אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק יא · הלכה יב

הלכה ז

הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכו', לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין ד"ת רפואת הגוף וכו'. ומרן תמה על רבינו דהא אמרינן בסנהדרין ק"א א', והלוחש על המכה וכו' אמר ר' יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה, אתמר רב אמר אפילו נגע צרעת (ופי' רש"י אפילו לוחש אחריו פסוק שאין בו שם שמים) ר' חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה וכו' הרי דדוקא ברוקק הוא דאיכא איסור ור"ח ורב לא פליגי על ר' יוחנן אלא אי בעינן דוקא פסוק שיש בו הזכרת ש"ש או לא דאפלו בפסוק אחר שאין בו הזכרת ש"ש ג"כ דינו הכי, אבל ע"ז לא פליגי ר"ח ורב דבעינן דוקא רוקק, ואף את"ל דרב ור"ח פליגי גם בהא על ר"י וסוברים דלא בעינן רוקק מ"מ הי' לו לפסוק כר"י הואיל והסוגיא דשבועות והתוספתא והירושלמי מסייעין לי' (ואני בעניי מוסיף על דבריו דבירושלמי שם אמר רב גופא דבעינן דוקא רוקק ש"מ דרב ור"ח בהך דרקיקה לא פליגי על ר"י דמהיכי תיתי לן להמציא פלוגתא חדשה בין הירושלמי לתלמודא דילן אליבא דרב גופא).
ואנכי לא זכיתי לעמוד על כוונת קושית מרן כי הלא דברי רבינו הם תלמוד ערוך במסכת' שבועות ט"ו ב' ואמרינן התם ריב"ל אמר להו להני קראי וגאני היכי עביד הכי, והאמר ריב"ל אסור להתרפא בדברי תורה להגן שאני ואלא כי אמר אסור בדאיכא מכה, אי דאיכא מכה אסור ותו לא והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעה"ב, הא אתמר עליה אמר ר' יוחנן ברוקק שנו הרי מבואר מזה דהקורא פסוק ורוקק הוא קאי בדינא רבה שאין לו חלק לעה"ב, אבל אם לוחש פסוק על המכה ואינו רוקק קאי בדינא זוטא דאיסורא הוא דקעביד ונענש עליו בידי שמים אבל יש לו חלק לעה"ב, והיינו ממש כדברי רבינו אבל התם בגמ' דילן בסנהדרין ובירושלמי ובתוספתא דכולהו מיירי התם לענין אם יש לו חלק לעה"ב, וכן מתבאר מדברי רש"י בסנהדרין שם בד"ה אפילו נגע צרעת וכו' דרב התם מיירי לענין שאין לו חלק לעה"ב דוקא (וממילא מ"ש רש"י שם בד"ה אפילו ויקרא אל משה וכו' אסור ללחשו ל"ד אסור נקט אלא דקים לי' בדרבה מיני' שאין לו חלק לעה"ב דלמה נאמר דר' חנינ' פליג על ר' יוחנן ורב וגם דמשמע דר"ח קאי על מילתי' דר"י ורב ואינהו לענין חלק לעה"ב קאמרי) ולזה דחק רבינו וכתב אלא שהן בכלל הכופרים בתורה וכו' לא כתב שהן כופרים בתורה אלא הוסיף תיבת "בכלל" להורות שאין זה כופר בתורה ממש שנאמר שלא יהי' לו חלק לעה"ב וכדין הכופר בתורה המבואר לקמן בהל' תשובה אלא הרי הוא בכלל וקרוב להכופר בתורה כיון שעושה ד"ת כאילו הן רפואות הגוף ואינן אלא רפואות הנפשות וכמו שסיים רבינו וכ"כ רבינו לעיל מזה לא די להם שהם בכלל מנחשים וחברים וכו' הוסיף ג"כ תיבת בכלל ולא כתב סתם הרי הן מנחשים וחברים וכו' והיינו שהמנחש גמור וכן החובר חבר הוא שאומר דברים שאין להם שחר והתלות לענין ההוא מצד השכל כגון נפל פתי מפי וכו' וחובר חבר ג"כ כתב רבינו לעיל הלכה י' שמדבר דברים שאין לו ענין ואין להשכל מבוא בו, משא"כ זה שקורא פסוק על המכה או המניח ס"ת ותפילין על קטן הנפגע, שיש להשכל מבוא לענין ההוא שזכות הס"ת והתפילין או קריאת הפסוק יהיה לו לעזרה בצרות המכה או הפגיעה וכמו שרבינו בעצמו כתב סוף הלכה זו לענין להגן עליו אבל הבריא שקרא פסוקים וכו' כדי שתגין עליו זכות קריאתן וינצל מצרות וכו' רק דאעפ"כ אם כבר נפגע או יש לו מכה אסור ופשיטא דלא יגן עליו זכות התורה או קריאת הפסוק כיון דבאיסורא קעביד כן, אבל הא מיהא אינו מנחש וחובר חבר גמור כיון שלולי אזהרת התורה הי' הדבר הזה דבר שהשכל קצת מחייבתו דמה לי שיגין קודם שנפגע שלא יפגע ומה לי שיגין לאחר שנפגע להסיר פגיעתו ממש לפיכך כתב רבינו לשון בכלל מנחשים וחברים וכו' להורות שאינן מנחשים וחברים ממש אלא שהם בכללם ולא כהלח"מ שנדחק בדברים הללו, וכ"כ לקמן בהלכות מזוזה פרק ה' הלכה ד' המנהג פשוט וכו' הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעה"ב וכו' הוסיף ג"כ תיבת בכלל לפי שבאמת אין דינם חרוץ של עושה אלה הנזכר שם שלא להיות להם חלק לעה"ב ולא נמצא בשום מקום שהיו אומרים על הכותב שמות במזוזה שאין לו חלק לעה"ב כלל אבל הם בכלל וקרובים להם ושוב מצאתי מעין דברי בספר ב"ש בסנהדרין שם בד"ה אמר ר' יוחנן וברוקק וכו'.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה