סדר משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ב · הלכה י
פלפול ביומא דף פ"ב ע"א.קטן בן תשע ובן עשר שנים מחנכין אותו לשעות כיצד הי' רגיל וכו'. עכ"ל. (א) עי' בהשגות הראב"ד ובמג"מ מש"כ בזה, והיינו דהוא תלוי בחילוף הגירסאות ביומא דפ"ב.
גירסת הרי"ף ורבינו שם היתה כך, אמר רב הונא בן שמונה ובן תשע מחנכין אותו לשעות בן עשר בן אחד עשר משלימין מדרבנן, בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא, ורב נחמן אמר בן תשע ובן עשר מחנכין אותו לשעות, בן אחד עשר משלימין מדרבנן, בן שנים עשר משלימין מדאורייתא, ור' יוחנן אמר השלמה דרבנן ליכא בן עשר בן אחת עשרה מחנכין אותו לשעות בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא בתינוקות, בן שלש עשרה משלימין מדאוריתא בתינוק, עכ"ל הסוגיא לפי גירסתם של הרי"ף ורבינו ז"ל.
ברם הרא"ש בפסקיו התם בסימן י"ב הרבה לתמוה טובא על הגירסא האמורה לעיל מזה יע"ש באריכות בהרא"ש. אמנם הר"ן שם בפירושו האריך מענית ליישב הגירסא האמורה, פוק עיין ביה, ואני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה שמתי אל לבי לבאר כיד ה' הטובה עלי שיטתם וגירסתם של הרי"ף ורבינו (כי ידוע הדבר מפי הרמב"ן שספרי הרי"ף היו ספרי דווקני וביותר מזה ספרי רבינו ז"ל), ובזה יסתלקו ויתיישבו מעליהם כל הקושיות והערעורים שהקשו וערערו עליהן כל גדולי הראשונים והאחרונים הלא היא כתובה על ספרתן, זיל קרי בהו. וזה יצא ראשונה והיתה לאבן פנה. ראשון תחלה אבאר באר היטב בס"ד טעם פלוגתתן של הנהו תלתא קראי, רב נחמן ורב הונא, ור' יוחנן. לפי הגירסא של הרי"ף ורבינו האמורה, מה ראו על ככה דמר אמר הכי ומר אמר הכי הלא דבר הוא.
ביאור פלוגתת רב הונא ורב נחמן שם. הנה לפי הגירסא האמורה לעיל מזה, רב הונא ורב נחמן גם שניהם אינם מחלקים כלל בין תינוק לבין תינוקת כלל וכלל, אלא דלדידהו תרווייהו שקולים הם תינוק ותינוקת מקרה אחד לשניהם בין לענין חינוך שעות ובין לענין השלמה דרבנן ובין לענין השלמה דאורייתא רק דרב הונא ור"נ בתרתי פליגי. הדבר האחד דרב הונא ס"ל דחינוך שעות מתחיל בבן ח' בבריא ובבן ט' לחולה, ור"נ ס"ל דחינוך שעות מתחיל בבריא בבן ט' ובחולה בבן י'. וזאת שנית, מה דפליגי, דרב הונא ס"ל דגם לענין השלמה דרבנן יש חילוק בין תינוק בריא לבין תינוק חולה דתינוק בריא צריך להתחיל להשלים מדרבנן כשהוא בן עשר אבל תינוק חולה אינו צריך להתחיל להשלים מדרבנן אלא דוקא כשהוא בן אחד עשר, זה הוא דעת רב הונא בשתי אלה, אבל לא כן רב נחמן ס"ל דכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו וכ"כ הר"ן שם.
והיינו דרב נחמן סובר כיון שהחכמים תקנו תקנה כעין דאורייתא, והוא שהתינוק ישלים להתענות כמו שהוא כן התענית מן התורה להגדול כך נמי יתענה התינוק טרם הגיע זמן חיובי מדאורייתא ממילא כעין דאורייתא ממש תקנוהו כשם דבדאורייתא אין חילוק כלל בין גדול שהוא בריא לבין גדול שהוא חולה דהיינו למי שהוא רק תש כח בעלמא שבין כך ובין כך צריך להשלים מדאורייתא, כך הוא נמי תורה אחת ומשפט אחד לענין ההשלמה דרבנן שאין חילוק כלל בין תינוק שהוא בריא לבין תינוק חולה שהוא תש כח, דבין זה ובין זה, הוא צריך להשלים מדרבנן לפחות. (איברא זה שייך לענין השלמה דרבנן. מה שא"כ לענין חינוך שעות שלא תקנוהו כלל כעין דאורייתא, ואינו הדוגמא של הדין דאורייתא כלל, שבדין התורה הוא משלים ומכח תקנת החכמים אינו מתענה אלא שעות מוגבלית ואין עוד ולפיכך שפיר ראו החכמים לחלק בין תינוק שהוא בריא לבין תינוק שהוא חולה תש כח אף אליבא דרב נחמן).
ביאור במס' נדה דף מ"ה. איברא כ"ז בבן אחד עשר לא פחות ולא יותר, אבל ל"כ בן שנים עשר שהביא שתי שערות הנה תינוק כזה בין לרב הונא ובין לרב נחמן הוא צריך להשלים מדאורייתא, והיינו מטעם דרב הונא וגם רב נחמן גם שניהם ס"ל שפה אחת ודברים אחדים דתוך זמן כלאחר זמן, וכשם דס"ל כן לר' יוחנן ולר' יהושע בן לוי במסכ' נדה דף מ"ה יע"ש הסוגיא באריכות תדרשנה משם, ורב נחמן הא ס"ל כן להדיא בבבא בתרא דף קנ"ה דתוך זמן הוא כלאחר זמן ז"ל הגמרא התם, איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן, אמר רבא אמר רב נחמן תוך זמן כלפני זמן, רבא בר שילא אמר רב נחמן תוך זמן כלאחר זמן, והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דההוא תוך זמן דאזיל זבין נכסיה וכו' ולא היא התם שטותא יתרתא חזא ביה וכו' עכ"ל הגמרא. הרי דרבא בר שילא אמר משמיה דרב נחמן דתוך זמן כלאחר זמן, ומה דאמר רבא משמיה דרב נחמן דתוך זמן הוא כלפני זמן ליתא, דרבא לא אמר כן ששמע מפורש כן מפי רב נחמן אלא רק מכללא שמיע ליה והך כללא ליתא, ממילא קיי"ל אליבא דרב נחמן כמו שאמר רבא בר שילא משמיה דתוך זמן הוא כלאחר זמן דהוא שמע כן בפירוש מפי רב נחמן.
לכאורה יש דיחוי להנ"ל משם דף מ"ו ע"א. ולא נעלם מעיני דבמס' נדה דף מ"ו ע"א אותבינן בתיובתא להך מימרא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי יע"ש הסוגיא באריכות. ואף דרב נחמן גופא הוא דקאמר התם וז"ל כתנאי בן תשע שנים שהביא שתי שערות שומא. ומבן תשע ועד בן שתים עשרה ויום אחד שומא. ר' יוסי בר יהודא אומר סימן וכו' יע"ש היטב הסוגיא כולה, אבל הן כל אלה לא יושיענו זה, דהא מסיק התם הגמרא וז"ל לא דכולי עלמא תוך זמן כלפני זמן ואידי ואידי בתינוקות ורישא לרבי וסיפא ר' שמעון בן אליעזר וכו' יע"ש בגמרא. והנה שטחיות לישנא דהך סוגיא מורה ובא דרב נחמן גופא הוא דשני כן להך שינויא לא דכולי עלמא תוך זמן כלפני זמן וכו' ורישא רבי וכו' מדקאמר רב נחמן הלשון התם וז"ל, מאי לאו תנאי היא דמר סבר תוך זמן כלאחר זמן ומר סבר וכו' כלפני זמן וכו' ולא קאמר סתם ובקיצור תנאי היא וכמו שהוא כן רגיל בש"ס בכולהו תלמודא. מה זה דקאמר רב נחמן מאי לאו תנאי היא וכו' אלא שמע מיניה דרב נחמן גופא לא היה הדבר הזה ברור בעיניו דאתיא כתנאי אם תוך זמן הוא כלאחר זמן או כלפני זמן דרב נחמן גופא גם כן ידע בנפשיה ואסיק אדעתיה מיד דאפשר לדחות דבריו ולשנויי כדשני הגמרא התם (או כדשני הוא עצמו בסוף, והוא) לא דכולי עלמא תוך זמן כלפני זמן וכו' ורישא רבי וכו'. ולא אמר רב נחמן להך מימרא דיליה מאי לאו תנאי היא וכו' אלא על דרך השקלא וטריא למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ולברר פירוש הברייתא ההיא מה דאיכא למישקל ולמיטרי בה, ואחרי כי כן הנה לכאורה האדם יראה לעינים ובלבבו יבין כי בזה נסתר מחמתו הוא הדבר אשר דברתי בס"ד לעיל מזה דרב נחמן ורב הונא ס"ל כר' יהושע בן לוי ור' יוחנן והיינו דהם אמרו והם אמרו דקיי"ל דתוך זמן הוא כלאחר זמן, כך עלתה במחשבה לפני תחלה.
סתירה להדיחוי הנ"ל. ברם אחרי העיון הראוי בכ"ז כנים אנחנו בדברינו הניתנים למעלה בס"ד. והוא דהא כתבו שם הרמב"ן והר"ן בחידושיהם, דבלאו הכי הא איכא בזה פלוגתא דתנאי במסכ' נדה דף מ"ח בהך ברייתא דאייתי הגמרא התם דמפורש יוצא מפיה דאיכא פלוגתא דתנאי בהך דינא אם תוך הזמן הוא כלפני זמן או אם הוא כלאחר זמן, רק דכך הוא דרכה של תורה עניה במקום זו ועשירה במקום אחר, פה מסיק הגמרא בתיובתא דבר מה, והנה מצאנו וראינו במקום אחר תירוץ להך תיובתא יע"ש בחידושי הרמב"ן והר"ן הנ"ל.
ולא נפלאת היא ולא רחוקה היא זה הכלל של הרמב"ן והר"ן כי מלבד שעדותן נאמנה מאד, אף זו כי מצינו כהאי גוונא שכתבו רבותינו בעלי התוספות בבבא קמא דף מ"ז בד"ה מאי טעמא גופא היא וכו' ובמסכ' עכו"ם דף נ"ז בד"ה או דלמא וכו' ובדף ס"ח סוף ע"א בד"ה תיקו ואע"ג דלקמן וכו' ובסנהדרין דף פ' ע"ב בד"ה עובר ירך אמו וכו' ובמנחות דף כ"ט ע"ב בד"ה ותניא תיובתא בחדא וכו'. (ומה שכתבו התוספות במסכ' נדה דף מ"ט בד"ה ואיבעית אימא וכו' בשם רבינו תם לחלק בין היכא דנאמר תוך הזמן לבין היכא דנאמר מן תוך הפרק, הנה רש"י והרמב"ן והר"ן וכל הפוסקים זכל"ע כולהו לא ס"ל החילוק ההוא של רבינו תם האמור מה שכתבו התוספות הנ"ל משמו, אלא כולם שפה אחת ודברים אחדים דתוך הזמן ותוך הפרק הנאמר בכל מקום כולם ענין אחד וכחדא אזלין וכחדא שריין), ועיין בספר המלחמות להרמב"ן בברכות בפרק שלישי גביה איבעיא דברכת המזון אם נשים חייבות בו מדאורייתא או לא מה שכתב.
וממילא ג"כ אפשר לומר לן דרב הונא הוא דסובר דתוך זמן הוא כלאחר זמן, ואע"פ דיציב פתגם הוא תלמידו של רב ורב הא ס"ל בסוגיא דהתם דתוך זמן הוא כלפני זמן מכל מקום אין מזה הכרח וקושיא על רב הונא במה דלא ס"ל כרב לענין תוך זמנו, אם לא שמצינו בגמ' בפירוש דפריך כן כגון בשבת דקכ"ח וכדומה, אבל אנן לא פרכינן כן דהא זימנין טובא מצינו בש"ס דפליג רב הונא על רב רבו והרי הכא הדבר מפורש דרב הונא פליג על רב בדבר הזה וס"ל כר' יוחנן (שהיה ג"כ רבו של רב הונא) ור' יהושע בן לוי ואינך אמוראי ותנאי טובא דסוברים דתוך זמן הוא כלאחר זמן שהרי להדיא אמר כן רב הונא י"ב משלימין מדאוריתא וכדלעיל.
ביאור פלוגתת ר' יוחנן ביומא דף הנ"ל. אמנם ר' יוחנן פליג עליה דרב נחמן ורב הונא בארבעה דברים. האחד, להחינוך שעות לדידיה הוא מתחיל בתינוק בריא בבן עשר. ושל תינוק חולה ומי שהוא תש כח מתחיל החינוך בבן אחד עשר, וזאת שנית דפליג ר' יוחנן, דלדידיה לית ליה שום השלמה דרבנן כלל וכלל, דהוא סובר דליכא אלא או חינוך שעות מדרבנן או השלמה דאורייתא ואפס זולתו. ועל שלשים, פליג ר' יוחנן במה דלרב הונא ולרב נחמן ליכא שום חילוק בין תינוק זכר לבין תינוקת נקבה אלא משפט השוה לכולם הן בענין ההשלמה דרבנן ודאוריתא והן בענין החינוך של שעות, וכדלעיל. אבל לר' יוחנן איכא חילוק בין תינוק זכר לבין תינוקת נקבה לענין השלמה דאוריתא, והוא דהתינוקת נקבה השלמה שלה של דאורייתא היא בהיותה בת שתים עשרה שנה ויום אחד ואילו התינוק הזכר ההשלמה דידיה מדאורייתא היא בהיותו בן שלש עשרה שנה ויום אחד. אבל בהיותו בפחות מזה אף ע"פ שהביא שתי שערות דינו כקטן דהנך שערות שומא בעלמא נינהו ולאו סימן גדלות הוא דתוך הזמן הרי הוא כלפני הזמן, ואף ע"פ דר' יוחנן גופא איהו דקאמר במס' נדה דף מ"ה דאמרינן דתוך הזמן הוא כלאחר הזמן, יע"ש בגמרא, אין בזה סתירה, כי כבר קדמוני רבנן ותירצוהו יפה אף נעים, הלא המה הרמב"ן בספר המלחמות ביומא בסוגיא דהתם והר"ן שם והוא דר' יוחנן חזר בו בסוגיא דיומא מהך מימרא שאמר במסכ' נדה יע"ש בס' המלחמות ובחידושי הר"ן.
ויציבא מילתא, ואמת הדבר כי דברי רבותינו הרמב"ן והר"ן הנ"ל צריכים מיתוק ותבלין (והם לרוחב בינתם בינה יתירה נתנה להם סמכו על המבין, ולפיכך לא ביארוהו באר היטב אבל אנו בעניותינו הדברים קשים עלינו וצריכים אנו לבארו בס"ד). והוא דהא לכאורה דבריהם הנ"ל הם מוקשים, דמאיזה טעם נאמר דבתחלה היה סובר ר' יוחנן דתוך זמן הוא כלאחר זמן, ומאיזה טעם נאמר שאח"כ חזר בו ההוא אמר דתוך הזמן הוא כלפני הזמן. בתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר.
קושית הרמב"ן והר"ן ביומא שם בדין תוך זמן כלאחר זמן. ומה שכתבו הרמב"ן והר"ן שם דמכח הך תיובתא דאותיבו עליה הגמרא בהך סוגיא דנדה הנ"ל מהברייתא לפיכך חזר בו ר' יוחנן יע"ש בספר המלחמות ובהר"ן, דברים הללו הם תמוהים קצת ובעיני יפלא לכאורה וצריכים ביאור שהרי הרמב"ן והר"ן בעצמם ובכבודם כתבו בחידושיהם במסכ' נדה התם דהך תיובתא לאו תיובתא היא דאית לה שינויא רויחא דאיכא ברייתא אחריתי דפליגי בה תנאי וכדלעיל משמם של הרמב"ן והר"ן. וביותר דהך תיובתא דאותיב הגמרא התם דהיינו רב המנונא ור' זירא לא אותיבו לר' יוחנן פנים אל פנים כי אם הם לעצמם הוא שהקשו כן, מדלא קאמר הגמרא הלשון איתיבי רב המנונא לר' יוחנן וכו' ועוד איתיביה ר' זירא לר' יוחנן וכו' וכמש"כ סימן זה הר"ן והרשב"א ויתר גדולי הראשונים, ואם כן מנא להו לומר דר' יוחנן ג"כ לא ידע מהך ברייתא אחריתי השנויה במסכ' נדה דף מ"ח דקתני בה להדיא דפליגי תנאי בהך מילתא אם תוך הזמן הוא כלפני זמן או כלאחר זמן שהביאו הרמב"ן והר"ן תלמודם בידם להך ברייתא לסיוע ולשנויי הך תיובתא דאותיבו רב המנונא ור' זירא על ר' יוחנן, דאטו הואיל ורב המנונא ור' זירא לא ידעו לה להך ברייתא גם ר' יוחנן לא ידע לה להך ברייתא, מי גילה רז זה להם ומאין הרגילם לומר כך דלמא באמת ידע ר' יוחנן מהך ברייתא ואילו היו רב המנונא ור' זירא מותיבים לר' יוחנן בעצמו הך תיובתא דילהו באמת היה ר' יוחנן משיב דאיכא ברייתא אחרת הנ"ל דקתני בה להדיא דאיכא פלוגתא דתנאי אם תוך הזמן הוא כלפני זמן או אם הוא כלאחר זמן והי' אומר אנא ס"ל כהך תנא.
ישוב להקושיא על הרמב"ן והר"ן הנ"ל. אבל אני בעניי אומר אני בס"ד בביאור וכוונת דברי הרמב"ן והר"ן הנ"ל (לא ידעתי נפשי אם כוונו אל הדברים או לא, אבל יהיה איך שיהי' השבח והתהלה לו יתברך כי הדברים בעצמותן לענ"ד הם דברים נכונים). והוא ע"פ מה שהגאון מהרמב"ח בשיטתו תוספת יוה"כ בסוגיא דיומא הנ"ל עמד וחקר וגמר חיפוש מחיפוש איה איפוא הוא מקום משכן כבודו של מוצא ומקור הדין הזה, דבן שלשה עשר ויום אחד הוא נעשה בר מצוה, ומחויב ומצווה ומוזהר בכל העשין והלאוין שבכל התורה כזקן בן שבעים שנה שקולים הם, וכל הנהו אסמכתאות דמייתי להו מקרא אינן דרשות גמורות דטובה איכא למיקהי בה קיוהא ואינן אלא על דרך האסמכתאות והרמיזות, ולבסוף העלה והביא בידו שאחר החיפוש מצא בתשובת מהרי"ל סימן נ"א שעמד בזה, יע"ש בשיטת תוספת יוה"כ שהאריך קצת בזה.
הערה על מהרי"ל סימן נ"א ותוספת יוה"כ בענין בן י"ג שנה שהוא בר מצוה. ואחרי העתרת המחילה הנאותה ומחויבת מכבוד תורת שני הגאונים מהרי"ל ומהרמב"ח הנ"ל אמינא כי אישתמיטתו להו לפי שעה תשובת הרא"ש ריש כלל ששה עשר שכבר עמד בחקירה זו וכתב וז"ל ששאלת מנין לנו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא, דע כי הלכה למשה מסיני הוא והוא בכלל שיעורין חציצין ומחיצין שהן הלכה למשה מסיני דשיעור וקצבה לכל דבר ניתן למשה בעל פה. וכן ההיא דבת שלש וכו' וכן בן ט' ביאתו וכו' וכן סריס וכו' עד ך' שנה וכו' עד ל"ו שנה כל אלו הלכה למשה מסיני הן וכו' עכ"ל תשובת הרא"ש ז"ל.
חקירה דענין הנ"ל תלוי בפלוגתא דאמוראי. ואולם הא תינח אם נאמר כר' יוחנן ביומא דף פ"א דאיהו קאמר התם דשיעורין הם הלכה למשה מסיני יע"ש בגמרא, אם כן גם דבר זה דבן שלש עשרה שנה ויום אחד דהוא בר מצוה ובר עונשין כל דבר זה הוא גם כן בכלל השיעורין. אבל לא כן אם נאמר כר' חנין בברכות דף מ"א דהוא פליג התם על ר' יוחנן וס"ל דהשיעורין אינם הלכה למשה מסיני אלא דנפקא להו מקרא דארץ חטה ושעורה וגפן וכו' כפי מה שכתבו התוספות ביומא התם וכן התוספות בסוכה דף ו' ע"א בד"ה אלא הלכתא נינהו וכו' ועיין בירושלמי דחגיגה פרק א' הלכה ב' דגם ר' אושעיה סובר דהחכמים הם שדרשו כן מקרא והוא ג"כ דעת אחרים ביומא שם דאמר דיעבץ ובית דינו תקנום דשכחום וחזרו ויסדום דהיינו דדרשי ליה מקרא, (ודע דכל דבר שיש לו רמז בקרא זה א"א שיהיה הלכה למשה מסיני כי ההלכה למשה מסיני אין לו שום רמז ורמיזה והתקשרות בקרא כלל וכלל. וכמו שכייל לן בכיילא רבא רבינו ז"ל כך להדיא בהקדמתו הגדולה לפירוש המשניות, רק שאפשר להיות הך קרא דארץ חטה ושעורה וגפן וכו' להנך שיעורים כולם רק על דרך האסמכתא וסימן בעלמא, כדי שיהי' נזכר על ידו הדבר ההוא ולא ישכחנו, אבל אינו מן ענין הקרא כלל, וכמבואר כן באר היטב שם בהקדמתו הנ"ל ועיין בספר מגילת אסתר להגאון מהר"י דיליאון שרש ראשון מש"כ, מה שא"כ לר' חנין הנ"ל הנה כל השיעורים הללו הם מרומזים בקרא דארץ חטה ושעורה וגפן וכו' שהוא באמת מענין כוונת הקרא, שהכתוב כוון לזה ג"כ לפחות וזה הוא מחמת הכתוב ושוב אינו נקרא דבר זה הלכה למשה מסיני, אלא כי הוא זה נקרא בשם קבלה מפי השמועה מפה קדוש ה' משה רבינו ע"ה וכמו שקבלנו מפיו כל התורה ודרשות כל המקראות וכוונת המקראות כולן.
ישוב קושית הפנ"י בסוכה דף ו' ע"א בד"ה בגמ' ותסברא וכו'. ובזה נדחו דברי הפני יהושע בסוכה דף הנ"ל בד"ה בגמרא ותסברא וכו' מה שהקשה שם על פירש"י ז"ל, וז"ל הפני יהושע שם לכאורה לפי מה שפירש"י לעיל בשמעתין דהא דאמר רב חנין כל הפסוק הזה לשיעורין נאמרו היינו דהכתוב מספר בשבח ארץ ישראל שכל דברי התורה הצריכים שיעור נמצאים בה. א"כ לא הוה צריך למימר אסמכתא בעלמא היא, דהא אע"ג דעיקר שיעורו הלכה למ"ס הם אפ"ה שייך שפיר האי דרשא דרב חנין וכו' עכ"ל הפני יהושע. ולפי זה הכלל דכייל לן רבינו דבר זה א"א לאמרו דאם השיעורין הם הלמ"ס א"א שיהי' להם שום רמז והתלות בקרא אם לא על דרך האסמכתא בעלמא שעשו החכמים התיבות הללו רק לזכרון דברים בעלמא שלא ישכחוהו ולרמז בעלמא כמו שעשו כן החכמים בשארי הסימנים הנאמרים בש"ס וכדומה ודו"ק).
וממילא הך דבן י"ג שנים ויום אחד שהוא נעשה בר מצוה ובר עונשין אינה הלכה למ"ס, שדבר זה אינו בכלל השיעורין הללו הנדרשים מן הקרא ארץ חטה ושעורה וגפן וכו' וכל עיקר השיעורין כולם לר' חנין הנ"ל אינם הלכה למ"ס, דאל"כ מה נשתנו השיעורין הללו שלא נאמרו בהלכה למ"ס אלא נכתבו בקרא דארץ חטה ושעורה וגפן וכו'. ממילא גם זה וכל אינך דברים שבש"ס הדומה להם כולם אינם הלכה למ"ס, אלא את כולם ישא הרוח דעת של החכמים נ"ע שהוציאו אותם באחד מדרכי ההיקש והסברות התלמודיות מן איזה קרא מאלה מקראי קדש וכן הוא בירושלמי דחגיגה הנ"ל אמר וז"ל חכמים הם שאמרו מעה כסף וכו' אמר ר' יונה וכל השיעורים לא חכמים הם שנתנו כזית מן המת וכו' יע"ש בירושלמי ועיין בגמרא דילן ביומא דף פ' ע"א. או שהיו כל הענינים ההם כך מקובל בידם איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה אבל אין זה הלכה למ"ס אלא כי הוא רק מפי השמועה ולא בכח הלכה למ"ס. ונאמר להם גם כן מפי השמועה איזה רמז גמור ודרש בקרא על כל הדברות והאמירות הללו ואנחנו לא נדע. או שהוציאו החכמים נ"ע דבר זה שבן י"ג שנה ויום אחד הוא נעשה בר מצוה ובר עונשין מכח סברתם הזכה והנקיה וטהורה היא שהם ידעו ברוח בינתם וחכמתם ובקיאותם בחכמת הטבע בנגליה ובסתריה שהאדם הזכר כשהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד כבר הוא נשלם בטבעיו ודעותיו כולם עד שראוי שיהיה נקרא ומתואר בשם איש התוריי. וכן הבת כשתשלם להיות בת שתים עשרה שנה ויום אחד תהיה שלמה בטבעה ודעותיה כולם שראוי לתארה בשם אשה תוריי. וממילא הן בכלל איש ואשה הנאמרים בכל פרשיות התורה לכל הציוויים והאזהרות. וכן הוא לענין ביאת בן תשעה שנים ויום אחד של זכר ובת שלש שנים ויום אחד של הנקבה לענין הביאה וכן שנותיו של הסריס כנ"ל בשם הרא"ש כ"ז אפשר עמדו עליו מכח בקיאותם בסתרי הטבע וכאמור.
