סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק יא · הלכה ז
אסור לקסום ולשאול לקוסם אלא שהשואל לקוסם מכין אותו מכות מרדות וכו'. כתב הלח"מ בכאן קיצר רבינו שהי' לו לומר שאם עשה השואל מעשה על פיו שלוקה (ר"ל מלקות דאורייתא לא רק מכות מרדות דרבנן) וכמ"ש למעלה גבי מנחש, אלא שסמך פה על מה שכתב למעלה.
ובמחילה מכבוד תורת הלח"מ בדברי רבינו אין כאן לא קיצור וחסרון דברים כי כל דבריו בשקל הקדש במאזני משפט השכל והדעת הם שקולים, אבל דברי הלח"מ במקום הזה הם דברי מותר, כי ממ"ש רבינו שם וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה הנה בודאי לא קשיא ולא מידי דהתם הא לא מיירי רבינו כלל בשואל להמנחש אלא התם מיירי במנחש עצמו שהוא עושה מעשה עפ"י סימנים אלו של הניחוש וע"ז אמר רבינו שלוקה מלקות דאורייתא שאנחנו הוזהרנו מפיו ית' שלא לנחש דהיינו שהאזהרה היא כוללת אפילו איסור אמירת הניחוש לומר דברים אלו נפל פתי מפי או נפל מקלי מידי והוא מורה שאעשה דבר פלוני או שלא אעשה, או אם אומר אם יארע לי כך אעשה דבר פלוני או אם יארע לי כך לא אעשה דבר פלוני וכדומה מדברי ניחושי' אלא שאם לא עשה מעשה ע"י ניחושו רק נמנע מעשיית מעשה מה שהי' רוצה לעשות אף שעשה איסור ועבר על לאו דאוריי' של לא ימצא בך וגו' מעונן ומנחש וגו' אבל הא מיהא אינו לוקה מדאוריית' כמו שהוא כן בכל העובר על לאו שאין בו מעשה אבל אם עשה המנחש הזה מעשה עפ"י ניחושו האמור, אז שפיר מילקא נמי לקי שהרי עבר על הלאו לא ימצא בך וגו' על ידי מעשה, אבל מן השואל למנחש לא דבר רבינו שבזה בודאי ליכא מלקות דאורייתא ומטעם שנכתוב לפנינו בס"ד בסמוך.
ואם נאמר דיש טעות הדפוס בדברי הלח"מ שבמקום למעלה גבי מנחש וכו' צריך להיות למטה גבי שואל אוב וידעוני וכו' והיינו דלקמן הלכה י"ד כתב רבינו דהשואל באוב או בידעוני ועשה מעשה עפ"י תשובתם דלוקה הנה אם לדבר זה כוון הלח"מ ג"כ ליתא לקושיתו, דבשלמא על דבר זה להיות שואל באוב או בידעוני הנה הוזהרנו עליו בפירוש מקרא מלא דבר הכתוב לא ימצא בך וגו' וכתב בתרי' ושואל אוב וידעוני וגו' וקאי הך אזהרת תיבת "לא" גם על השואל לאוב (ואין זה לאו שבכללות, חדא דהא לפחות חדא מיהא לקי, וזאת שנית שאין זה כלל לאו שבכללות וכמ"ש מרן לעיל סוף הלכה א' בסוף ד"ה וכל העושה אחד מאלו וכו') אבל על שואל בקוסם קסמים ומנחש ומעונן וחובר חבר לא מצינו להם בתורה אזהרה כלל כי על הקסם והניחוש והעוננות וחברת חבר הוא שהזהירנו התורה שאנחנו לא נהיו הפועלים והעושים המעשים והפעולות המגונים ההם לקסום קסם וגו' וכמו כן על הכישוף הוזהרנו שאנחנו לא נכשף, אבל על השאלה בכל אלה לא מצינו להם אזהרה כלל אך הוא באיסור עשה של תמים תהי' עם ה' אלקיך, וכמ"ש רבינו סוף הלכה ט"ו ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים, תמים תהי' וגו' ועיין בהשגות הרמב"ן למנין המצות של רבינו במ"ע הנוספות מנין ח' ובספר מגלת אסתר שם, ולפיכך אין להשואל בהם (חוץ מהשואל אוב או ידעוני) שום מציאות מלקות דאורייתא וכן בת"כ שהבאתי לעיל פרק ו' הלכה ב' בד"ה ואזהרה שלהן וכו' לא הוזכר שם שיש אזהרה לשואל כ"א שתי אלה השואל באוב ובידעוני ואפס זולתן וכן רבינו בספרו מנין המצות חלק הלאווין מנין ל"ו ל"ז ל"ח לא הזכיר אזהרה להשואל אלא דוקא להשואל בשלש אלה, אוב או ידעוני או בשואל למתי', אבל בקוסם קסמים ובמעונן ובמנחש ובמכשף וחובר חבר לא הוזכרה אזהרה אלא על הפועל אחת מן הפעולות המגונות ההם האמורות (א"ה עיין בכתבי מהרא"י סי' צ"ו דהתיר לחולה לדרוש במכשפים ובקסמים ולא הזהירה תורה אלא באוב וידעוני דחמירי טפי).