אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

או שהודחו מאליהן וכו' אין דנין בה דין עיר הנדחת אלא הרי הן כיחידים וכו' וסוקלין כל מי שעבד וממונן וכו'. כתב מרן ומ"ש או שהודחו מאליהן וכו' שם (סנהדרין דף קי"ב) איבעיא להו הודחו מאליהן מהו ת"ש הדיחו נשים וקטנים אמאי להוו כהודחו מאליהן, הנך בתר נפשייהו גרידי הני בתר נשים וקטנים גרידי וכו' ואע"ג דמשמע דדיחוי הוא פסק רבינו כוותה משום דטעמא דמסתבר הוא.
והנה דבריו מגומגמים ונפל טעות או בהעתקה או בהדפוס, דהא אדרבה אם מה דקאמר הגמ' הנך בתר נפשייהו גרידי וכו' אינו אלא דיחוי בעלמא ממילא דרכו של רבינו וכן הוא דרך כל הפוסקים שלא להשגיח בהדיחוי ההוא אלא פוסקים כפשיטות של הגמ', וא"כ אף אנן בדידן אמרינן הכי דראוי הוא לפסוק כפשטיותא דהגמ' דאם הודחו מאליהן שאין להם דין עיר הנדחת אלא כדין יחידים שעבדו ע"א שהם בסקילה וממונם ליורשיהם, ושפיר עביד רבינו דפסק דהם כיחידים ודנין אותן בסקילה וממונם ליורשיהם ככל שאר הרוגי ב"ד, אבל אם נאמר דזה דקאמר הגמ' הנך בתר נפשייהו גרידי הני בתר נשים וכו' לא נאמר דרך הדיחוי בעלמא אלא לסברא אמיתית וקיימת דהוא טעמא דמסתבר וכמו שכתב מרן א"כ הא לא נפשטה האיבעיא של הגמ', והוי לי' הודחו מאליהן ספיקא דדינא, ממילא אדרבה קשה על רבינו דהיאך מכח ספיקא החמיר עליהן במיתתן לדונן כיחידים שמיתתם בסקילה, דמספיקא אי אתה רשאי למשכן להחמיר עליהן במיתתן וכמו שהקשה כן באמת הלח"מ בד"ה או שהודחו מאליהן וכו' (ולענין הממון אם אמרינן דהוא ספק ממונא ולקולא ומוקמינן לי' בחזקת היורשין או אם נאמר דהוי לי' ספק איסור דאורייתא, דהא ממון עיר הנדחת אסור מדאורייתא ליהנות ממנו, הנה דבר זה תלוי בפלוגתא שהביא הש"ך בי"ד סוף סימן קס"ז ס"ק ס"ח לענין ספק ריבית קצוצה דפליגי בי' מהר"א ששון ומהרשד"ם) אלא ודאי דיש כאן איזה טעות הדפוס בדברי מרן ופשוט.
אמנם לדידי חזי לי בס"ד לישב קושית מרן והלח"מ דשפיר עביד רבינו דפסק כהפשטיות דהודחו מאליהן דאין להן דין עיר הנדחת, והוא דהא בלא"ה צריך ביאור בגמ' דסנהדרין דקאמר התם, איבעיא להו הודחו מאליהן מהו, וידיחו אמר רחמנא ולא שהודחו מאליהן או דלמא אפילו הודחו מאליהן ומאי ספיקא איכא לומר אפילו הודחו מאליהן, דהא כשם דדרשינן התם דף קי"א במשנה ובברייתא דשם כל תיבה ותיבה שבמקרא ההוא דהיינו יצאו ולא שלוחן, אנשים לא פחות משנים ולמעוטי נשים וקטנים, בני בליעל שאין להם חלק לעה"ב, מקרבך ולא מן הספר, יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת, למה לא נדרש גם הך תיבה של וידיחו ולא שהודחו מאליהן וצ"ל דבשלמא כל הנך תיבות הם מיותרות לפיכך דרשינן מינייהו דרשות דלהכי הוא דאתיין ולא מייתרי משא"כ מלת וידיחו את יושבי עירם דאיצטרך לגופא מה עשו ליושבי עירם ומה דינם של המדיחים ההם, לפיכך מסופק הבעל האיבעיא ההיא אם נאמר דאע"פ שאינו מיותר דאפ"ה דרשינן לי' או דנאמר כיון שאינו מיותר לא דרשינן לי'.
ואחרי כי כן עדיין קשה למה לא פשטה הגמ' הך איבעיא ממימרא דרב יהודה אמר רב בב"מ דף פ"ו בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה וכו', אימא תרי מה טוב לדרשא רך נמי לדרשא וכו' וא"כ דהואיל ותיבה אחת שהיא מיותרת אתיא לדרשא אמרינן דאף התיבה שניה הקודמת לה אתיא ג"כ לדרשא אף דלא אייתר וליכא הוכחה מכ"ש הכא גבי וידיחו דאתיא לדרשא אף דלא אייתר כיון שהרבה תיבות שקדמו לו ושלאחריו אתיין לדרשות דאייתרי וצ"ל כמו שרגילין התוס' לומר בש"ס זימנין טובא, וכן הרבה מגדולי הראשונים לימדו לנו כלל, דאין זה מן הזרות אם ימצא בש"ס בעיא דלא איפשטא במקומה ויכולים לפשטה ממימרא של אמורא במקום אחר שאינו פושט לו מכח מימרא משום שהבעל האיבעיא רצה שיהי' נפשט איבעיתו מן משנה או ברייתא לא מכח מימרא דאמורא וממנו אתה דן אף להאי דקמן דהבעל האיבעיא רצה שתהי' נפשטת לו האיבעיא מאיזה משנה או ברייתא לא ממימרא דאמורא, ורצה הפשטן לפשוט לו מהך משנה של הדיחו נשים וקטנים וכו' ודחי לה אבל ממימרא דרב יהודה אמר רב באמת נפשטה האיבעיא דהודחו מאליהן מדכתיב וידיחו ולא שהודחו מאליהן ושפיר פסק רבינו הודחו מאליהן אין להם דין עיר הנדחת.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה