סדר משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ב · הלכה ט
עוברה שהריחה לוחשין לה וכו' ואם לאו מאכילין אותה עד שתתישב נפשה וכו'. עכ"ל. עיין לקמן בהל' מא"ס פרק י"ד הל' י"ד בד"ה עוברה שהריחה מאכלי איסור וכו' מה שכתבתי בס"ד בזה בביאור הסוגיא דיומא דף פ"ב ובביאור דברי רבינו פה ודשם ובביאור דברי הטור בסימן תרי"ז.
ודע דבדין שמאכילין אותה תחלה פחות מכשיעור ביוהכ"פ לא כתבו רבינו פה כי סמך עצמו על מה שכתב כ"ז ואביזריה לקמן בהלכות פרק והלכה הנ"ל לענין שאר איסורי תורה דמקרה אחד לכולם ותורה אחת ומשפט אחד לכולם. לפיכך לא הוצרך רבינו לבארו פה, וכמו שכ' כן הרה"מ פה לענין הדין שמאכילין אותו הקל קל תחלה וזה פשוט.
וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו וכו' ואפי' נבלות ושקצים מאכילין אותו מיד וכו'. עכ"ל. עי' לעיל הל' שבת פרק שני הל' א' בד"ה דחויה היא שבת אצל וכו' מן ריש אות ראשון עד סוף אות ד' כי שמה באתי בארוכה בס"ד בדין זה, ועיין עוד לקמן בהל' מא"ס פרק י"ד הלכה ט"ז בד"ה מי שאחזו בולמוס וכו' כי שמה בארתי בס"ד הסוגיא דיומא דף פ"ג ע"א וע"ב וביאור דברי רבינו ז"ל פה ודשם וישוב קושית המג"א בסימן תרי"ח ס"ק ט' וספר פרשת דרכים, זיל גמור משם.