סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ג · הלכה ז
ישב לו קוץ ברגלו לפני ע"א וכו' נתפזרו לו מעות בפניה לא ישוח וכו'. כתב מרן ישב לו קוץ וכו' ובנוסחאות שלנו כתוב עוד מעין המושך לפני ע"א לא ישחה וכו' ולא כתבה רבינו וגם הרי"ף ונראה שלא הי' בנוסחאות שלהם וכו' והנה בשאלתות דרב אחאי גאון בפ' וארא סימן מ"ב הביא רק הא דנתפזרו לו מעות ויש לו קוץ ברגלו לפני ע"א ולא הביא ג"כ הך דמעין המושך לפני ע"א וכו' אלא שגם פרצופות לא הביא בשאלתות שם.
איברא בעיקר קושית מרן מה שהקשה דלמה לא הביאו רבינו והרי"ף הך דמעין המושך לפני ע"א וכו' אחרי העתרת המחילה מקדושתו של מרן אומר אני בס"ד דאין זה קושיא כלל, דהא לך לשון הגמרא במסכת ע"א דף י"ב ת"ר עיר שיש בה ע"א וכו' ישב לו קוץ וכו' נתפזרו לו מעותיו לפני ע"א וכו' פרצופות המקלחין מים בכרכים לא יניח פיו על פיהם וישתה וכו' כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה מפני הסכנה וכו' וצריכא דאי תנא קוץ משום דאפשר וכו' ואי תנא מעות דממונא וכו' ואי תנא הני תרתי משום דליכא סכנה וכו' דאי לא שתי מיית וכו' צריכא, פרצופות למה לי משום דקבעי למיתנא כיוצא בו לא יניח פיו ע"ג סילון וכו' וכתבו התו' שם ריש ע"ב בד"ה פרצופות וכו' דאע"ג דמנשק ע"א אינו חמור כמשתחוה מ"מ כיון דאיכא נמי איסורא דאורייתא וכו', ממילא לפ"ז מהך דפרצופות נודע ג"כ דין מעין המושך דהא גם בפרצופות איכא סכנה ואדרבה מכח פרצופות נודע מכח כ"ש מעין המושך לפני ע"א וכו' דמנשק קיל טפי ממשתחוה דבמנשק ליכא אלא לאו ובמשתחוה איכא איסור סקילה, וכיון דרבינו בהלכה דלאחר זה העתיק דין פרצופות תו לא איצטרך להביא דין מעין דכבר נודע מכח כ"ש מפרצופות והברייתא לא נקטה הפרצופות אלא איידי דפיו ע"ג סילון, שוב מצאתי קרוב לדברי אלה בש"ג במסכת ע"א שם והנאני, אלא בשאלתות שם לא העתיק הך דפרצופין (וגם קשה קצת למה הביאו רבינו כלל להך דישב לו קוץ ברגלו וכו' דהא בודאי ליכא צערא טפי מהך דפרצופין דאי לא שתי מיית אלא דגם על הגמרא גופא קשיא הך קושיא דלא ליתני הברייתא אלא נתפזרו לו מעותיו וכו' ופרצופין המקלחין וכו' וכיוצא בו לא יניח פיו על הסילון וכו').
ודע דאם איכא סכנת נפשות שאם לא ישתה מהך מעין או פרצוף ימות בצמא אם צריך למות בצמא ולא ישתה מהמעין או מהפרצופות הללו, עיין בש"ע י"ד סימן ק"נ סעיף ב' בהמחבר ובהגה, והנה דעת השאלתות נראה כדעת הר"ן שהביא מרן הרמ"א בהגה דמיית לאו דוקא אלא קרוב הוא למות דשמא ימות בצמא קודם שימצא מים אחרים שהרי השאלתות שם לא הביא דין זה אלא על הך דשעת הגזרה דאפילו על ערקתא דמסאנא מסרינן נפשן וכמבואר להמעיין שם ממילא מוכח כי שלא בשעת הגזירה א"צ בזה להיות יהרג ואל יעבור.