פלפול במס' נדה דף מ"ה ע"ב. והדבר הזה אשר אמרו ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן במסכ' נדה דתוך זמן הוא כלאחר זמן וכדלעיל, נראה לענ"ד בס"ד דזה שייך דוקא אם נאמר דהא דבן שלש עשרה שנה ויום אחד דנעשה בר מצוה ובר עונשין נפקא לן מכח הסברא או מכח שום קרא המורה ע"ז או מפי השמועה הוא שלמדנו כן וכאמור לעיל שכל אלה הם ניתנו להדרש ולהסביר בהן סברות. ולומר דמה שהתורה צותה שיהיה הזכר בן י"ג שנה ויום אחד בר עונשין ובר מצוה אין זה חוקה וגזרה בלי טעם אלא טעמו ונמוקו הוא להיותו אז נשלם בטבעיו ובדעותיו בשלימות כפי מה שצריך לשמירת התורה וגדריה, וכדלעיל בס"ד וממילא נוכל להסביר בו עוד סברא אחרת ע"ז שיהי' תוך הזמן כלאחר זמן וכמו שנאמר בס"ד.
וביאור דבר זה הוא, כי זה שהביא שתי שערות שנה אחת קודם היותו בן שלשה עשר שנה ויום אחד, הנה זה בא לו לסיבה שמיהרה טבעו להשלימו בכל כחותיו וטבעיו ודעותיו ותוציא הטבע מה שיש בה בכח בזמן קצר מה שהיה ראוי לה לפעול בזמן ארוך מזה, וכמו שדבר זה שהטבע תמהר ההשלמה בכולו או ברובו הוא דבר מצוי מאד לא בלבד במין האדם כי גם בבהמות וחיות ועופות ובפירות האילנות ובפירות הארץ שתמהר הטבע להשלים לפעמים אחת מהן כולו או רובו טרם זמנו וזמן חבריו, אבל אם הביא שתי שערות טרם היותו בן שנים עשר שנה ויום אחד ידעו גם כן ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן בכח חכמתם וחקירתם בסתרי הטבע שאין שתי השערות הללו מסימן מהירת השלמת הטבע להוציא בפועל מה שיש בה בכח, אלא שהם רק שומא בעלמא. שר' יוחנן ור' יהושע בן לוי הם ידעו דרך ה' איך יצר את הטבע ועד היכן כחה הגיע ולא יפלא מהם כל דבר כי סוד ה' ליראיו והם ידעו כי א"א לה להטבע למהר השלמת גידול האדם בטבעיו ודעותיו קודם זמנו רק שנה אחת עד פה תבא כח הטבע ולא תוסיף תת. ולכן בהיות הזכר בן שנים עשר שנה ויום אחד ויתראו בו שתי שערות כבר יהיו בו אותן השתי שערות סימן למהירת השלמת הטבע טבעיו ודעותיו להוציא קודם זמנו מה שיש בו בכח להפועל, וכיון שכן שהזכר הזה הושלם בכחותיו וטבעיו ודעותיו כולם לפי גדר התורה טרם היותו בן שלש עשרה שנה ויום אחד, הנה ראוי הוא להיות איש התוריי לכל חקותיו ומשפטיו אלה המצות והחקים והמשפטים אשר צוה ד' אלקינו אותנו. דהיינו להיות לו דין גדול ובר מצוה ועונשין בהיותו בן שנים עשר שנה ויום אחד לזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ככל המון ישראל והיה כאחד מהם לכל דבר שבקדושה ולזה מימר שפיר קאמרו ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן דתוך זמן הוא כלאחר זמן.
חילוק בין אם האדם בן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין מכח הלמ"ס או מכח איזה דרש. אבל לא כן אם נאמר דהא דנעשה גדול ובר עונשין הזכר בהיותו בן שלש עשרה שנה ויום אחד והנקבה כשהיא בת שתים עשרה שנה ויום אחד, שזה לא נודע לנו אלא רק מכח ההלכה למ"ס וכמש"כ הרא"ש ומהרי"ל בתשובה וכנ"ל, אז בודאי אמרינן דתוך זמן הוא כלפני זמן כמו רב ויתר אמוראים שם, (ודע דכבר הוכחנו בס"ד בספר בית שערים שער י"א סוף דלת כ' הא דשיעורין אם הוא הלמ"ס או לא דנפקא מקרא מדרשות וסברות החכמים דלא בלבד שהוא פלוגתא דאמוראי אלא אף זו כי הוא זה פלוגתא דתנאי ותמהתי שם על התוספת ישנים מה שכתבו ביומא התם, זיל גמור משם ומצאת מלא דבר). דמה יושיענו ומה יועיל לנו כל הטעמים והסברות למה זה ועל מה זה הזכר שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד הוא בר מצוה ובר עונשין וכדומה כל הבת כשהיא בת י"ב שנה ויום אחד הלא בכל דבר אשר הוא הלכה למשה מסיני אין אנו רשאים ומורשים להסביר בה סברות ואין הפה יכול לדבר והלב לחשוב להטעים בה טעמים מה ראה על ככה ההלכה למשה מסיני לצוות או להזהיר כך וכך וכמו שכייל לן רבינו בהקדמתו הגדולה לפירוש המשניות שמגדר ההלכה למ"ס הוא שלא תקיפוה השכל והסברא כמבואר שם ועיין בספר בית שערים שער ודלת הנ"ל כי שמה בס"ד הבאתי לדברי רבינו ראיה ברורה מן הירושלמי. ועיין ברש"י בשבת דף קל"ב ע"א בסוף ד"ה עקיבא עצם כשעורה וכו' שכתב קרוב לזה. ומכ"ש שאי אפשר לנו ואין לאל ידינו לשנות הדין של ההלמ"ס מכח סברתינו ונתינת הטעם. ואפי' אלף סברות ואלף טעמים לא יזיזו ההלמ"ס ממקומה כמלא נימא ותשב באיתן, אחת דבר אלקים ע"י משה עבדו ע"ה שהנקבה בת י"ב שנה ויום אחד והזכר בן שלש עשרה שנה ויום אחד נעשים בני עונשין ובני חיובי מצות קודם לזמן הזה אף כי יתראו בהם שתי שערות ונדע כי שומא בעלמא נינהו.
ר' יוחנן במס' נדה שם לשטתיה שייט. ביומא דף פ"ב ג"כ לשיטתיה שייט. ואולם מה דקאמר ר' יוחנן בסוגיא דמס' נדה הנ"ל דתוך זמן הוא כלאחר זמן וכדלעיל, היינו משום דבירושלמי ריש מסכ' פאה ובחגיגה פרק קמא קרוב לסוף הלכ' ב' גבי הראי' מעה כסף והחגיגה שתי כסף אמרינן דפעם ראשונה אמר ר' יוחנן דשיעורין הם הלמ"ס ואח"כ חזר בו ואמר דשיעורין אינן הלמ"ס אלא מדרש חכמים הוא מכח קרא וסברות יע"ש בירושלמי באריכות (ועיין לקמן בהלכות חגיגה פרק ראשון הל' ג' בד"ה שלמי שמחה וכו' אות שני מה שאכתוב בס"ד בביאור דברי הירושלמי הללו ועיין בספר בית שערים שער ודלת הנ"ל מש"כ בס"ד יותר מזה דברי הירושלמי הנ"ל שים עיניך עליו). ואם כן הך מימרא דר' יוחנן הנ"ל בסוגיא דנדה הנ"ל שאמר דתוך זמן הוא כלאחר זמן וכדלעיל, זה אמרו ר' יוחנן בזמן הזה כשהי' סובר דשיעורין אינם הלכה למ"ס אלא שהחכמים הוציאום מכח דרשות הקרא ומכח סברתם כזית מן המת מטמא הואיל ותחלת יצירתו של אדם הוא כזית וכדומה לזה יע"ש בירושלמי ולקמן בהל' טומאת מת פרק שני הל' ב' ובכסף משנה שם, ושפיר איכא למיסבר בהו סברות בהך דינא דהזכר נעשה גדול בהיותו בן י"ג שנה ויום אחד והנקבה בהיותה בת י"ב שנה ויום אחד וממילא אם הביאו שתי שערות תוך הזמן הרי הוא כלאחר זמן ונעשו גדולים שנה אחת קודם לכן הן הזכר והן הנקבה וככל הדברים וככל החזיון הזה האמור בס"ד לעיל. אבל הך מימרא דר' יוחנן בסוגיא דיומא דף פ"ב ע"א הנ"ל דס"ל דתוך הזמן הוא כלפני הזמן וכאמור לעיל בשם הרמב"ן והר"ן הנה זה המימרא אמרה ר' יוחנן בזמן שהי' סובר דשיעורין כולם הם הלכ' למ"ס, ממילא שפיר הוי כלפני זמן דהא א"א לנו לזוז אפי' זיז כל שהוא מזה הדבר ממה שאזן שמעה בסיני נאמר למשה מפי הגבורה דהזכר בן שלש עשרה שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד נעשו גדולים ובני עונשין חק נתן ולא יעבור לא יאחר ולא יוקדם אפי' שעה אחת כי מי יבא אחרי המלך מלכו של עולם יתברך הוא צוה ויהי כן וכדלעיל.
רב במס' נדה שם לשיטתיה ג"כ אזיל. ולפיכך רב בסוגיא דמסכ' נדה התם, ס"ל דתוך זמן הוא כלפני זמן יע"ש בגמרא, היינו משום דרב ג"כ לשיטתיה הוא דשייט ואזיל דהוא ס"ל להדיא בערובין דף ד' ע"א ובסוכה דף ה' ע"ב דשיעורין הם הל' למ"ס יע"ש בגמרא ואם כן אי אפשר לזוז מההלכ' למ"ס שיהי' בר עונשין וגדול טרם מלאת ימיו של הזכר בן י"ג שנה ויום אחד והנקבה בת י"ב שנה ויום אחד וכמו שכתבנו בס"ד לעיל.
ולפי שהגמרא דילן תפס במוחלט ובמושלם ביומא דף פ' ע"א דר' יוחנן ס"ל דשיעורין הם הלכה למ"ס וכן בערובין התם ובסוכה התם אמר ר' חייא בר אשי כן משמיה דרב (ואף דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, אבל הכא הרי ר' יוחנן גופא פעם אחת הי' סובר כרב וכמו שאמרו ביומא בגמרא דילן דף פ' ע"א משמיה דר' יוחנן גופא, ואפשר דמתחלה אמר ר' יוחנן דשיעורין מקרא נפקא מכח דרשות חכמים וסברתם, ואחר כך חזר בו ואמר ששיעורין הם הל' למ"ס. הנה בזה הדבר בודאי ראוי לנו לפסוק ולתפוס לעיקר דברי רב נגד ר' יוחנן), ולפיכך גם כן תופסים אנו לעיקר דתוך הזמן הוא כלפני הזמן. וגם דרבא דהוא בתרא פסק במסכ' נדה דף מ"ו דתוך הזמן הוא כלפני זמן, ודו"ק היטב.
והמורם מן האמור זאת תורת העולה היא העולה מכל דברים הדברים אלה הדברים הניתנים למעלה בס"ד, כי ביררנו בס"ד עד פה, ענין וטעם פלוגתתן של שלשה המה ראשי אלפי ישראל, ר' יוחנן, רב הונא, ורב נחמן, לפי גירסתם של הרי"ף ורבינו וסייעתם בהך סוגיא דיומא דף פ"ב ע"א הנ"ל דזה אומר בכה וזה אומר בכה דכל מר ומר לשיטתיה הוא דשייט ואזיל ואהני ליה שיטתיה וכאמור. ועתה אקום ואבאר בס"ד המשך הך סוגיא דיומא האמורה והשקלא והטריא שבה לפי גירסתם של הרי"ף ורבינו הנ"ל.
המשך הסוגיא ביומא דף פ"ב ע"א. (ב) אמרינן בסוגיא דיומא דף פ"ב וזה פריה, אמר רב הונא וכו' ורב נחמן אמר וכו' ור' יוחנן אמר השלמה וכו' תנן התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים, בשלמא לרב הונא ולרב נחמן וכו' ניחא אלא לר' יוחנן קשיא, אמר לך ר' יוחנן וכו' (כך היא גירסת רש"י ז"ל ועיין במהרש"א שם מה שכתב, וכן היא גירסתם של הרי"ף ורבינו ז"ל לענ"ד).
ביאור שם דלרב הונא ניחא דקאמר המקשין. וכוונת המקשין היא כך. דבשלמא לרב הונא דקאמר דבבריא מתחיל חינוך השעות בהיותו בן שמונה שנים (דהיינו כל השנים המוזכרים בסוגיא זו הכל הם שנים שלימות וכמבואר ברש"י ובהרא"ש ובהר"ן ובכל הפוסקים זכל"ע). ובבן עשר מתחיל ההשלמה דרבנן בתינוק שהוא בריא ובבן שתים עשר מתחיל ההשלמה מן התורה, וכ"ז מתחיל בין בתינוק זכר ובין בתינוקת נקבה ומקרה אחד לשניהם, ממילא מתחיל בתינוק בריא החינוך של השעות שני שנים קודם ההשלמה דרבנן וארבעה שנים קודם ההשלמה דאורייתא, ובתינוק חולה שהוא תש כח מתחיל החינוך של השעות בהיותו בן תשעה שנים שלמות. וההשלמה דרבנן מתחיל אצלו בהיותו בן אחת עשרה שנה, וההשלמה דאורייתא היא גם כן אצלו בהיותו בן שתים עשרה שנה, אם כן בתינוק שהוא חולה דהיינו שהוא תש כח מתחיל חינוך השעות שתי שנים קודם ההשלמה דרבנן, ושלשה שנים קודם ההשלמה דאורייתא, אם כן לדידיה אפשר לומר ולאוקמי המשנה הנ"ל דמיירי בתינוק או בתינוקת חולה, ולזה שפיר קתני המשנה לפני שנה וכו' שהוא שתי שנים קודם ההשלמה דרבנן, ולפני שנתיים וכו' שהם שלשה שנים קודם ההשלמה דאורייתא.
ביאור שם אליבא דרב נחמן דניחא דקאמר הנ"ל. וכמו כן נמי לרב נחמן ניחא המשנה. והוא דרב נחמן הא קאמר בן תשעה לבריא מחנכין אותו לשעות, וחולה מחנכין אותו לשעות בן עשר, ובן אחד עשר הוא השלמה דרבנן בין לתינוק בריא בין לתינוק חולה. בן שתים עשרה הוא השלמה דאורייתא בין לתינוק בריא ובין לחולה. אם כן גם כן ניחא לדידיה המשנה הנ"ל. דהא לרב נחמן בתינוק שהוא בריא מתחיל החינוך של השעות שני שנים קודם הזמן של ההשלמה דרבנן ושלשה שנים קודם לזמן של ההשלמה דאורייתא, ממילא לדידיה אפשר לומר דמיירי המשנה הנ"ל בתינוק שהוא בריא ולזה שפיר קתני המשנה לפני שנה וכו' וכדלעיל דהיינו שני שנים לפני ההשלמה דרבנן מה שתיקנו הם לתשלום חוקם. ולפני שנתיים וכו' דקתני המשנה פירושו הוא דהיינו שלשה שנים קודם ההשלמה של דאורייתא וכדלעיל.
אי נמי אפשר לפרש המשנה אליבא דרב נחמן דמיירי בין בתינוק בריא ובין בתינוק חולה דבתינוק בריא אפשר דמיירי כמו שכתבנו בס"ד לעיל מזה, ובתינוק חולה אם מיירי המתניתן, הנה לא מיירי ולא דברה המשנה כלל מההשלמה שהיא רק מדרבנן, דלא מיירי המשנה פה כלל רק מההשלמה שהיא דאורייתא, ואיפו זאת גם אליבא דרב נחמן שפיר שנו חכמים בלשון המשנה לפני שנה ולפני שנתיים וכו' דהא אליבא דרב נחמן בתינוק שהוא חולה ותש כח הנה מתחיל החינוך של שעות שנה אחת קודם ההשלמה דרבנן ושנתיים קודם ההשלמה של דאורייתא. ואם כן הכי קתני המשנה, לפני שנה וכו' שהוא שתי שנים לפני ההשלמה דאורייתא היינו דוקא בתינוק חולה ותש כח. ולפני שנתיים וכו' שהוא שלשה שנים לפני ההשלמה של דאורייתא, היינו בתינוק שהוא בריא, (וכבר אמרנו דמההשלמה שהיא רק מדרבנן לא רצה המשנה לדבר ממנה בפירוש כי אם דרך רמז ואגב וכמו שנכתוב בס"ד לפנינו מיד). ושפיר קאמר המקשין דלרב הונא ולרב נחמן ניחא המשנה.
ודבר זה לא קשיא לרב הונא ולרב נחמן, למה זה האריכה המשנה בלשונה וגם נקטה המשנה לישנא קייטא וקלילא דהיינו מה דתנן לפני שנה ולפני שנתיים וכו' והכוונה יהיה בהן שתים ושלש שנים, מה שאין זה דרך המשנה כי דרכה ברוב המקומות שלשונה תדבר בקיצור וצחות, ולמה גם פה לא עשתה המשנה כדרכה הטוב להיות המשנה דובר משרים נפת תטפנה שפתיה רכו דבריה משמן שתדבר בקיצור ובלשון צח ומבואר ומפורש שתים ושלש שנים כדי שיהיו רגילים וכו' לא למיתני לפני שנה ולפני שנתיים.
דלדידהו ניחא דלפיכך נקטה המשנה בלשונה לפני שנה, דאגב גררה היא באה לרמוז ולהורות לן דאף בתינוק שהוא חולה אפי' הכי צריך לפחות שנה אחת להשלים מיהא מדרבנן ולזה מימר שפיר קאמרה המשנה הלשון לפני שנה וכו' כדי להורות נתן בזה לפני אותו השנה שהוא משלים לפחות מדרבנן. וכיון שצריכה המשנה בהך בבא של לפני שנה להיות מידק דייק וגרס ולמיתני הלשון של לפני שנה וכו' ולא היתה המשנה יכולה למיתני בפירוש ובאר היטב שנתיים וכאמור. אף היא אמריה תאמר ותנא נמי בהך בבא דסיפא ולפני שנתיים וכו' ולא קתני בפירוש שלשה שנים איידי דרישא דקתני בה לפני שנה וכו'.
ביאור שם קושית המקשין אליבא דר' יוחנן. איברא כי כל זה ניחא אליבא דרב הונא ורב נחמן. אבל לר' יוחנן שפיר קשיא מהך משנה הנ"ל, והוא דנהי דיציבא מילתא דלדידיה אפשר לאוקמי המשנה הנ"ל בין בתינוק בריא ובין בתינוק שהוא תש כח, רק דהמשנה מיירי בתינוק זכר לחוד ולא מיירי המשנה כלל בתינוקת נקבה, והכי קתני המשנה, לפני שנה וכו' שהוא שתי שנים לפני ההשלמה דאורייתא, החינוך שעות הוא בתינוק שהוא חולה. ולפני שנתיים וכו' שהוא שלשה שנים הוא לפני הגיע הזמן של ההשלמה דאורייתא. שאז חינוך השעות הוא בתינוק שהוא בריא ורב כח. ולר' יוחנן ניחא הפירוש הזה שהרי לדידיה הנה ההשלמה דאורייתא מתחלת בהיותו בן י"ג שנים ויום אחד, ובן י' וי"א הוא חינוך השעות.
ואפשר לפרש גם כן אליבא דר' יוחנן דהמשנה מיירי בין בתינוק זכר ובין בתינוקת נקבה, רק דהמשנה מיירי הכל בתינוק בריא לחוד, אבל מתינוק שהוא חולה לא מיירי המשנה כלל. ובתינוק שהוא בריא כשהיא תינוקת נקבה מתחיל חינוך שעות שתי שעות לפני ההשלמה דאורייתא. ובתינוק זכר כשהוא בריא, מתחיל חינוך השעות שלש שנים לפני ההשלמה דאורייתא. ואחרי כי כן גם אליבא דר' יוחנן שפיר קתני הך משנה הנז' לפני שנה ולפני שנתיים בשביל שיהיו רגילין במצות וכו'.
אמנם אי קשיא הא מיהא קשיא אליבא דר' יוחנן דמה ראתה על ככה המשנה להאריך בלשונה וגם קתני לשון סתום ושאינו מבואר דהיינו דקתני לפני שנה ולפני שנתיים וכו' ולמה לא קתני המשנה לשון קצר וצח ומבואר באר היטב וכך הי' לה למיתני אבל מחנכין אותן שנתיים ושלש שנים בשביל שיהיו רגילין וכו' וכקושיתינו האמורה לעיל, ותירוצינו שתירצנו לעיל בס"ד, דהמשנה כוונה בזה להגיד לנו חדשות לאשמעינן לן שיש כאן נמי השלמה דרבנן וכדלעיל בס"ד אליבא דרב הונא ורב נחמן, הא אליבא דר' יוחנן לשיטתיה לא שייך לשנויי הך שינויא, דהא ר' יוחנן הוא דס"ל לי' להדיא דליכא כלל וכלל שום השלמה דרבנן ואין כאן נמצא וכאן הי' כי אם השלמה דאורייתא וחינוך שעות.
ביאור שינויא דהגמ' שם אימא שנה ושנתים וכו'. ומשני הגמרא ע"ז וז"ל אמר לך ר' יוחנן אימא שנה ושנתיים וכו' (כן הוא הגירסא לפי גירסתו של רש"י יע"ש ברש"י, ולענ"ד נראה בס"ד שכן הוא גם כן גירסתן של הרי"ף ורבינו וסייעתם). וכוונת התרצין בזה דהיינו דבאמת מחקינן מן המשנה (אליבא דר' יוחנן) שתי תיבות הללו תיבת לפני ותיבת ולפני, אלא דר' יוחנן הכי קתני במשנה אבל מחנכין אותן שנה ושנתים בשביל שיהיו רגילים וכו'.
ופירוש המשנ' היא כך, דהמשנ' מיירי בתינוקת נקב' ובחולנית תשושת כח, והיא גם היא מתחיל החינוך שעות שנ' אחת לפני ההשלמ' דאורייתא. ובתינוקת נקבה בריאה מתחיל חינוך שעות שלה שנתיים לפני ההשלמ' דאורייתא, או אפשר לומר דהמשנה מיירי בין בתינוק זכר ובין בתינוקת נקב', רק דהמשנ' מיירי הכל בתינוק ותינוקת חולאים תשושי כח ולאין אונים, ולהכי שפיר קתני המשנ' שנ' ושנתיים וכו' דהיינו שנה בתינוקת נקב' חולנית שמתחיל החינוך שעות רק שנה אחת לפני ההשלמ' דאורייתא, ובתינוק זכר חול' יש שתי שנים לפני ההשלמ' דאורייתא מהעת שמתחיל חינוך שעות.
ביאור קושית הגמ' שם דתני רבה בר שמואל וכו'. ואחר כך מייתי הגמרא ברייתא דתני רבה בר שמואל דמינה איכא סייעתא לר' יוחנן, והוא דבהך ברייתא לא קתני לפני שנה ולפני שנתיים אלא קתני בה שנה ושנתיים יע"ש בגמ' והיינו כמו שהגיה ר' יוחנן במשנ'. אבל פריך הגמרא מהך ברייתא על רב הונא ורב נחמן, והיינו דלרב הונא בודאי קשיא, דהא לדידי' בין תינוק בריא ובין תינוק חול' חינוך שעות מתחיל שנתיים לפני ההשלמ' דרבנן וארבע' שנים לפני ההשלמ' דאורייתא. וממילא אין כאן מציאות כלל שיהי' חינוך שעות שע' אחת לפני השלמ' דאורייתא, והאיך קתני בהך ברייתא שנ' אחת, אלא אפי' לרב נחמן נמי קשיא מהך ברייתא, דהיינו דהמקשין הי' סובר דסמוך לפירקן דקתני בה בהך ברייתא דתני רבה בר שמואל פירושו הוא, בת שתים עשרה שנה ויום אחד לנקבה ושלש עשרה שנים ויום אחד לזכר, ואם כן לדידי' אפי' בנקב' חולנית ותשושת כח וכח אין גם כן ליכא חינוך שעות בפחות מב' שנים קודם שמתחיל ההשלמ' דאורייתא, והרי המקשין הי' סובר לפי ההוי אמינא של קושיתו דהשלמ' דרבנן אינו נקרא בשם חינוך, וכמבואר כן בהסוגיא דהתם דהתרצין הוא דקא חדית לי' בתירוצו ד"ז דמשני וז"ל אמרי לך רבנן מאי חינוך נמי דקתני השלמ' וכו' דהיינו דהוא חידוש לו דהשלמ' דדבריהם הואיל והיא רק מדרבנן אף הוא קורא לה שם חינוך, אבל המקשין הי' סובר דחינוך והשלמ' שתי שמות נינהו לא ראי זה כראי זה וכמו שהקשה המקשין אח"כ ומי קרי לחינוך השלמ' והתניא וכו' יע"ש בגמרא.
ביאור שינויא דהגמ' שם מאי חינוך נמי דקתני וכו'. והגמרא