סדר משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ב · הלכה יא
פלפול במשנה דיומא דף פ"ב ע"א אין מענין וכו'.קטן שהוא פחות מבן ט' אין מענין אותו ביוהכ"פ כדי שלא יבא לידי סכנה. עכ"ל. (א) כתב הרה"מ וז"ל קטן שהוא פחות וכו' שם (במשנה דמסכ' יומא דף פ"ב ע"א דתנינן התם וז"ל) התינוקות אין מענין אותן וכו' עכ"ל הרה"מ ז"ל, הנה ריהטת פשטיות דבריו אלה מורה ובא כאילו לא הי' כאן שום אפשר לפרש פירוש אחר בהך משנה כי אם הפירוש הזה שפירש בו רבינו והוא דמה דשנו חכמים בלשון המשנה אין מענין אותן וכו' פירושו הוא דאסור לענות נפש הקטנים מפני חשש סכנה. ואיפו זאת לא כתב הרה"מ שום דבר ולסלסל ולפלפל בפירושו של רבינו כי אם זה לבדו הוא שכתב שהעיר על מקור הדין שהוא המשנה הנ"ל ואפס זולתו שלא פירש בו דבר בהך משנה האמורה שרבינו מפרשה כך, הואיל ולדעתו אין בה פירוש אחר.
הערה על הרה"מ ז"ל פה. אמנם כן אנכי הרואה בס"ד כי לא כן הוא, ואדרבא דברי הרה"מ הנ"ל הם תמוהים בעיני לכאורה, במה שלא הרגיש כלל במה שכתב רש"י שם בפירושו וז"ל אין מענין אותן אין חייבין למנוע מהן מאכל, עכ"ל רש"י ז"ל. הרי מבואר מזה שהוא ז"ל פירש המשנה דהיא אמריה תאמר דרק אין בו מן החיוב והמצוה למנוע מהן מאכל, אבל אם ירצה למנוע מהן מאכל הרשות בידו ודלא כפירושו של רבינו ז"ל הנ"ל, ועיין בר"ן שם במשנה שהוא מפרש גם כן דברי רש"י ז"ל כמו שפירשנו אנו בעניותינו בס"ד, אלא שהוא ז"ל הביא שם גם כן פירושו של רבינו ז"ל.
ואחרי כי כן קשה טובא לענ"ד על גדול אדונינו הרב המגיד האיך כתב לפשיטות כ"כ לפי' של רבינו ז"ל בהך משנה ולא הביא לו הכרח או ראיה או לפחות דמות ראיה לפי' של רבינו, ולפחות האיך לא זכר שר התורה הרב המגיד להביא שני הפירושים ולכתוב שרבינו מפרשה להמשנה כך, אע"פ שרש"י לא פירשה כך וכדרכו הטוב בכ"מ. (גם רבינו עובדיה מברטנורה בפירושו שם עשה בהיפוך מהאמור, כי הוא נמשך אחר פירש"י ולא הביא שם כלל פירושו של רבינו, וקצת קשה על התוי"ט שם שלא העיר עליו כלל בזה ולא הביא כלל לפי' של רבינו כדרכו דרך הקדש ביתר המקומות) וצ"ע לענ"ד.
פלפול בב"י א"ח סי' תרי"ו. וראיתי למרן ז"ל בספרו הארוך בית יוסף א"ח בסי' תרי"ו בד"ה אמאי דתנן התינוקות וכו' כתב גם כן בשם הכל בו שני הפירושים, אלא שכ' דלפי פירש"י אין לשון מענין דקתני במשנה מיושב דהוי ליה למיתני אין מחנכין אותן וכו' יע"ש בב"י ואחרי נשיקת עפרות כפות רגלי קדושתו ותורתו ראיה זו אינני מכירה, דאי הוי קתני במשנה הלשון התינוקות אין מחנכין אותן וכו' הוה אמינא לגמרי אין מחנכין אותן אפי' לענין שביתת מלאכה בו ביום, ובאמת לענין שביתת מלאכה אף שאין בו משום חינוך גמור כל זמן שלא הגיע הקטן לשני החינוך, אבל מכל מקום קצת מצוה יש למנעו מעשיית מלאכה ביום האסור בעשייתו. עי' בספר הארוך בית יוסף ובש"ע בסימן שמ"ג ובמגן אברהם שם. ולכך נקטה המשנה בלשונה לשון אין מענין, להורות נתן בזה, דלא מיירי המשנה רק מן העינויים דלזה אין מחנכין אותן טרם הגיע זמן החינוך אבל לא לענין שביתת מלאכה וכאמור, וק"ל.
ראיה לדינו של רבינו פה אמנם אני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה אומר אני בס"ד דהך פלוגתא של רש"י ורבינו בפירוש המשנה הנ"ל בהך התינוקות אין מענין אותן וכו' אם הוא רק רשות שאין צריך לענות אותן וכפירש"י הנ"ל, או אם הוא אזהרה ומניעה שאסור לענותן וכפירושו של רבינו הנ"ל הנה היא תלוי' ועומדת בפלוגתא אחרת של הפוסקים, והוא דלכאורה משמע דהפירוש בהמשנה הוא כפי פירושו של רבינו הנ"ל דאיסור נמי איכא לענות הקטנים קודם לזמן ההוא הנזכר במשנה הנ"ל, וחילי דילי בס"ד הוא ממה ששנו חכמים בלשון המשנה שם כך, התינוקות אין מענין אותן וכו' אבל מחנכין וכו' ולכאורה קשה לענ"ד דהך בבא דהרישא דקתני אין מענין אותן נראה לכאורה כאילו הוא דבר שפתים אך למותר. דהרי הי' די להמשנה בשנותה התינוקות מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים וכו' וממילא דעת לנבון נקל דקודם הזמן הזה אין מענין ולא מחנכין.
אבל לא כן לפי פירושו של רבינו בהך בבא דאין מענין אותן וכו' דאיסורא נמי איכא לענותן וכנ"ל ניחא דאיצטרך למיתני הך בבא דאין מענין אותן וכו' דהכי קאמרה המשנה דאין מעניו אותן דאין רשאין לענותן ומטעם דאיכא חשש סכנה וכמו שכתב רבינו ואח"כ קתני אידך בבא מתי יגיע התור החינוך ולזה קתני אחר כך אבל מחנכין אותן לפני שנה וכו' ואילו לא הוה קתני המשנה להך בבא דרישא של אין מענין אותן וכו' אלא רק הך בבא לחוד התינוקות מחנכין אותן לפני שנה וכו' הוא דהוי תני לה, הו"א דמלפני שנה ושנתיים ואילך הוא דמחויב לחנכן ולענותן אבל קודם להזמן ההוא אינו מחויב לענותן כדי לחנכן אלא הרשות בידו לעשות כפי מה שלבו חפץ, אם חפץ דכאן לענותן לחנכן אם שלא לחנכן לפיכך קתני המשנה גם הך בבא דהרישא דאין מענין אותן וכו' להורות נתן דקודם לכן אינו רשאי לענותן, וק"ל.
לרש"י לשיטתו ליתא לראיה הנ"ל. איברא כי לפי דעת הר"ן וסייעתו בריש מכילתן והביאו גם כן מרן בספרו הארוך בית יוסף א"ח בסי' תרי"ו בד"ה וכשם שמחנכים אותן וכו' דהחינוך שלהם אינו אלא רק לענין מניעת אכילה ושתיה לחוד הוא דמחנכין אותן שמונעים מהם מלאכול ולשתות, אבל לא לענין רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, דאלה הדברים אין מונעין אותן מהם אע"פ שכולן הן דאורייתא, מכל מקום כיון שאין אסורייהו מפורשת בקרא הקילו בהן החכמים שלא למנען מהן הואיל והן רבותייהו דינוקא, שהתורה מסרה אותן להחכמים הם יראום ברוח חכמתם מה יאסרו ומה יתירו יע"ש בר"ן ובב"י בסימן הנ"ל ועוד לו שם בסימן תרי"א בסד"ה ומ"ש ואע"ג דנפקי מקרא אסמכתא וכו', לפי זה אפשר לומר דהכי קאמרה המשנה דיומא הנ"ל, התינוקות אין מענין אותן לענין רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, דהיינו עינוי גמור שהיא כוללת אף הרחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, מה שא"כ לענין אכילה ושתיה לחוד מענין אותן ומחנכין אותן דהיינו חינוך בעלמא וזה לפני שנה ולפני שנתיים וכו', וק"ל.
רבינו לשיטתיה שפיר איכא ראיה. ברם רבינו ז"ל אפשר דס"ל כדעת הטור א"ח בסימן תרי"ו הנ"ל. דאף לענין רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, שייך ג"כ חינוך וצריך לחנך בהן הקטנים אותן שהם בני חינוך וביותר לפי מה שהעליתי בס"ד לעיל פרק הקודם הלכה א' בד"ה וכן למדנו מפי השמועה וכו' אות ראשון דרבינו סובר דכולהו חמשה עינוים דאורייתא נינהו ממילא שפיר קשיא ליה לרבינו קושיתינו האמורה לעיל, והיא יתור הבבא דהרישא מה דקתני אין מענין אותן וכו'. לפיכך הוכיח מזה רבינו לפרש המשנה כפי פירושו הנ"ל, והוא דמה דקתני המשנה התינוקות אין מענין אותן וכו' היינו דאפי' איסורא נמי איכא לענותן, ומשום חשש סכנה וכדלעיל. ואם כן שפיר איצטרך למיתני גם הך בבא דהרישא של אין מענין אותן וכו', כדי לאשמעינן מכח יתורא דאיסורא קתני וקאמרה המשנה לא רק פטור ורשות בעלמא וכדלעיל, וק"ל.
ראיה לרבינו מהירושלמי דיומא פ"ח סוף הלכה ג'. (ב) אמנם אני בעניי אומר אני בס"ד עוד ראיה אחרת לדינו של רבינו ופירושו במשנה דיומא הנאמר בריש אות הקודם דהא דקתני אין מענין אותן וכו' היינו דאפי' איסורא נמי איכא לענותן לקטנים קודם הזמן ההוא שקצבו להם החכמים במשנה הנ"ל, וחילא דילי בס"ד הוא, דבירושלמי דיומא פרק ח' סוף הלכה ג' אמרינן וז"ל, תינוקות אין מענין אותן ביוהכ"פ ר"הו פתר מתניתא, תינוקות אין מענין אותן ביוהכ"פ ולא מחנכין אותן קודם לשנה קודם לשנתיים מחנכין, ר"יו פתר מתניתא, תינוקות אין מענין אותן ביוה"כ, אבל מחנכין קודם לשנה קודם לשנתיים משלימין עד אי כן ר' אחא וכו' בשם ר' שמעון בן חלפתא כבן תשע כבן עשר עכ"ל הירושלמי ולכאורה דבריו מתמיהים מאד כי לא פורש בקרבן עדה שם, ובעצמותן הדברים מפליאים מאי קאמרו ובמאי פליגי.
ביאור דברי רב הונא שם בירושלמי. וביאור דברי הירושלמי הללו לענ"ד בס"ד כך הם, הירושלמי היה קשה לו ג"כ קושיתינו האמורה באות הקודם והוא דלאיזה צורך הוצרכה המשנה למיתני כלל הך בבא דהרישא דאין מענין אותן וכו' דהרי הי' די במה שהי' שונה רק כך התינוקות מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים וכו' ולזה שני ר"הו כך, דהכי קתני המתניתן דקודם לזמן החינוך דהיינו קודם לפני שנה ולפני שנתיים אין מענין והו"ה נמי דאין מחנכין קודם לזמן ההוא רק מה דנקטה המשנה אין מענין, הוא דעינוי הוא השלמה והחינוך הוא חינוך שעות (ועי' בגמרא דילן דקאמר המקשין ג"כ וז"ל ומי קרי לחינוך השלמה וכו' ור"הו בירושלמי הנ"ל סובר דכשהם שנוים יחד עינוי וחינוך בחד משנה לא יפול שם חינוך על השלמה כי אם על חינוך השעות. וגם הגמרא דילן לא קמשני התם וז"ל מאי חינוך דקתני נמי השלמה וכו' זה אינו על צד הדוחק כי היכי דלא תקשה עליה דרב נחמן קושית הגמרא דהתם אבל פשטיות הדברים הוא דלחינוך שעות קורא חינוך ולהשלמה קורא עינוי) והעינוי איסורא נמי איכא דיש בו סכנה להקטן דהיינו אם ישלים התענית יסתכן, אבל החינוך אינו איסור קודם זמן החינוך לחנכו שהרי אין בו סכנה להקטן אם יאכל בשעה אחת מאוחרת ממה שהרגילו אלא שאין בו מן החיוב לפני שנה ולפני שנתיים אפי' רק לחנכו, ולפיכך אמרה המשנה ראשון תחלה אין מענין אותן וכו' דהיינו עינוי שהוא להשלים זה איכא אפי' איסורא דאסור לענותו להקטן להשלים כל זמן שאינו מחויב להשלים, אבל דבר זה מה שאינו מחויב לחנכו לשעות קודם שמגיע זמן החינוך לפני שנה ולפני שנתיים, הנה זה נודע בין החיים מהבבא דסיפא ממה דקתני אבל מחנכין לפני שנה ולפני שנתיים וכו' דממילא נשמע מזה דקודם לזמן הזה לפחות אינו מחוייב לחנכו לשעות (אך דאיסורא ליכא לחנכו לשעות קודם להזמן הזה אבל הא מיהא חיובא נמי ליכא), ואחר כך קתני המשנה דלפני שנה או לפני שנתיים דהיינו בתש כח ורפוי המזג קודם לשנה ובתינוק בריא אולם וכביר כח מחנכין אותו לשעות והשלמה דרבנן לית ליה לר"ה בירוש' הנ"ל.
ביאור דברי ר' יוחנן שם בירושלמי. ואולם ר"י פתר המתניתין כך, והוא דבזה גם ר"י מודה לר"ה, דהרישא של אין מענין אותן דקאמרה המשנה עינוי היינו השלמה, ולענין איסורא קתני לה, דאסור לענות התינוקות כ"ז שלא הגיעו לעת זו שנצטוו על העינוי שהוא ההשלמה, בין שתהי' הצווי ההוא מן התורה ובין שתהי' הציווי ההוא מדרבנן. והחכמים יש לאל ידם לצוות על התינוק שמחויב להשלים ולא יקרה לו מזה נזק וסכנה כי החכמים רוח ה' דיבר בם וסוד ה' ליראיו ברוח מבינתם ירדו חדרי בטן הטבע וידעו הזמן אימתי שאין בו מן הסכנה אף אם ישלים תעניתו. אלא דבדבר זה הוא דפליג ר' יוחנן עליה דרב הונא. והוא דרב הונא לא ס"ל כלל השלמה דרבנן וכאמור לעיל מזה, וממילא לר"ה ליכא כאן בהך משנה הנ"ל אלא רק שתי בבות, הבבא האחת היא, התינוקות אין מענין אותן, דהיינו דאיסורא איכא לענותן להשלים התענית וכאמור לעיל, והבבא השנית היא, אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים דהיינו שתים או שלש שנים קודם ההשלמה דאורייתא, אז מחנכין אותן שהוא רק חינוך שעות וכדלעיל, ולר' יוחנן ס"ל דאיכא גם כן השלמה דרבנן. (וזה הוא אחת מהסוגיות ההפוכות מהנמצאות בתלמוד ירושלמי בהיפוך ממה שנאמר בתלמוד דילן בשם ר"ה ור"י ולא נפלאת היא דבר זה כי הוא דבר המצוי ורגיל למאד בתלמוד ירושלמי). דהיינו לתינוק שהוא תש כח ההשלמה דרבנן הוא לפני שנה ולתינוק בריא ההשלמה דרבנן הוא לפני שנתיים. ויש כאן לר"י במשנה שתי בבות כמו לר"ה אלא שלר"י נשמע ממנה שלשה דינים. הבבא האחת היא דתינוקות אין מענין אותן וכו' והוא דאפי' איסורא נמי איכא לענותן וכדלעיל. והבבא השנית היא, אבל מחנכין לפני שנה ולפני שנתיים וכו' והיינו דשנה ושנתיים של השלמה דרבנן קאמר שתינוק בריא צריך השלמה מדרבנן שתי שנים קודם ההשלמה דאורייתא ושנה אחת קודם לההשלמה דרבנן צריך לחנכו בחינוך שעות, ובתינוק חולה צריך להשלים מדרבנן שנה אחת לפני ההשלמה דאורייתא ושנה אחת קודם ההשלמה. דרבנן צריך לחנכו בחינוך שעות, וכדמסיק בירושלמי התם בשם ר' שמעון בן חלפתא בן תשע ובן עשר וכדלעיל.
ומעתה הנה כי כן אליבא דר"י יש בהך משנה האמורה שלשה דינים. הדין האחד. הוא דאסור לענות את הקטנים שהוא להשלים טרם שיגיע זמן ההשלמה דרבנן לפחות. והדין השני הוא דקודם ההשלמה דרבנן צריך לחנכו לפחות בחינוך שעות שנה או שנתיים קודם לכן, רק שטרם זמן החינוך ההוא אין איסור לחנכו בחינוך שעות אלא שאינו צריך לחנכו. והדין השלישי הוא, דשנה או שנתיים לפני ההשלמה איכא חיוב ההשלמה לפחות מדרבנן וככל הדברים וככל החזיון הזה האמור בס"ד לעיל.
ואפשר לומר דר"י מחלק הך משנה האמורה ג"כ לשלשה בבות, והכי קתני, הבבא הראשונה היא, התינוקות אין מענין אותן וכו' ופירושו הוא דאפילו איסורא נמי איכא לענות לקטן להשלים מפני הסכנה וכדלעיל. והבבא השניה היא, אבל מחנכין אותן, עד פה תבא הבבא השניה, ופירושה הוא, שאחר כך מגיע זמן חינוך השעות. ולא ביארה לנו המשנה זמן החינוך וסמכה עצמה על המפורסם. אבל הירושלמי התם הנ"ל ביארו בשם ר' שמעון בן חלפתא ההוא אמר דזמנו הוא בן תשע ובן עשר ובזמן המשנה הי' זה דבר מפורסם ונודע לכל וכמו שכתב רבינו ז"ל כעין זה בפירושו להמשנה בריש פרק התכלת על מה שלא ביארה המשנה דיני ציצית ותפילין והדומה להן. הבבא השלישית היא, לפני שנה ולפני שנתיים וכו' שהוא קודם לשנה וקודם לשנתיים של זמן ההשלמה דאורייתא אז איכא ההשלמה דרבנן לבריא לפני שנתיים ולתש כח וחולה לפני שנה. ולפי הפירוש הזה יהיו כאן לר"י שלשה שנים לתינוק בריא השלמה דרבנן (ועיין במג"מ פה מש"כ). ודו"ק.
והמורם מזה מן האמור וזאת תורת העולה מן הירושלמי אשר הובא לעיל מזה, דבין כך ובין כך דבין לרב הונא ובין לר"י הפירוש בהך בבא דרישא של המשנה דיומא הנ"ל הוא דהא דקתני דהתינוקות אין מענין אותן וכו' דאפי' איסורא נמי איכא לענות נפש הקטן להשלים התענית טרם הגיע זמן ההשלמה מה שחייבו לפחות מדרבנן ומטעם חשש סכנה האמור לעיל. ולפיכך רבינו לא אמר פה שגם החינוך הוא אסור לחנכו קודם שמגיע זמן החינוך אלא רבינו הוא שאוסר העינוי דוקא שהוא השלמה דוקא שאסרו טרם הגיע זמן חיובו מפני הסכנה וכמבואר מדבריו פה והיינו ההשלמה שיש בו מן הסכנה והתורה אמרה וחי בהם, ודו"ק.