אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ג · הלכה ו

הלכה ה

ההולך להקביל פני רבו וכו'. עכ"ל, ראיתי להר' מנוח בספרו שכ' וז"ל ההולך להקביל פני רבו כדאמרינן בפרק קמא דר"ה עכ"ל הר' מנוח, וכוונתו מבוארת שכוון להא דאמרינן בר"ה ט"ז ע"ב וז"ל הגמ', אמר ר' יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי' לה למיזל וכו' עכ"ל הגמרא. וכן הוא בסוכה כ"ז אלא ששם הוא קצת בשינוי נוסחא ועיין לעיל הל' תלמוד תורה פרק ה' הל' ז' בד"ה וחייב אדם וכו' מן ריש אות א' עד סוף אות ד' מש"כ בס"ד באריכות הן בענין שינוי הנוסחאות האמורות והן בענין גוף הדין דחייב אדם לקבל פני רבו ברגל זיל גמור.
אבל לא לזה היתה כוונת רבינו פה. שהרי בגמ' הנ"ל לא קאמר החיוב אלא דוקא ברגל וכן רבינו לעיל בהל' תלמוד תורה בפרק ובהלכה הנ"ל לא קאמר החיוב אלא רק ברגל. והנה ר"ה ויוה"כ אף דפליגי בהו הפוסקים אם הם נקראים בשם מועדים וחגים עי' בטור א"ח בסימן תקפ"ב וביתר ספרן של צדיקים, אבל רגלים ודאי לא מיקרי ר"ה ויוה"כ וכמבואר להדיא בעירובין מ' וז"ל, אמר רבה וכו' איבעיא לן מהו לומר זמן בר"ה וביוה"כ כיון דמזמן לזמן וכו' או דלמא כיון דלא איקרי רגלים לא אמרינן וכו' יע"ש בגמרא. וכן מבואר בהרא"ש בפרק בתרא דר"ה סימן י"ד גבי וחגיגת הרגל בתשובה שהשיבו רבותיו של ראבי"ה להרבי"ה ז"ל.
ועוד דהך מימרא דר' יצחק הוא מסתמא דומיא דאידך מימרא דר' יצחק התם דאמר וז"ל, חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכו' יע"ש. דכוונתו מבוארת דברגל ממש קאמר שהוא פסח ועצרת וסוכות לא בר"ה ויוה"כ. דהא זיל בתר טעמו דהא הטעם דחייב עצמו ליטהר הוא משום שצריך ליכנס למקדש ה' ולאכול בקדשים וכמשכ"כ רבינו להדיא טעם זה לקמן בהל' טומאת אוכלין פרק ט"ז הל' י'. וזה שייך דוקא ברגלים ממש שהם פסח ועצרת וסוכות שהוא מחוייב ליכנס לעזרה ולראות פני האדון ה' צבאות בעזרה ולאכול שלמי שמחה שהביא וצריך להביא מה שא"כ בר"ה ויוה"כ שאינו חייב בכל אלה לא בראיות פנים בעזרה ולא באכילת והבאת שלמי שמחה פשיטא דאינו מחויב לטהר עצמו בהם. (אם לא על דרך הקדושה והטהרה לכבוד היום של ר"ה ושל יוה"כ כי נורא הוא וראוי לעמוד בו בטהרה). ה"ה הך תיבת ברגל דקאמר ר' יצחק הוא ג"כ כוונתו לרגלים ממש פסח ועצרת וסוכות לא לר"ה ויוה"כ.
אלא שכוונת רבינו פה במש"כ ההולך להקביל פני רבו וכו' וכנ"ל לענ"ד בס"ד נראה כי הוא כפשיטא, דאע"פ דיציבא מילתא דבכל יום ויום חוץ משלש רגלים אין בהן מצות חובה לקבל פני רבו. אבל הא מיהא מצוה איכא שמקבל פני רבו אפי' בכל יום ויום ובכל שעה ושעה ואפי' חכם אחר נמי מצוה קעביד וכדאמרינן בחגיגה דף ה' וז"ל ומה הרואה חכמים במיתתן יחי' בחייהם וכו' רק שברבו היא מצוה גדולה יותר ג"כ בכל יום ויום ועי' במג"א בסי' תרי"ג סעיף ה' ס"ק ה' דאוסר בשוים, אבל מי שגדול ממנו בחכמה דין רבו יש לו, וק"ל.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה