סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ח · הלכה ח
ע"א של עובד אלילים שבטלוהו הע"א וכו' מותרת בהנאה שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש וכו'. אמרי' במס' ע"א נ"ב ור"ע מנ"ל דתועבה של ע"א אסורה מיד אמר עולא אמר קרא פסילי אלהיהם וגו' משפסלו נעשה אלוה, ואידך (דהיינו ר' ישמעאל דאמר דאינה נאסרת מיד עד שתעבד מאי עביד בהאי קרא, ומשני) ההיא מיבעי לי' לכדתני רב יוסף מנין לע"א שפוסל אלהיו שנאמר פסילי אלהיהם וגו' והכי דרשינן שאם כשבא לידך עדיין נוהג כל מנהג אלהות תשרפון אותו אבל אם פסלו דהיינו שבטלו א"צ שריפה ואידך מנ"ל דעובד אלילים יכול לבטל ע"א שלו נפקא לי' מדשמואל כתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ולקחת לך וגו' ומבואר מהכא לר"ע שאמר דתועבה של ע"א נאסרה מיד מדכתיב פסילי אלהיהם נפקא לי' דיכול העובד אלילים לבטלה מקרא ולקחת לך כדשמואל וא"כ תקשה לרבינו דהוא פסק בפרק הקודם כר"ע דאסורה מיד קודם שנעבדה מדכתיב פסילי אלהיהם, והכא מפיק מקרא ההוא דהע"א יכול לבטלה והרי לר"ע לא דרשינן מהך קרא ב' דרשות אלא מדשמואל נפקא כדמסיק התלמודא, ומרן לא העיר בזה כלום עד שמצאתי להכה"ג חלק א"ח בלשונותיו על הלכות אלו עמד בקושי' זו ותירוצו אינו נוח לי, והנראה לענ"ד בס"ד הוא דלכאורה קשה למאי איצטרך התלמודא לומר דר"ע יליף דע"א מבטל תועבה שלו מקרא ולקחת לך הא י"ל דגם ר"ע מפיק לי' מקרא דכתיב פסילי אלהיהם כר"י והיינו דהא כתיב ב' פעמים בתורה לשון זה הא' בסדר עקב פרשה ז' פסוק כ"ה ועוד כתיב בפרשה י"ב פסוק ג' ופסילי אלהיהם תגדעון וגו' דה"ל למכתב ופסיליהם תגדעון כמ"ש כן הרבה פעמים בתנ"ך ומדכתיב ופסילי אלהיהם אתיא לדרשא דע"א פוסל תועבה שלו דאינו טעון שריפה רק כ"ז שהוא אלוה שלו, והערוני רעיוני ליישב זאת עפ"י מה דאית' בספרי ואשריהם תשרפון באש זו אשרה שנעשית מתחלה לע"א דהיינו שנטעה מתחלה לשם ע"א, ופסילי אלהיהם תגדעון זו שהיתה נטועה מתחלה שלא לשם ע"א ואח"כ עבדו אז אין האילן עצמו נאסר עיקרו ושרשו רק מה שנתוסף אח"כ משעה שעבדו לפיכך א"צ לשרוף כל האילן אלא רק גודעו לאותו התוספת שנתוסף באילן משעה שעבדו ואילך, ואותו התוספת שמגדע הוא דצריך שריפה אבל עיקרו ושרשו של אילן מותר בהנאה, וכן מבואר מתלמודא דע"א מ"ח א' דאית' התם ורבנן סברי עיקר אילן שרי דכתיב ואשריהם תגדעון איזה אילן שגדועו אסור ועיקרו שרי וכו' אילן שנטעו ולבסוף עבדו ועיי"ש ברש"י, מעתה להך דרשא דהספרי ליכא למידרש מידי מאידך קרא ופסילי אלהיהם תגדעון דאיצטרך להורות בנטעו ולבסוף עבדו דאין גוף האילן נאסר משום ע"א ואע"ג דעשה בו מעשה שפסלו לשם ע"א, רק מה שנתוסף אח"כ או משעה שפסלו לכך או משעה שנעבד, והשתא ניחא דמסיק התלמודא לר"ע נפקא דע"א פוסל אלהיו מדשמואל דלא ניחא לי' לתלמודא לומר דר"ע פליג אהך דרשא דהספרי דאידך קרא אתי לאורוי באילן שנטעו ולבסוף נעבד דלא נאסר עיקרו אלא התוספת דאמרי' בסנהדרין פ"ו סתם מתני' ר"מ סתם ספרי ר"ש וכו' וכולהו אליבא דר"ע וכיון דלא מצינן למדרש מאידך קרא דע"א פוסל אלהיו הוכרח הגמ' לשנוי דנ"ל לי' לר"ע מדשמואל, ועפ"י האמור סרה קושיתינו על רבינו דאיהו פסק כסוגיא דילן דף מ"ח דקאמר התלמודא ורבנן סברי עיקר אילן שרי דכתיב ואשריהם תגדעון וא"כ מהאי קרא כבר נשמע דאילן שנטעו ואח"כ עבדו דאין האילן עצמו נאסר רק התוספת ואייתר לן אידך פסילי אלהיהם תגדעון ודרשינן מיני' דע"א יכול לבטל תועבה שלו דאם שוב אינו אלוה שלו א"צ גידוע ושריפה, ואע"ג דרבינו העתיק ב' פעמים חד קרא והיינו קרא קמא פסילי אלהיהם תשרפון באש, הנה מלבד דאפשר לומר דנפל טעות בדפוס באחד מב' מקומות הנזכרים בדברי רבינו ותמור תשרפון צ"ל תגדעון, אף זו איכא למימר כיון דלא מסיימי קראי שמעינן דשקולים הם הני תרתי דרשות והיינו מדכתיב תרי פעמים פסילי אלהיהם גלי לן הכתוב דמכל אחד מהן יכולין להוציא ב' דרשות לכן הביא רבינו בב' המקומות הכתוב קמא פסילי אלהיהם תשרפון באש והוא נכון בס"ד.