אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ד · הלכה א

פרק ד

מדיחי עיר מישראל נסקלין אע"פ שלא עבדו ע"א וכו'. כתב מרן מדיחי עיר וכו' ומ"ש אע"פ שלא עבדו פשוט הוא דמשום מדיחין ממיתין אותן לא משום עובדים, ועוד דאי בשעבדו ע"א תיפוק ליה דאפילו לא הדיחו נמי נסקלין ואחרי העתרת המחילה אומר אני בס"ד דהך ראי' שניה שהביא דאי בשעבדו ע"א תיפוק לי' דאפילו לא הדיחו נמי נסקלין לאו ראיה היא, דנהי דיציבא מילתא דאם לא הדיחו דפשיטא דנסקלין כדין עובד ע"א, אבל הללו שהדיחו ועבדו ע"א לולי דגלי קרא ע"י הגזירה שוה דנסקלין שפיר ה"א דאינן נסקלין אלא דדינן בסייף כמו שאר כל אנשי העיר המודחין שעבדו ע"א ואינן נהרגין אלא בסייף אע"פ שיחידים בין מועטים בכפר קטן בין מרובים ביותר כגון רובו של שבט דינן הוא בסקילה ככל עובד ע"א אבל באנשי עיר המודחין הן רק בסייף, לזה שפיר ה"א דגם המדיחין אף שעבדו ע"א אין דינן אלא בסייף (וא"א להסביר סברות לומר שהטעם שהקילה התורה על אנשי עיר המודחין להיות מיתתן רק בסייף הואיל שהם מודחין מאחרים שהטעו אותן, והמדיחין היו מאנשי עירם שטבע האדם הוא להיות נמשך אחריהם משא"כ המדיחין שיצרם הרע הוא שהסיתם לפיכך אין להקל בעונש מיתתם כמו בשאר אנשי העיר המודחין, דזה אינו חדא וכי מפני שאנו מדמין סברא קלה וקלושה כזו נוציא הללו לסקילה, שנית ע"כ סברא זו ליתא ואין זה הטעם האמיתי מה שאמרה התורה להקל על אנשי עיר הנדחת דא"כ מאי חילוק יש בין כפר קטן לכרך בינוני או כרך גדול, ועוד דהא באמת לענין שאר דברים החמירה בה התורה בעונשה יותר מביחיד ויחידים שעבדו ע"א, והוא דגבי עיר הנדחת אף ממונם אבד והעיר נשרף ולא תבנה עוד, והורגים אפי' נשים וטף שלהם שלא חטאו וכמבואר כל זה לקמן הלכה ו' משא"כ ביחיד ויחידים שעבדו ע"א, ש"מ דדינם של אנשי עיר המודחין חמירי טובא מדינם של יחיד ויחידים העובדים ע"א ומה שהקילה התורה על אנשי עיר הנדחת בעונש מיתתן שאינו אלא בסייף זהו גזירת הכתוב חוקי האלקים, וכיון שדבר זה הוא מחוקי האלקים היאך הי' אפשר לנו לחלק מכח הסברא גרידא בין המדיחין לבין אנשי עיר המודחין, איפו זאת איצטרך הגז"ש הדחה הדחה וכו' להורות דהמדיחין נשתנו דינן מדין אנשי עיר הנידחין שהמדיחין הן בסקילה, אבל כל זה דלמא הוא דוקא כשהמדיחין עבדו ע"א ג"כ, אבל מנ"ל דעל ההדחה בדבור פה לחוד שלא עבדו ע"א דגם בזה יהיו המדיחין בעונש סקילה ומי יעלה לנו השמימה להגיד לנו כל זה.
ומתוך האמור בס"ד הנה מקום לדחות ג"כ הראיה הראשונה של מרן דמשום מדיחין ממיתין אותם לא משום עובדים דלפי האמור זה אינו דמשום מדיחין נשתנה דינם להחמיר עליהם שיהיו הם יוצאים מן הכלל של כל אנשי העיר הנידחין שעבדו ג"כ ע"א, שכולם אף שעבדו ע"א מ"מ אין דינם אלא בסייף יצאו אלא המדיחין שעבדו ע"א שמיתתן בסקילה, וזה אינו מכח מה שעבדו ע"א לבד דאנשי העיר יוכיחו שעבדו ג"כ ע"א ואפ"ה עונשם קל אלא מה שמיתתן חמורה מאנשי העיר הוא לסבת היותם מדיחים, סוף דבר איני מכיר שום ראיה משתי אלה.
אמנם לדידי חזי לי בס"ד ראיה אחרת לדינו של רבינו, והוא מהא דאמרינן בסנהדרין דף פ"ט ת"ר נביא שהדיח בסקילה וכו' מדיחי עיר הנדחת בסקילה וכו' מ"ט דרבנן אתיא הדחה הדחה ממסית וכו' מדיחי עיר הנדחת בסקילה מ"ט דרבנן גמרי הדחה הדחה או ממסית או מנביא שהדיח וכו' והרי במסית ממיתין אותו בסקילה אף שלא עבד המסית ע"א וכמבואר ריש פרק שלאחר זה, וכיון דכל עיקר מיתתן של המדיחין לא נפקא לן דהוא בסקילה אלא מכח הגז"ש הדחה הדחה דילפינן ממסית ממילא אמרינן נמי דאין גז"ש למחצה, דמה מסית אף שלא עבד הוא ע"א מ"מ מיתתו בסקילה אף כן מדיחי עיר הנדחת מיתתם בסקילה אף שהם עצמם לא עבדו ע"א.
ודע דלענין זה א"א למילף בג"ש מדיחי עיר הנדחת ממסית, מה מסית חייב סקילה אף שלא שמע לו המוסת ולא עבד ע"א וכמבואר לקמן ריש פרק שלאחר זה, ה"ה דמדיחי עיר הנדחת יהיו בסקילה אף שלא שמעו בקולו המודחין ולא עבדו ע"א דזה ליתא דהא קרא כתיב וידיחו את יושבי עירם וגו' ולא כתיב ויבקשו להדיח את יושבי עירם וכו' משא"כ גבי מסית, כתיב כי בקש להדיחך וגו' ש"מ דגבי מדיחים גזירת הכתוב הוא, דדוקא כששמעו להם בני עירם ועבדו ע"א הוא שחייבים המדיחים סקילה, אבל כשלא שמעו להם בני עירם פטורים המדיחים מסקילה, והסברא לחלק בין מסית למדיחים כבר כתבה מרן לקמן הלכה ו' בד"ה ובין שהודחה כולה וכו' ועוד כתב סברא אחרת לחלק ביניהם הלח"מ בפרק שלאחר זה בד"ה והמסית אחד מישראל וכו' ועיין בסנהדרין דף ס"א ע"ב איתיבי' אביי מי שאני בין ניסת דרבים וכו' והתניא כי יסיתך אחיך וגו'.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה