סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ט · הלכה ב
ואם חשש לאיבה נוטלו בפניו ואינו נהנה בו עד שיודע לו. ותמה מרן על רבינו מתלמודא דע"א וי"ו דמייתי התם ההיא איפקורסי דשדר דינרא לר"י נשיאה ביום חגו יתיב ר"ל קמי' ואמר ר"י נשיאה היכי איעביד אשקלי' דלמא אזיל ומודה לא אשקלי' הוי לי איבה אמר לי' ר"ל טול וזרוק לבור בפניו אמר כ"ש דה"ל איבה טפי אמר כלאחר יד הוא דקאמינא, ומשמע דזריקה דכלאחר יד דקאמר היינו בפניו צריך לזרקו דאי שלא בפניו מאי הועיל בזריקה כיון דהע"א לא ידע אזיל ומודה, וא"כ מדוע סתם רבינו ולא פירש שצריך לאבדו בפניו, וכוונת מרן היא דה"ל לרבינו לבאר דאם אפשר לו להמקבל מתנה לזרקו כלאחר יד כגון שיש בור או חור או מים עמוקים במקום ההוא שעומד הישראל עם הע"א שצריך לזרקו כלאחר יד שם בפניו, ועיין ש"ע י"ד סי' קמ"ח סעי' ה' ובט"ז סק"ה, ובש"ך סק"ה כתב והמחבר אזיל לטעמי' שכתב בב"י שיש לתמו' עליהם וכו' אבל לא עמדתי על סוף דעתו וכו' ובש"ס מיירי היכי דאפשר וכו', ולא ירדתי לסוף דעתו של הש"ך דכוונת מרן היא דהי' להם לרבינו והטור לבאר הדין היכי דאפשר לאבדו כלאחד יד דצריך לאבדו בפניו דוקא ובגווני דכתיבנא לעיל והוא מלתא דשכיחי, גם אינו דבר פשוט כיון דר"י נשיאה לא ידע לה עד דשמע מר"ל האיך יעשה והנראה לענ"ד בישוב דברי רבינו והטור הוא עפ"י מה דאית' בירושלמי דע"א פ"א הלכה א' חד דוקינר, (פי' שר מאתים עיין מוסף הערוך) אוקיר לר' יודן נשייא חד דיסקוס (מין קערה עגולה) מלא דינרין נסב חד מנהון ושלח לי' שארא שאל לר"ל אמר יוליך הנאה לים המלח, הנה לפי הנראה הך עובדא דירושלמי איננה העובדא המובאה בתלמודא דידן, גם נראה דהעובדא דירושלמי היתה קודמת בזמן להעובדא הנזכרת בתלמודא דידן מדלא שאל ר' יהודא נשיאה לר"ל אם עבר וקבל המתנה אם מותר להנות ממנו או לא דעדיין לא ידע מזה עד שאמר לו ר"ל הלכתא מאי בעובדא דירושלמי אם היתה מאוחרת בזמן ולמה פרט ר"י נשיאה רק הב' חלוקות אם אשקליה אם לא אשקלי' וה"ל למבעי נמי ואם אשקלי' מהו להנות ממנו, ועוד למה לקח לפי האמור בירושלמי דינר א' מהדוקינר ומדוע לא אבדו בפניו כלאחר יד דמסתמא שלח לו הדוקינר המנחה לביתו, מיהו בזה אפשר לומר דאם הי' ר' יודן נשייא מאבד להדינר שנטלו כלאחר יד בפני השליח מהדוקינר הוי השליח מצי למימר לי' שיקח לו דינר אחר מהדוסקוס ועל דרך זה הי' מאבד כלאחר יד כל הדינרין בדיסקוס וזה לא הי' ר"י נשייא יכול לעשות לפיכך מפני איבה לקח דינר אחד מהדיסקוס, אלא דעדיין קשיא אם איתא דעובדא דגמ' דילן קודמת לאידך עובדא דמייתי בירושלמי הא בגמרא דילן לא השיב ר"ל לר"י נשיאה שמותר לו ליקח מפני האיבה רק אם יכול לזרקו בפניו כלאחר יד וא"כ עדיין לא ידע ר"י נשיאה דאם הוא בענין שא"א לו לאבדו בפניו כלאחר יד דמותר לו לקבל המתנה ואולי אסור משום חומר האיסור דאזיל ומודה אף דאיכא למיחש לאיבה, ובעובדא דירושלמי לקח ר' יודן נשייא חד דינר מפני איבה ולמה לא שאל תחלה לר"ל אם רשאי לקבלו מפני איבה אם לא, וע"כ נאמר דעובדי' דירושלמי קודמת להאי דגמ' דילן ואז שמע ר' יודן מר"ל דאם עבר ושקלי' דאסור בהנאה ושוב לא הי' צריך לשאול את פיו בעובדא דגמ' דילן על הך חלוקה דאם עבר ולקח הלכתא מאי דכבר ידע הדין ממה שאירע בזמן הקודם ושמע מר"ל מה יעשה.
אמנם לפ"ז קשה על עובדא דירושלמי הקודמת למה לא שאל ר"י נשייא את ר"ל אם מותר לקבל ממנו משום איבה אם לא כמו ששאל לר"ל אח"כ בעובדא דגמ' דילן, ובאמת גם אם היתה עובדא דירושלמי מאוחרת בזמן להעובדא הנזכרת בתלמודא דידן ג"כ קשיא על ר' יודן נשייא הא לא שמע מר"ל בכה"ג דא"א לאבדו בפניו כלאחר יד אם רשאי לקבל ממנו מתנה משום איבה והכא לא הי' יכול לאבד כל הדיסקוס רק דאם נאמר כן אין מקום לתירוצינו שנאמר לפנינו בס"ד, אבל אם העובדא דירושלמי מוקדמת בזמן שפיר נוכל ליישב היטב מה שהערנו פה, והוא דודאי מצד עיקר הדין אין כאן שום איסור ליטול מפני איבה ודבר זה לא הי' בהעלם מר"י נשיאה, ולכן בהך עובדא דירושלמי עשה כהלכה שלקח הדינר מדיסקוס רק עדיין לא הי' יודע אם רשאי להנות ממנו אם לא ועל זה שאל לר"ל והשיב לו מה שהשיב, והני זקני ת"ח כ"ז שמזקינין דעתן מתוספת עליהן ומעלין בקודש לעשות לפנים משורת הדין כי זה דרכם בקודש להוסיף יום יום ביראת ה', ובעבור זה כשאירע אח"כ המקרה שמביא התלמודא מההוא אפיקורוס הוסיף ר"י נשיאה קדושה ופרישות להחמיר על עצמו במה דעפ"י שורת הדין מותר לו לעשות, ואולי מפני ששמע אח"כ מההיא עובדא דמייתי בירושלמי ר"ג ברבי שאל את ר' אבוהו אם מותר לו לילך ליריד ליקח עבדים ושפחות ואמרו אע"ג דמצד הדין רשאי כדתני בבריי' אך להרחיק מאבקה של ע"א ראוי לו למנוע מלילך ויהי' מופת לרבים להרחיק מן העבירה, ומפני זה שאל ר"י נשיאה לר"ל לא על עיקר הדין אלא אם שייך בזה הרחקה מצד פרישות כי יש לחוש לאיבה ואולי אינו רשאי להחמיר על עצמו, והשיב לו ר"ל דמצד חסידות ופרישות יש לו לעשות כך לזרקו בפניו כלאחר יד דליכא איבה ואפ"ה אינו מקבלו, והראיי' לזה דבעובדא דירושלמי לא עצבו ר"ל לר' יודן נשייא אודות הדבר שלקחו לדינר כי התם איירי עפ"י שורת הדין ומותר הוא משא"כ בעובדא דגמרא דילן דאיירי משום הרחקה מה יש לו לעשות, ולהכי השמיטו מהלכ' רבינו והטור דברי ר"ל כי אין דרכם להביא בספריהם רק מה שהוא מצד עיקר הדין ולא מה שהוא רק הרחקה יתירה לגדולי' אשר בארץ המה ומצד הדין אם יש לחוש לאיבה אינו צריך לאבדו בפניו כלאחר יד.