סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ח · הלכה ט
ע"א של ישראל אינה בטילה לעולם וכו' וטעונה גניזה. וכתב מרן מ"ש וטעונה גניזה במס' ע"א נ"ב מנין לע"א של ישראל שטעונה גניזה שנאמר ושם בסתר, ואיכא מאן דנ"ל מדכתיב לא תטע לך אשירה וגו' אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה וכו' מדבריו נראה שהוא כמסתפק מאין הוציא רבינו את דינו דע"א של ישראל טעונה גניזה, ותמיהני דמאי קא מספקא לי' למרן דע"כ מסמיכות אצל מזבח הוא דקא מפיק לי' רבינו, דהא מסקינן שם דר"ע דס"ל ע"א של ישראל אינה נאסרת עד שתעבד נ"ל מדכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר, ור"י דחולק וס"ל דע"א של ישראל נאסרת מיד מוקי לקרא ושם בסתר למדרש דטעונה גניזה, ור"ע אפיק לי' להך דינא דטעונה גניזה מסמיכות אשירה אצל מזבח וכו' דב' דרשות א"א למדרש מחד קרא, עיין מ"ש בפ' הקודם הלכה ד' ולקמן בפ' זה הלכה י"ב, ומעתה רבינו דפסק הלכה כר"ע דמפיק לי' מדכתיב ושם בסתר ושוב א"א למדרש מיני' דע"א של ישראל טעונה גניזה וע"כ הוציא רבינו דינו מסמיכות לא תטע אצל מזבח, ומ"ש מרן ומ"מ איני יודע גניזה זו למה ה"ל לשרפה או לאבדה, עיין בתו' דמס' ע"ז נ"ב ד"ה מה מזבח וכו' ועיין בס' ת"ח, ובמ"ש בס"ד בהלכות יבום וחליצה פ"ד הלכה כ'.
וכן ע"א של ע"א שבאת ליד ישראל ואח"כ בטלה וכו'. ונראה לענ"ד דע"א שזכה בה ישראל היא חמורה מע"א של ישראל ממש שהיתה לו מתחלה דהא ע"א של ישראל די בגניזה ואלו ע"א שזכה בה ישראל צריכה שריפה דוקא, דהא טרם שזכה בה הישראל היתה טעונה שריפה ומי הפקיע מינה אטו הואיל ונעשית של ישראל אישתני דינה משריפה, ושוב ראיתי כן בס' ת"ח נ"ב ד"ה מנין לע"א של ישראל וכו' והקשה מזה על מה שעשה יעקב, וה"ה אם עובד אלילים עשה לעצמו ע"א רק שלא עבדו עדיין ואח"כ בא ליד ישראל שזכה בה אע"ג דע"א של ישראל אינה נאסרת עד שתעבד מ"מ אסורה בהנאה אם לא בטלה הע"א קודם שזכה בה הישראל דאח"כ לא מהני ביטול, שהרי כשהיתה ביד העובד אלילים היתה נאסרת מיד כדין ע"א של ע"א וכי ע"י מה שזכה בה הישראל פקע איסורא מינה, ויש להביא ראיי' להדין הראשון מדאמרי' בע"א נ"ג דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם וכו' מדפלחו ישראל לע"א וכו' ובהל' יבום וחליצה פ"ד הלכה כ' בארתי היטב ראיי' זאת, ולשון וכן שכתב רבינו קאי על מה שכתב דאין הביטול מועיל.
והנה נראה לענ"ד אפילו לא זכה בה הישראל שתהי' שלו לעולם אלא הע"א נותנה לו ע"מ להחזירה לו והישראל זכה בה על דעת כן אפ"ה שוב אין מועיל בה ביטול, ויש להביא ראיי' לזה מדכתבו התו' בסוכה ל"א ב' ד"ה באשרה דמשה וכו' הוי מצי לשנוי דמתני' איירי בי"ט ראשון ולא הוי צריך לאוקמי באשרה דמשה וכו' וכן כתבו ביבמות ק"ג ב' ובחולין פ"ט א', ומאי קושיא הא אף בי"ט ראשון יכול לזכות בו במתנה ע"מ להחזיר ויוצא בו י"ח ואפ"ה א"צ שריפה דהא יכול לבטלה א"ו בכ"ע שזכה בה הישראל אפילו ע"י מתנה ע"מ להחזיר נמי הוי ע"א של ישראל ולא מהני לה ביטול (א"ה זה שכתבו התו' הוי מצי לשנוי וכו' נמשך לדבריהם הקודמים שכתבו דרבא מיירי בי"ט שני משום שנטלה ע"מ שלא לזכות ולא ניחא להו לאוקמי הא דרבא אפילו בי"ט ראשון ולא קשה מכי אגבי' קניא דאיירי שנתנו לו ע"מ להחזיר והוי שלו ואפ"ה יצא דמהני ביטול משום דמסתמא איירי בהפקר כמ"ש הגאון בס' כ"ת עיי"ש וא"כ שפיר הקשו דלמא מתני' איירי בי"ט ראשון ובעינן לכם).