אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ב · הלכה ט

הלכה ח

אלא כיון שגידף בעדים נסקל וכו'. עכ"ל. כתב מרן מגדף שחזר בו וכו' כלל דין אחר והוא דמגדף לא בעי התראה וכו' ואחרי העתרת המחילה מקדושת ותורת מרן אני בעניי תמה דמנ"ל לחדש דין זה מדברי רבינו כי לענ"ד לא נמצא לדין זה רמז בדבריו, דאי משום שכתב דאינו יכול לחזור בו תכ"ד אי מהא לא איריא דהרי ע"א יוכיח דאמרינן בנדרים דף פ"ז ע"א ובבבא בתרא דף קכ"ט ע"ב דג"כ אינו יכול לחזור בו בתכ"ד ואפ"ה ע"א בעי התראה וכמבואר כן להדיא ריש פרק שלאחר זה, ואם מפני שכתב רבינו כיון שגידף בעדים נסקל וכו' ולא הזכיר כלל מהתראה גם מזה אין ראיה, דאין צורך לרבינו להזכיר מן ההתראה פה דזהו מילתא דפשיטא ומבואר מעצמו, שסמך עצמו על מה שכתב לקמן בהלכות איסורי ביאה פרק א' הלכה ג' ובהלכות סנהדרין פרק י"ב הלכה ב' שאין ממיתין ולא מלקין אלא בהתראה שמא שוגג הוא בעשייתו, ועיין בה"ה בהלכות איסורי ביאה שם ובכ"מ בהלכות סנהדרין ומה שלא כתב שם חוץ מעדים זוממין דאינן צריכין התראה, הנה דבר זה אין צורך לו לרבינו לבארו שם שזה ביארו להדיא בהלכו' עדות בפרק י"ח הלכה ד' ובפרק כ' הלכה ד' דעדים זוממין א"צ התראה לא כן גבי מגדף שלא ביארו בשום מקום מפורש ואיך יסמוך רבינו בדין מחודש וזר כזה על דקדוק קל וקלוש כזה נגד הכלל המפורש לקמן בהלכו' איסורי ביאה ובהלכות סנהדרין, גם בהלכות איסורי ביאה והלכות סנהדרין לא הוצרך רבינו לבאר להדי' חוץ מעדים זוממין שהרי ביאר שם הטעם של ההתראה שהוא משום דלמא הוא שוגג בעשייתו וא"כ מבואר ממילא דעדים זוממין א"צ התראה דבעדים זוממים לא שייך שוגגים היו וכמו שכתב ג"כ כך רבינו לקמן בהלכות עדות משא"כ במגדף דשייך גביה שוגג בעשייתו שאפשר שלא נתכוון כלל לברך את השם אלא בדרך שטות העלה שם המיוחד לדבר אחר ואין בלבו כלפי מעלה כלל, דהא מגדף תלוי בלב וכדאמרינן כן להדיא בסנהדרין דף ס"ה שאני מגדף הואיל וישנו בלב ופרש"י עיקר חיובו וכו' שמתכוין לברך את השם שאפי' מברך את השם כל היום ואין בלבו כלפי מעלה אלא שהעלה את השם לד"א ומכנהו בשם המיוחד ומקללו אינו מתחייב וא"כ הרי יש כאן אפשר המציאות שוגג גמור שאין לבו כלפי מעלה ואם נאמר דאעפ"כ המגדף א"צ התראה זה חידוש גדול והי' לו לרבינו לבאר דבר זה להדיא או פה או בהלכו' איסורי ביאה והלכות סנהדרין כיון שכתב שם דצורך התראה היא מפני השוגג ממילא יש מקום לטעות דגם מגדף צריך התראה א"ו דרבינו סובר דבאמת המגדף צריך התראה ככל חייבי מיתות ב"ד ודלא כמרן, והנה הראב"ד בהשגות לקמן בהלכות עדות פרק כ' הלכה ד' הקשה על רבינו ממגדף הרי דגם הוא הבין מדברי רבינו פה דגם מגדף צריך התראה וגם מדלא השיגו הכא, ומה שכתב רבינו אלא שגידף בעדים נסקל וכו' שלכאורה הם דברים מיותרים ושפת יתר אבל מלבד שאפשר לומר שכתב כך לצחות הלשון על מה שאמר שהחזרה אינה כלום אלא כיון שגידף הרי הוא נסקל, אף זו אפשר לומר דרבינו כלל בזה דין אחר, והוא דלא מבעיא חזרה בעלמא כשחוזר בו ואמר שמתחרט על מה שבירך את השם דאינו מועיל, אלא אפי' אם הוא נותן אמתלא לגידופו כגון שאומר שהעלה את השם לד"א וכינה אותו בשם המיוחד וכדברי רש"י הנ"ל אפ"ה לא מהני לפטרו מעונש סקילה כיון שגידף בפירוש בפני עדים ולא ביאר כוונתו בפניהם שוב אינו נאמן לומר שום אמתלא, ואדרבה מכאן משמע איפכא דצריך אף במגדף התראה דאל"כ מה בכך שהי' מגדף בפני עדים למה לא תהני לי' אמתלא, דהא אם הי' באמת מעלה את השם בכוונתו לד"א היה פטור ממיתה וכדמוכח מהך סוגי' דסנהדרין הנ"ל, א"ו דהיינו טעמא דכיון שהיו שם עדים סתמא דמילתא הוא שהתרו בו והוא קיבל ההתראה ואמר על מנת כן ש"מ דכוונתו היה לברך את השם דאל"כ כשהתרו בו העדים הי' לו להשיב שהוא אינו מברך את השם כלל ולפחות לא הי' לו לקבל את ההתראה ולומר על מנת כן אני עושה אלא הי' לו לשתוק, ולטעון צחקתי בהעדים במה שקבלתי את ההתראה זה אינו נאמן כי לשחוק כזה יאמרו מהולל, דמי הגיד לו שהסנהדרין יקבלו ממנו אמתלא לפיכך מיד שגידף אף שהוא נותן אמתלא לגידופו לא מהני ונסקל, כך אפשר לומר בכוונת רבינו ותהי' כוונתו איך שתהי' ס"ס למה שכתב מרן דאינו צריך התראה בודאי לא כוון, והטעם שכתב מרן דלכך מגדף א"צ התראה משום שאין בו מעשה ואסתייע לזה ממה שכתב רבינו בהלכות עדות פרק כ' הלכה ד' גבי עדים זוממין הנה מלבד דערבך ערבא צריך שכבר תמה עליו שם הראב"ד וגם מרן בעצמו וכל העובר על דברי רבינו ישתומם עליו, ומה שכתבתי בס"ד שם בביאור דברי רבינו זה אין ענינו לכאן למגדף, ויהי' הכוונה בדברי רבינו איך שיהי' (ועיין בלח"מ שם שגם הוא נדחק טובא) תמה אני על מרן איך רוצה לבאר דבר מופלא ומוקשה ונעלם שהמגדף לא יהיה צריך התראה בדבר מופלא ומוקשה ונעלם יותר ממנו במה שכתב רבינו בהלכות עדות לפי שאין בהן מעשה וכו' שלא נודע לנו בבירור כוונתו הרצויה, והראוי הוא לבאר הדבר המוקשה והמופלא והנעלם בדבר מה שהוא מבואר ומושכל וגלוי, והיאך נאמר דרבינו ס"ל דעל דבר שאין בו מעשה לוקין עליו אפי' בלא התראה, א"כ הנודר והנשבע בשם ע"א בפ"ח הלכה י' דפסק דלוקין עליהן ואע"פ שאין בהן מעשה ועיין שם סוף הלכה י"א בהשגות ובכ"מ שם, ולא ביאר לנו רבינו בשום מקום דאינם צריכים התראה, וכמו כן המתנבא בשקר שפסק רבינו שם הלכה ז' דמיתתו בחנק ואע"פ שאין בו מעשה, ולא רמז לן שאינו צריך התראה, ועוד הא אמרינן בסנהדרין דף פ"ט תני תנא קמיה דר' חסדא הכובש את נבואתו לוקה אמר לי' מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי, מאן מתרי ואמר אביי חבריה נביאי וכו' והרי הכובש נבואתו הוא לאו שאין בו מעשה ואפ"ה קאמר הגמ' דצריך התראה, וכמו כן קשה מהא דהנשבע והמימר והמקלל את חבירו בשם שביאר רבינו להדי' בהלכו' סנהדרין פרק י"ח הלכה ב' ובריש הלכות תמורה אע"ג שאין בהן מעשה לוקין עליהן ולא רמז לן בשום מקום דכל אלה אינן צריכין התראה, וגם לקמן בהלכות איסורי ביאה ובהלכות סנהדרין פר' י"ב השמיט לומר חוץ מכל אלה שזכרנו והנה לפי הבנת הראב"ד דברי רבינו בהל' עדות פרק כ' הלכה ד' באמת הי' יכול להשיגו לרבינו מכל הענינים שהבאתי לעיל מזה ולא ידעתי למה השיגו שם דוקא ממגדף, ויותר הי' ראוי להשיגו מהך סוגי' דסנהדרין דף פ"ט דכובש נבואתו ששם מבואר דצריך התראה אעפ"י שאין בו מעשה משא"כ מגדף שאינו מבואר להדיא דצריך התראה וצ"ע לענ"ד (ועיין בתוס' דסנהדרין דף ס"ה ע"ב בד"ה יצאו עדים וכו') וכמו כן הי' הראב"ד יכול להשיג על רבינו מדברי עצמו ממה שכתב לקמן פרק ה' הלכה ו' המתנבא בשם ע"א וכו' אם התרו בו בפני שנים הרי זה נחנק וכו' הרי דכתב להדיא דהמתנבא בשם ע"א צריך התראה ואעפ"י שהמתנבא בשם ע"א הוא לאו שאין בו מעשה, סוף דבר עפר אני תחת כפות רגלי מרן אבל עם האדון הסליחה כי במקום הזה דבריו תמוהים מאד מאד לענ"ד.

אינו נסקל עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים. כתב מרן בכ"מ בסוף ד"ה מי שגידף וכו' ומ"ש רבינו עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים ענינו השמות שאינן נמחקים ומיוחדים דנקט היינו המיוחדים שלא למחוק (ועיין בלח"מ), וכה"ג מצינו בהלכות ממרים פרק ה' הלכה ב' שכתב שם רבינו לענין קללת אב ואם אינו חייב סקילה עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדין אבל אם קללם בכינוי פטור מן הסקילה ולוקה כדרך וכו' וכמו שבארתי בס"ד דבריו שם ועיין מה שכתבתי בס"ד בזה לעיל הלכה ז' בד"ה ויברך אותו בשם מן השמות וכו'.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה