סדר משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ג · הלכה ד
לא ימלא אדם כלי חרס ויצטנן בה וכו' שהמים נזחלים מדפניו וכו'. עכ"ל. (א) עיין במג"מ פה מש"כ ועיין בפרי חדש א"ח בסימן תרי"ג סעיף ט' בד"ה ומ"ש ואסור וכו' שכתב וז"ל לשון הרמב"ם לא ימלא וכו' ולא ימלא דקאמר הרב וכו' נתינת מים לכלי קרוי מילוי יע"ש בפר"ח שהאריך קצת ויפה פירש.
ביאור דברי הפר"ח סי' תרי"ג סעי' ט'. אבל מש"כ הפר"ח שם עוד וז"ל ועי' בפרק י"ד מהל' טומאת אוכלין דין ו', וצ"ע וכו' עכ"ל הפר"ח, הנה כוונתו רצויה למה שכתב רבינו שם וז"ל חבית שהיא מלאה פירות שנתנה בתוך המשקין או מלאה משקין שנתנה בתוך הפירות ושאבו הוכשרו, באלו משקין אמרו במים ביין ובחומץ, אבל שארי המשקין אין משאבין מן החרס וכו' עכ"ל רבינו שם. וא"כ דון מיניה ואוקי באתרן דה"ה נמי דמותר למלאות כלי חרס ביוה"כ בשאר משקין שהם חוץ משלש אלה הנקובים בשמותם אלה הם מים ויין וחומץ, כיון שהמשקין האחרים אינם נזחלים דרך דופני הכלי חרס, והרי כל טעם האיסור של מלוי כלי חרס שכתב רבינו פה דאסור ביוה"כ אלא מפני הכלי חרס, והרי כל טעם האיסור של מלוי כלי חרס שכ' רבינו פה דאסור ביוה"כ אלא מפני שהם זוחלים דרך דופני כלי חרס, ואע"פ כן הניחו בצ"ע הפרי חדש להדין הזה שם, והוא דנסתפק שמא איכא חילוק בין ליחות של ההכשר שצריך ליחות יותר, וכל כך ליחות אינו נזחל בשאר משקין מדופני הכלי לבין הליחות של איסור יוה"כ דדי במה שמתלחלח מעט ליחות שהוא ג"כ אסור ומעט ליחות אפשר שיזוב אפי' בשאר משקין דרך דופני כלי חרס, זהו מה שנראה לענ"ד בס"ד בפשיטות בכוונת הפרי חדש הנ"ל במה שהניח דין זה בצ"ע.
קושיא על הפר"ח הנ"ל. איברא שאני תמה לכאורה על הפרי חדש הנ"ל מה שהניח הדבר בצ"ע שנראה ברוח מזה שנסתפק בזה לדינא לדידן היכי ניעבד עובדא, דמאי נפקותא איכא לדידן, דהא אף אם נאמר דלא שייך בהנך שאר משקין חוץ ממים ויין וחומץ הטעם שכ' רבינו ליאסר איסור משום דהמים נזחלים מדפניו, הרי מכ"מ אסור ליתן בכלי אפי' שארי משקין להצטנן בו משום הטעם האחר שכ' רבינו פה שמא ינתזו על בשרו, דהא אנן קי"ל כרב אשי דאפי' בכסא דכספא אסור וכמו שאוסר רבינו אפי' בכלי מתכות לתת בתוכן מים מטעם זה, ואטו מי עדיפי שארי משקין בכלי חרס ממשקין מים ויין וחומץ בכלי מתכות דג"כ אינם נזחלים מדפניו, וצ"ע לכאורה על הפר"ח.
דין מחודש בדיני רחיצה יוה"כ. ואפשר לומר בס"ד לענ"ד דהפרי חדש ס"ל דאם הוא כלי סגור ומסוגר היטב שאי אפשר לנתוז מתוכו על בשרו אף אם יתנועעו הרבה המים שבתוך הכלי. דמותר לו ליקח הכלי ההוא בידו ביוהכ"פ מטעם זה של שמא ינתזו המים על בשרו, ואין לאסרו מטעם לא פלוג בין כלי פתוח ובין כלי סגור, או לגזור שמא לא יסגירנו היטב. ולתלות ענין זה בפלוגתת הפוסקים בדין לקרות לאור הנר בשבת כשהנר הוא בעששית סגורה עיין בטור א"ח סי' ער"ה ובב"י ובבית חדש שם אות א' ובש"ע שם סעיף א', דאף לדעת האוסרים התם היינו משום דהחשש שמא יטה הוא איסור דאורייתא מפורש בתורה וחמיר איסוריה שהוא בעונש סקילה ובשוגג חייב חטאת, אבל הכא כולי עלמא מודים דלא אמרינן ביה לא פלוג או למיגזר ביה שמא לא יסגרנו היטב, דהא אף אם יותז על בשרו המים או המשקין שיורחץ בו בשרו לא מיבעיא לדעת הרבה מהפוסקים דכל עיקר אסורייהו של שארי הענויים ובכללן הרחיצה אינו אסור אלא מדרבנן בודאי אין לגזור בכך, אלא אף לדעת הפוסקים דגם איסור רחיצה ושארי העינוים כולם הם דאוריי', אבל הא מיהא כיון שאין באיסור רחיצה ביוה"כ שום עונש ואזהרה ואין איסורו מפורש בתורה (דמהאי טעמא הקילו רבנן בהו טובא זימנין וכמו שכתבו כן הר"ן ושארי הפוסקים ועיין בספר הארוך בית יוסף סימן תרי"א) לא גזרינן ביה כולי האי, ועוד כיון שגם אם ניתז מן הכוס והי' למים על בשרו. נראה לענ"ד בס"ד דאף לדעת הסוברים דכל הה' עינוים ובכללן הרחיצה הוא דאורייתא, אבל היינו דווקא כשהוא מתכוון לרחוץ לתענוג אז הוא דאיכא איסור דאורייתא לדידהו. אבל כל היכא שאינו מתכוון כלל לרחיצה אפי' שלא לתענוג וכגוונא דאיירינן ביה לעיל מזה דהיינו שניתז שלא בכוונה על בשרו מן המים או מן המשקין, אף לדעת האוסרים אף רחיצה שאינה של תענוג, הא מיהא מודים דאינו אסור מדאו' כי אם אסורא דרבנן הוא דאיכא, וביותר רחיצה כזו שלא נתכוון ולא עלתה על לבו כלל לרחוץ בשרו אין זה כי אם מקרה לא טהור אשר קרה לו שניתז מן המים או מן המשקין על בשרו דבודאי ליכא בזה לכל היותר כי אם איסור דרבנן ממילא לא שייך למיגזר גביה סגור אטו שאינו סגור או למיגזר שמא לא יסגרנו היטב וכאמור לעיל מזה, דהאיך נגזור כל כך דהא הוי לי' גזרה לגזרה. והרי איסורו כשהוא סגור הכלי לא נזכר בגמרא בפירוש והאיך נמציא כי מדעתינו לומר נגד זה כלל גדול בכללי הגזירות דרבנן דאין גוזרין גזרה לגזרה.
ישוב הקושיא על הפר"ח הנ"ל. ואחרי כי כן מיושב הקושיא דלעיל מה שהקשיתי על הפר"ח בהך ספיקא דיליה דמאי נפקותא איכא לדידן בזה וכאמור, ולפי האמור בס"ד שפיר יש נפקא מיניה בהך ספיקו של הפר"ח הנ"ל, והוא אם נתן שאר משקין חוץ משלש אלה, מים ויין וחומץ, בכלי חרס והוא סגור ומסוגר היטב. דלפי הטעם האמור דחיישינן שמא ינתזו על בשרו מהמשקין ההם שהם בתוך הכלי, הנה הי' מותר דבכלי חרס באופן האמור ליכא למיחש וליגזור דהא הכלי הוא סגור היטב. אבל אם נאמר טעם האיסור בכלי חרס הוא משום דאף שאר משקין נזחלים לפחות מעט דרך דופני הכלי חרס א"כ אף בשאר משקין הי' אסור אפי' בכלי סגור, אם הוא כלי חרס דהא מיהא דרך דופני הכלי המשקין נזחלים, איפו זאת ספוקי מספקא ליה להפר"ח והניחו בצ"ע, ודו"ק.
ראיה להדין הנ"ל. ומקום אתי עמי בס"ד להביא ראיה לענ"ד למש"כ לעיל מזה דבכלי סגור ומסוגר היטב ואינו כלי חרס שהוא מותר ולא אמרינן דאסור משום לא פלוג או משום גזירה שמא לא יסגרנו היטב, והוא מדכתב רבינו גבי כלי חרס הטעם דאסור לתת לתוכו מים ולהצטנן בו, משום שהמים שבכלים הם נזחלים דרך דופני הכלים ונמצא בשרו נרחץ מהמים הנזחלים ההם וכאמור. והנה בכלי מתכות כתב ג"כ רבינו דאסור לתת לתוכן מים והנה שם שינה רבינו ז"ל את טעמו, כי בכלי מתכות הוא בנותן טעם דחיישינן שמא ינתזו המים על בשרו. והרי זה הטעם האחרון של שמא ינתזו המים על בשרו יש בו כדי נתינת טעם ג"כ על איסור נתינת מים בתוך כלי חרס, ולמה זה הוצרך רבינו לתת גבי כלי חרס טעם אחר.
אמנם הוא הדבר אשר דברתי בס"ד כי בכלי סגור ומסוגר היטב לית ביה חשש משום שמא לא יסגרנו היטב וע"י זה ינתזו מים מן הכוס על בשרו, או לחוש ולא פלוג בין אינו סגור לבין כשהוא סגור וכדלעיל. וא"כ בכלי שהוא של מתכות וגם הוא סגור ומסוגר היטב באמת מותר לתת לתוכו מים או משקין וליקח הכלי בידו ההוא להצטנן בו. ולזה שפיר מקום הי' בראש לומר ולטעות דאף בכלי חרס שהוא סגור ומסוגר היטב פי הכלי שמותר ג"כ לתת בתוכו מים או יין או חומץ מהאי טעמא דהא ליכא למיחש שמא ינתזו מן הכלי על בשרו, לזה אשמעינן רבינו דבכלי חרס אפי' פיו סגור ומסוגר ג"כ אסור מטעם אחר והוא שהמים והדומה לו נזחלים דרך דופני כלי חרס ונמצא ידו מתלחלח ממנו (ובשאר משקין מספקא ליה להפרי חדש וכנ"ל) ולזה לא מהני לי' סגירת פי הכלי ודו"ק.
הערה על התוי"ט במכשירין פ"ג משנה ב'. (ב) וראיתי להתוי"ט במס' מכשירין פרק ג' משנה ב' על מה דקתני התם במשנה וז"ל חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין או מלאה משקין ונתונה בתוך הפירות וכו' בכי יותן וכו' באילו משקין אמרו במים וביין ובחומץ, ושאר כל המשקין טהורין וכו' עכ"ל המשנה, וכתב התוי"ט שם וז"ל ושאר כל המשקין טהורין וה"ג הרב, ופי' טהורין הפירות שבתוך החבית אם נתלחלחו מהן וכו' תו איכא למידק בדברי הרב דעד כאן לא אמרינן בשאר משקין טהורים אלא כשהמשקין הם חוץ לחבית הוא דאמרינן שאין נבלעים תוך החבית, אבל כשהמשקין הם בתוך החבית אין הכי נמי דיכולים להפליט ולהכשיר הפירות שחוץ לחבית, שמפרש לכולה מילתא כשהפירות בתוך החבית, ואי איתא דאפי' כשהמשקין בתוך החבית נמי הוי ליה לפרש כן, דהוה רבותא דיותר ראוי שיפלט ממה שיהא נבלע וכדאמרינן בעלמא בנקב בכונס משקה וכמ"ש הרב ברפ"ג דכלים וכו' עכ"ל התוי"ט. ולפי דבריו הנה נפשט ספיקו של הגאון בעל פרי חדש שהבאתי לעיל אות הקודם, בדין שאר משקין חוץ מג' הנ"ל אם מותר לתת אותם ביוה"כ בתוך כלי חרס ולהיות בידו להצטנן בהם וכדלעיל, דלפי דברי התוי"ט הנ"ל הדבר ברור וליכא ספיקא דאסור לעשות כן ביוה"כ בכלי חרס, דהא כיון שהמשקים הם בתוך הכלי אף בשאר המשקין הם פולטים ונזחלים דרך דופני הכלי, וא"כ אין חילוק לענין יוה"כ בין מים ויין וחומץ לבין שאר כל המשקין, וק"ל.
אבל אחרי העתרת המחילה מכבוד תורתו של התוי"ט, אני בעניי אומר אני בס"ד דליתא להך דינא שלו מה שרוצה לומר שאפי' בשאר משקין אם הם בתוך החבית הרי הם פולטים ומכשירין. דזה אינו דבשאר משקים אפילו אם נתונים בתוך הכלי מכל מקום אינם פולטים ולא מכשירין. וחילא דילי בס"ד הוא שהרי הך בבא דהמשנה הנ"ל דקתני בה וז"ל באלו משקין אמרו, במים, וביין ובחומץ וכו' היא שנויא לבתר הבבא או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות וכו' ולפי דיוקו של התוי"ט הנ"ל הי' לה להמשנה למיתני הך בבא באלו משקין אמרו במים וכו' קודם הבבא או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות וכו' וגם דהמשנה משוה להו להא אם הי' נתונה החבית פירות בתוך המשקין וחבית מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות משמע דתורה א' לשניהם.
ויותר מזה לפי דברי התוי"ט הנ"ל קשה על רבינו שהוא פוסק וסתם דבריו ולא ביאר החילוק הזה לקמן בהל' טומאת אוכלין פרק י"ד הלכה ו' ולא בלבד שלא ביאר הדבר אלא אדרבא ח"ו נתן מכשול בפני המעיינים בספרו במה שסידר גם הוא הך בבא של באלו משקין אמרו כו' אחר הבבא או מלאה משקין שנתנה בתוך הפירות כו' וגם הוא שם שוה ומשוה אהדדי חבית מלאה פירות ונתונה בתוך המשקין וחבית מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות כאילו משפט השוה לכולם. וחלילה לו לרבינו מזה ומדפחיתא מיניה כי זה דרכו בקדש להרים מכשול מדרך ההוראה. ואם כי דרכו להיות נמשך אחר לשון המשנה, אבל לא במקום שהוא קל הטעות בעיקר הדין, זה דרכו להוסיף או לגרוע ולשנות הסדר כדי להאיר עינינו כי הוא הי' לאור עולם וביותר היכא שהטעות נמשך להקל במקום שאמרו להחמיר חלילה לו לרבינו לעשות כן, ושוב ראיתי בתוי"ט שם באותו הדיבור שכ' וז"ל וגם נראה מדבריו דמפרש אפי' כשהמשקין בתוך החבית כו' עכ"ל התי"ט. ואני תמה מאי נראה דקאמר הלא הדבר מוכרח בדברי רבינו וכמ"ש בס"ד.
ברם מה שדייק וגרס התי"ט מדברי הרב רבינו עובדיה מברטנורא כדעתו מדלא נקט אלא בחביות שהיא מלאה משקין שהיא רבותא טפי, זה אינו דאין בזה רבותא טפי, אדרבא זה דנקט רבינו עובדיה הוא רבותא טפי וכמו שאומר בס"ד, והוא דמה דאסתייע התוי"ט מהא דניקב בכונס משקה וכאמור לעיל, במחילה מכבוד תורתו זה ליתא, דהרי אדרבא הכל נוח לו יותר לבלוע מלפלוט וכמבואר בש"ע י"ד סי' ס"ט סעיף ך' ובש"ך שם ס"ק ס"ו וביתר מקומות בש"ע י"ד. ודעת לנבון נקל להבין החילוק שיש בין דבר שתלוי בנקב הנעשה בידי אדם לבין נקוב טבעי שהוא תלוי בספוגית הכלי ושפיר נקט רבינו עובדי' רבותא טפי וכנ"ל, ודו"ק.
פלפול בטור א"ח סי' תרי"ג. איברא לפי דעת היש אומרים שהביא הטור בסי' תרי"ג דסוברים דאפי' כלי חרס רקים לגמרי עתה אלא שהי' בהם מים מקדם נמי אסור ביוהכ"פ ליקח אותו בידו כדי להצטנן בו משום שהכלי חרס הם בולעים הרבה וכשמצטנן בהם פולטין דרך דופני הכלי מבחוץ מה שבלעו בפנים וחשיב רחיצה יע"ש בטור, ולדידהו שפיר אפשר לחלק בין אם הי' בהכלי חרס ההוא חד מהשלשה משקין הללו מים ויין וחומץ דאסור להצטנן בהכלי ההוא, אפי' אם הורקו ממנו המשקין ההם, מה שא"כ אם היו בו אחד משארי מיני משקין קמה גם נצבה דינו של הפר"ח שבאות הקודם והוא דמותר להצטנן באותו הכלי לאחר שהורקו ממנו המשקין ההם, דהא מיהא הדבר מוכרח דאפי' כלי חרס אינו יכול לבלוע הרבה משאר משקים כי אם מעט מזעיר.
וההכרח לזה הוא מהך משנה דמסכ' מכשירין שהבאתי לעיל ריש אות הזה וכן מוכרח הדבר מדברי רבינו דלקמן בהל' טומאת אוכלין שהבאתי לעיל אות זה ולעיל אות הקודם, אף לפי חילוקו של הפר"ח שהבאתי באות הקודם שמחלק בין הך דהכשר פירות לבין הך איסור רחיצה של יוה"כ דהא סוף סוף מודה ואזיל הפר"ח דמשאר משקין אפי' כלי חרס אינו בולע הרבה וכדלעיל אות הקודם בס"ד.
אע"פ דבהא מודינא דאף לדעת היש אומרים שהביא הטור א"ח הנ"ל הא מיהא לענין הכשר פירות לטומאה בודאי אינו מכשיר הפירות בזה אם הריק מן הכלי חרס המשקין שהיו בתוכה אפי' אם היו אותן המשקין מים או יין או חומץ ונתן אח"כ באותו הכלי חרס פירות, דאל"כ אלא דנאמר דאף באופן כזה ג"כ הפירות מתכשרים תקשה דהי' לה להמשנה לאשמעינן מה דהוא רבותא טפי טובא והוא דאפילו אם הריק מן החביות המשקין מים או יין או חומץ, דאפי' הכי מכשיר הפירות שניתנו בתוכה אח"כ, ולמה נקטה המשנה דוקא בחבית מלאה משקין ונתונה בתוך הפירות או מלאה פירות ונתונה בתוך המשקה, וכן הי' יכול לאשמעינן רבותא בכלי חרס שנתרוקן מן המשקה ונתונה בתוך הפירות דהפירות נעשו מוכשרין, אלא ודאי דבאופן כזה בודאי אינו מכשיר אף לפי דעת היש אומרים שבטור הנ"ל, ואעפ"כ לא קשיא מהך משנה דמכשירין הנ"ל על הנך יש אומרים שהביא הטור הנ"ל, דמקום יש בראש לחלק בין הך דינא דהמשנה דמכשירין הנ"ל לבין הך דינא דאיסור רחיצה של יוה"כ האמור, דשאני הכא גבי יוה"כ שיד האדם שהיא אוחזת בהכלי חרס ההיא היא מחממת את הכלי ההוא והחימום ההוא הוא שגורם לו להכלי חרס ההוא להוציא בלעו מדופניו ומתלחלח היד מזה, מה שא"כ התם במשנה דמכשירין הנ"ל גבי פירות שאינם חמומים ואינם מחממים הכלי אינו יוצא מהדופני הכלי אפילו של חרס שום לחלוחית כלל להכשיר את הפירות שניתנו בתוכו או הכלי בתוך הפירות אפי' לדעת היש אומרים הנ"ל.
דין מחודש לענין איסור רחיצה ביוה"כ. ומעתה לפי האמור בס"ד יצא לנו דין מחודש לכאורה בדיני הכשר פירות לפי דעת היש אומרים שהביא הטור הנ"ל, והוא אם הי' נותן בתוכו של הכלי חרס, פירות מחוממים או שהי' נותן החבית בתוך הפירות ובהכלי חרס ההוא היו בו מים או יין או חומץ תחלה רק שהורקו ממנו, שאותן הפירות הוכשרו, והמשנה דמכשירין הנ"ל לא מיירי אלא מסתם פירות שאינם מחוממים, אלא דהדבר קשה לשמוע דא"כ האיך לא אישתמט הך משנה הנ"ל או התוס' דמכשירין לאשמעינן חידוש גדול כזה (לפי דעת היש אומרים בטור הנ"ל) דאם היה בחבית מים או יין או חומץ והורק ממנו ואח"כ נתן לתוכו פירות מחוממים או שנתן החבית בתוך פירות מחוממים שהוכשרו אותן הפירות.
סתירה להדין הנ"ל. ואולם כן לפי מה שיצאתי לחלק בשם הפר"ח כפי מה שבארתי בס"ד דבריו לעיל באו' הקודם והוא דיש לחלק בין הכשר פירות לבין לאסרו ביוה"כ משום איסור רחיצה, דאף דלענין הכשר פירות אינו נקרא בשם לחלוח היינו משום דלענין הכשר צריך דוקא לחלוח מרובה מה שא"כ לענין יוה"כ דאסור אפי' כשאינו אלא רק לחלוח מועט יעויין היטב באות הקודם, א"כ אפשר דאף לפי דעת הי"א שבטור הנ"ל אפי' אם נתן הפירות בתוך הכלי חרס שהורק ממנו מים או יין או חומץ והפירות הם חמים אפ"ה לא הוכשרו אותן הפירות, דהחימום של הפירות אינו גורם להוציא לחלוח הרבה מדופני הכלי חרס אלא מה שמוציא אינו מוציא אלא לחלוח מעט מזעיר ומכח זה הלחלוח המועט שיוצא מן הכלי ומתדבק בהם בהפירות אינם מוכשרים הפירות וכאמור, מה שא"כ לענין יוה"כ דאסור אף לחלוח מועט, לפיכך שפיר אסרו הנהו רבנן הי"א שבטור הנ"ל גבי יה"כ להצטנן בכלי חרס אף שהורק ממנו המים או היין או החומץ ודו"ק.
עוד דין מחודש בענין הנ"ל. וצופה הייתי לגדול ליהודים רבינו שמשון ז"ל, בפירושו להמשניות במכשירין התם וכמו כן רבינו עובדיה מברטנורא שם בריש המשנה הביאו והוא מהתוספתא, דהך דינא דקתני התם חבית שהיא מלאה פירות וכו' הנ"ל הוא לאו דוקא בחבית של חרס אלא ה"ה נמי בחבית וכלי של אבן רכה שדינו שוה לחבית של חרס שאם הוא מלא משקין ונתונה לתוך הפירות או שהוא מלא פירות ונתנוהו לתוך המשקין שהפירות ההם הוכשרו, דגם אבן רכה בולע ופולט דרך דופני הכלי משלשה המשקין הללו מים ויין וחומץ כמו שבולע כלי חרס יע"ש בספרן של צדיקים הנ"ל (ועיין בתי"ט במס' כלים ריש פרק ב' בד"ה וכלי נתר, פי' הרב וכו').
וממילא לפי האמור יצא לנו בס"ד דין מחודש לענין יוה"כ, והוא אם כאן נמצא וכאן היה כלי עשוי מאבן רכה אם יש בו אחד משלשה המשקין הללו מים, או יין, או חומץ, (ולפי ספיקו של הפר"ח שהבאתי באות הקודם הוא הדין נמי אף אם הי' בו אחד משאר מיני המשקים), אע"פ שפי הכלי ההוא הוא סגור ומסוגר היטב פיו סתום, אפ"ה אסור ללקחו בידו ביוה"כ כדי להצטנן בו, דנהי דיציבא מילתא דלא שייך גביה לאסרו מטעם דגזרינן שמא ינתזו מן המשקין שבתוך הכלי על בשרו שהרי פיו סתום היטב וכמבואר דבר זה באר היטב בס"ד אות הקודם, אבל הא מיהא יש בו איסור אחר, והוא מטעם שאסור גבי כלי חרס אף שפיו סגור מטעם שהמשקין נזחלים דרך דפנותיו והיו למים על בשרו, וכמו כן לפי היש אומרים שהביא הטור הנ"ל אפילו אם הורק ממנו המשקין גם כן אסור להצטנן העשוי מאבן רכה כמו שאסור בכלי חרס וכנ"ל, ודו"ק היטב.