל ואייתי עליה התם גם כן מה שהשיב ר' זירא לר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי והוא דכהנים זריזים הם. והנה התם בהסוגיא דסוכה הנ"ל לא הביא הגמרא לסוף דברי ר' זירא מה שהשיב הוא לר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי. ועל כרחין צריכים לומר דהואיל ואין בו צורך לקושיתו לפיכך לא הביא למה שאין בו צורך ותוספות חיזוק לקושיתו. ואם כן תקשה ביותר לאיזה צורך הביא המקשן בידו לתחלת דברי ר' זירא שהרי גם בהם אין חיזוק לקושיתו וכדבר האמור וצ"ע לכאורה לענ"ד.
ויציבא מילתא. כי עפ"י דברי ספר ברכת הזבח במנחות דף ק' ע"ב בד"ה תוס' ד"ה שני ימים וכו' שכתב וז"ל ומרשב"ג דאמר אינו דוחה יום הצום גם ממתניתין דלעיל וכו' שעיר של יוה"כ נאכל וכו' דא"ל דהם ס"ל כאחרים. אבל ממשנה זו וכו' דלא כאחרים וכו' בפרק החליל ממשנה זו וכו' כיון דסליק להתם וכו' ניחא לי' להקשות וכו' עכ"ל ס' ברה"ז יע"ש שהאריך קצת בזה. ולפי דבריו היה אפשר ליישב גם קושיא זו אבל מלבד שדברי ספר ברכת הזבח במקום ההוא דחוקים מאד בעצמותן ועיין בחידושי הלכה ותוס' שלי מה שפלפלתי בס"ד בזה אף זו כבר הרבו להשיב עליו כל גדולי האחרונים ז"ל בספרתם ומה שכתבו הם גם כן דחוק מאד.
והנראה לענ"ד בס"ד בישוב זה הוא דאדרבא מכאן סייעתא לדעת רבינו ז"ל כי לפי דבריו בפירוש המשניות ובחבור זה פה ולקמן בהל' עירובין ולקמן בהלכות קדוש החדש האמורים לעיל ניחא ורווחא שמעתתא. דבלאו הך מימרא דר' זירא כי הוינן בבבל וכו' ר' עקיבא היא וכו' הנ"ל לא הוי קשה ולא מידי לא מהך משנה דחלבי שבת קרבין ביום הכפורים וכו' ולא מהך ברייתא דקתני בה יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין ובמו"ש וכו'. דהיה אפשר לומר דהך משנה והך ברייתא דינא קתני דאם איקרי ואתרמי שחל יום הכפורים בערב שבת או באחד בשבת היכי לידיינו דייני להאי דינא. שהרי כבר הוא אפשר במציאות שיהיה חל יום הכפורים באחד מהימים הללו אפילו אליבא דרבנן דפליגי עלייהו דאחרים. רק שהמציאות ההוא הוא על דרך הזרות וכדבר האמור לעיל. אבל סוף סוף כיון שלא יפלא הדבר מהיות כן. כבר אפשר לומר דגם המשנה וגם הברייתא שניהם לדבר אחד נתכוונו שרצו לאשמעינן הדין כדת מה לעשות אם יקרה כה בענין הקטרת החלבים ובענין התקיעו' וההבדלה. אבל גם על המשנה דמסכת' סוכה הנ"ל מה דקתני בה ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה וכו' לא קשיא ולא מידי דהאיך קחשיב ע"ש בתוך החג במנין התקיעות דהא כבר אפשר שיקלע יום טוב הראשון של חג בערב שבת דשפיר משני הגמר' בסוכה התם דאם יארע כך דחינן ליה. וליכא למימר. דהא אפשר שיארע כן על דרך הזרות שיהיה נמנע לנו לדחות ויחול יו"ט הראשון של חג בערב שבת. זה אינו כיון שדבר זה נהיה יכולים לדחותו לא יארע כן אלא רק על דרך הזרו' מאד וכדבר שנאמר כבר נקרא דבר זה שלא יחול יו"ט הראשון של חג בערב שבת מילתא דאיתא בכל שנה ואינו בכלל מילתא דליתא בכל שנה לא קתני האמור בגמרא התם.
אבל מכח מימרא דר' זירא הנ"ל דאייתי המקשן בידו פריך הגמרא שפיר להך פירכא דידיה. דהא ר' זירא הוא דקאמר דר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי הוכיח דעל כרחין צריכין לומר דהך ברייתא אתיא כר' עקיבא ולא כר"י והוא דאם נאמר דאתיא כר' ישמעאל הא איהו דאמר דחלבי שבת קרבין ביום הכפורים א"כ תקשה לדידיה כשחל יוה"כ בע"ש ליתקע כי היכי דלידעו כשיחול פעם אחרת יוה"כ באחד בשבת דחלבי שבת קרבין ביוה"כ וכמבואר בסוגיא דהתם. ומה זו סמיכה וראיה. דדלמא לעולם הך ברייתא אתיא כר' ישמעאל גם כן. והא דלא תקנו החכמים הך תקנה האמורה שיתקעו כשיהיה חל יוה"כ בערב שבת ומטעם האמור. זה אינו דדלמא ר' ישמעאל סבירא ליה דמילתא דלא שכיח כולי האי שאינו שכיח כלל וכלל לא. חשו חכמים בשביל זה לתקן תקנה לתקוע. שהרי על צד ודרך הזרות הוא שיקרה שיחול יום הכיפורים להיות בערב שבת. ואף אם יארע כך עפ"י סבה רחוקה שיחול יוה"כ להיות בערב שבת. הנה הא אף אם יתקעו בו מה יושיענו זה התקיעה שהרי לא יצא לנו ממנה תועלת כלל וכלל לאותו יום הכפורים שיתקעו בו. דהא דבר זה הוא ברור וודאי דחלבי יוה"כ אין קרבין בשבת. ולא יהיה יוצא תועלת לנו בתקנת התקיעה ההיא במה שיתקעו רק לענין אם יקרה עוד הפעם. על דרך הזרות מאד. שיהיה חל יום הכפורים להיות באחד בשבת שידעו שחלבי שבת קרבין ביוה"כ וכי שייך לתקן תקנה בשביל דבר זה שצריך שיארע לפחות זה פעמיים ומכל שתי פעמים שיארע לא יהיה מאורען שוה. שזה צריך שיארע שיחול יוה"כ דוקא בערב שבת בראשונה ובפעם השניה צריך דוקא שיארע שיחול יום הכפורים להיות באחד בשבת. ושניהם גם יחד אי אפשר מציאותן של כל אחד ואחד אלא רק על דרך הזרות מאד. דהיינו שיקרה כן. כשיקרה מקרה שלא יהיו הסנהדרין גדולה יכולים להטריד ולבלבל דעת העדים בעדותן. אחרי רוב התאמצותם בכל עוז לבלבלם ולהטרידם. אין לך מילתא דלא שכיחא יותר מזה ובשביל זה יתקנו תקנה. אין זה אלא תמה. וא"כ שפיר קשיא קושיתינו הנ"ל מנא ליה לר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי להוכיח דהך ברייתא אתיא דלא כר' ישמעאל אלא רק כר' עקיבא לחוד (וכמו כן קשה על ר' זירא למה הוצרך הוא לומר כשינויא דיליה כהנים זריזין הן ולמה לא קמשני שנויא רויחא הנזכר לעיל אלא דבזה אפשר לומר דהאמת משני ליה דכהנים זריזים הם).
אלא ודאי צ"ל דר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי וגם ר' זירא גם שניהם ס"ל דדבר זה שיחולו שתי שבתות בהדי הדדי דהיינו שיחול יוה"כ בע"ש או באחד בשבת זה הוא מילתא דשכיחא והוא דבר המצוי. ולפיכך מימר שפיר קאמר ר' זירא משמיה דר' יהודה בריה דר' שמעון ב"פ דהך ברייתא על כרחין אתיא דלא כר' ישמעאל דאליבא דר' ישמעאל תקשה דהיה להם לחכמים לתקן תקנה לתקוע כשחל יוה"כ להיות בע"ש שהרי הוא דבר המצוי להיות יוה"כ בע"ש ובאחד בשבת כמו שהוא דבר המצוי להיות חל יוה"כ באחד משאר ימות השבוע.
ואחרי כי כן שפיר פריך הגמרא וז"ל ומי דחינן ליה והתנן חלבי שבת קרבין ביוה"כ ואמר ר' זירא כי הוינן בי רב בבבל הוי אמרי הא דתניא יוה"כ שחל להיות וכו' ר' עקיבא היא וכו' ודוקא לבתר דאייתי מימרא דר' זירא משמיה דר' יהודא בריה דר' שמעון בן פזי דמכח מימרא דידהו הנה הדבר מוכרח דהוא דבר המצוי שיארע שתי שבתות בהדי הדדי. וא"כ שפיר קשה דהאיך קחשבה הך משנה דסוכה התם להנך תקיעות דערב שבת בהדי אינך תקיעות דקחשיב התם דהא ליתא בכולהו שני. שהרי איכא מציאות בקל ומצוי שיארע יו"ט הראשון של חג בע"ש דהא שוב לא שייך לתרוצי תירוצינו שתירצנום בס"ד. והוא שזה דבר שאינו מצוי כלל וכלל ובשביל כך שפיר מיקרי איתא בכולא שתא וכאמור לעיל. שהרי לדידהו הדבר מצוי ושכיח וכאמור.
והגמרא שם משני שפיר ע"ז וז"ל לא קשיא הא רבנן הא אחרים וכו' ופירושו הוא דהך ברייתא אתיא כאחרים והיינו דר' יהודה ברי' דר' שמעון ב"פ ור' זירא תרווייהו ס"ל להלכה וכן מורין כאחרים ולא נפלאת היא ולא רחוקה היא לומר כן שהרי מצינו כמה ברייתות בש"ס דס"ל כאחרים ולפיכך רצו הם לאוקמי גם הך ברייתא אליבא דהלכתא כפי מה שהוא כן לפי דעתם אליב' דהלכתא דהיינו כאחרים שהם אמרו והם אמרו דאין בין עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד. ממילא לדידהו הוא דבר הרגיל ומצוי שיהיו חלים שתי שבתות בהדי הדדי. הן שיחול יוה"כ בע"ש והן שיחול יוה"כ באחד בשבת. והוא דבר המצוי כמו שהוא מצוי שיהיה יוה"כ חל באחד משאר ימות השבוע כולם. וניחא להו לדידהו לאוקמי הך ברייתא כאחרים שהוא לפי דעתם אליבא דהלכתא. ושלא לאוקמי להך ברייתא אליבא דר' ישמעאל דבלא"ה הא לית הלכתא כוותיה נגד ר' עקיבא דהא הלכה כר' עקיבא מחבירו בכל מקום. מלאוקמי הך ברייתא אפילו כר' ישמעאל דהיינו ככ"ע דאתיא הך ברייתא בין כר"י ובין כר"ע אבל א"כ יהיו צריכים לאוקמא שלא אליבא דהלכתא לפי דעתם דהיינו דאתיא הך ברייתא דלא כאחרים אלא כרבנן דפליגי עלייהו.
ברם הך מתני' דמסכת' סוכה האמורה לעיל דקתני בה וז"ל ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה וכו' בלא"ה הא ע"כ אתיא שלא אליבא דהלכתא (לפי דעתם ושיטתם של ר' יהודה בריה דר"ש ב"פ ור' זירא הנ"ל דפסקו להלכה כאחרים ולא כרבנן דפליגי עלייהו וכדלעי'). דהא הך מתני' דסוכה הנ"ל הא אתיא כרבנן ולא כאחרים דאמרו אין בין עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים וכו' והרי הם פוסקים להלכה כאחרים וכאמור לעי' מזה.
וסוף סוף יפה עשה רבינו ז"ל וכתורה עשה במה שהעתיק פה ולקמן בהלכות ערובין פרק שמיני הנ"ל לכל הנך דיני דינים אם חל יום הכפורים בערב שבת או באחד בשבת. מה משפטו ומעשהו של יום ההוא. שאף שרבינו ז"ל הוא גם הוא פסק דלא כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת וכו' אלא ארבעה ימים וכו'. אך הוא פסק כרבנן אבל תנאי היה דבריהם והיינו דרבנן דאחרים הנ"ל דאם אירע כך שצריכים הסנהדרין לטרוח הרבה בכל עוז ותעצומות כח שכלם כל מה שיכולים וישנו באפשר ובהשג יד שכלם לבלבל ולהטריד את העדות על ידי חקירתן ולבטל העדות כדי שיהיה יום הכפורים נדחה שלא יחולו שתי שבתות בהדי אהדדי. אבל סוף סוף אין הדבר מן הנמנעות שיש להם טבע קיים חק נתן ולא יעבור. שכבר הוא אפשר המציאות אף לרבנן דאחרים הנ"ל ולרבינו ז"ל שיקרה כה וכדבר האמור לעיל. וכמו שכתב כן גם כן הרב המגיד ז"ל וכאמור לעיל שהוא אפשר המציאות שיחולו שתי שבתות בהדי הדדי. ורבינו ז"ל הא זה דרכו בקודש בספרו המקודש הזה להעתיק אף דברים שהם לא שכיחי שיארע כך. רק אם הוא או הם דברים שהם אפשר המציאות לא הניח ידו מלכתבן על ספר חקה דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה. ודו"ק.
ואדרבא לפי דעת רבינו ז"ל האמור לעיל דאף אליבא דרבנן דפליגי עליהו דאחרים מ"מ כבר הוא אפשר המציאות שיחול באד"ו ראש ויוה"כ בע"ש או באחד בשבת. ממילא אזדא לה בס"ד תמיהת התוס' במנחות דף ק' ע"ב בסוף ד"ה שני י"ט של ר"ה וכו' מה שתמהו שם דהיאך אפשר שיחול יוה"כ בע"ש או באחד בשבת והיא שנויה הך משנה במס' ערכין ובגמ' שם משמע דאתיא כרבנן ולא כאחרים יע"ש בתוס' שהניחוהו בתמיה.
ואף גם התוס' י"ט במנחות פרק י"א מ"ז בד"ה חל להיות ע"ש וכו' (ובגמרא היא בדף צ"ט ע"ב) תמה ג"כ וז"ל וא"ת דהא פרישית וכו' דכי מיקלע יוה"כ סמוך לשבת דחינן ליה. ואיכא למימר דמתני' אחרים היא דס"ל דאין כאן דחייה כלל וכדמשנינן התם בגמ' (בסוגיא דסוכה דף הנ"ל) אמתני' דסוף פט"ו דשבת חלבי שבת קרבין ביוה"כ וכו' אלא דקשיא דאמאי לא מייתי נמי גמ' דהתם הך מתני' (כצ"ל) דהכא. וראיתי להרמב"ם שכ' בפירושו וכו' וזה דוחה טענת מי שכופר וכו' ודבריו אלו מחזיקים הקושיא יותר וכו' ומה שנראה מדברי הרמב"ם בחבורו הל' קדוש החדש וכו' עכ"ל התי"ט יע"ש שהאריך.
אמנם כן לפי דעת רבינו ז"ל האמור לעיל בס"ד אזדא להו תמיהת התוס' ותמיהת התוי"ט הנ"ל וילכו שניהם יחדיו. דהא לדעת רבינו ז"ל כבר הוא אפשר המציאות שיחול יוה"כ באחד בשבת או בע"ש אף לרבנן דפליגי עליה דאחרים אבל מהך משנה דחלבי שבת קרבין ביוה"כ פריך הגמ' בסוכה שם שפיר וכדבר האמור לעיל באר היטב בס"ד. (ועי' בס' ברכת הזבח במנחות דף ק' ע"ב מש"כ על התוי"ט וכבר רמזתי עליו לעיל). ודוק.