אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ב · הלכה ז

הלכה ג

ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקין וכו'. ותמה מרן וכתב דברי רבינו פה מתנגדים למ"ש בהלכות ממרים פ"ה לענין מקלל אביו ואמו דכאן פסק כשמואל בסנהדרין וכו' דאמר דקרא בנקבו שם יומת אתי לאורוי דבעינן נקיבת שם בשם ושם בהלכות ממרים פסק כר' מנחם בר' יוסי בברייתא דס"ל דאם קיללם בכינוי דפטור דאינו חייב עד שיקללם בשם דקרא בנקבו שם יומת קאי לענין מקלל אביו ואמו ותרתי ליכא למידרש מיני', ושם הניחו בקושיא ופה נדחק מאד ליישב הסתירה, ונלע"ד ליישב דברי רבינו דהנה הר"ן בחידושיו דף ס"ו כתב על מ"ש רש"י דלא ס"ל לר"מ בר"י וכו' דאינו חייב עד שיברך שם בשם, דאין פי' זה מחוור דא"כ ר"מ בר"י דסתם רבי במשנה דבריו בלשון חכמים הלכ' כוותי' ואנן קיי"ל דאינו חייב עד שיברך שם בשם, אלא דאע"ג דקרא לא משתעי אלא במגדף מ"מ כיון שסמך הכתוב נקיבת השם אצל מיתה בא ללמד על כל המומתין בענין השם דהיינו מקלל אביו ואמו שאינן חייבין אלא בנקיבת השם, וא"כ נסתלקה תמיהת מרן מעל רבינו, ועיין מ"ש הלח"מ בהלכות ממרים ובס' ת"ח בסנהדרין ס"ו, אפס מה שכתב רבינו דוקא שם המתברך הוא דבעי' שיהי' שם המיוחד דוקא אבל בשם שמברך סגי אפילו בשארי שמות שאינן נמחקין, (אבל לא בכינוי רחום וחנון שבזה אין בו אלא אזהרת לאו ולא סקילה ועיין בהלכות סנהדרין פרק כ"ו בהשגת הראב"ד ובהלכות ממרים פ"ה שם קורא לכל השבע שמות שאינן נמחקין שמות המיוחדין והיינו נגד הכינויים של חנון ורחום וכדומה) ומרן תמה מנ"ל לרבינו דבר זה, ולפום רהיטא חשבתי להביא ראיי' ברורה לדברי רבינו, דהא דבעינן גבי השם המתברך דצריך שיהי' דוקא בשם המיוחד נפקא לן מכח יתורא דקרא דכתיב ונוקב שם ה' יומת ולא כתיב סתמא ונוקב שם יומת אלא ש"מ דבעינן שם המיוחד דוקא דהוא שם הוי"ה ב"ה וב"ש בכתיבתו או בקריאתו כדאי' בסנהדרין נ"ז, ממילא גבי השם המברך דלא גלי בי' קרא מה"ת נאמר דבעינן שיהא שם המיוחד דוקא דטעמא מאי בעינן שיברך בשם דוקא מדכתיב בנקבו שם יומת כמו שאמרו רז"ל בסנהדרין והרי לא נזכר בקרא בנקבו שם ה' יומת אלא בנקבו שם סתמא, שוב ראיתי להגאון בס' ת"ח שם שכתב כדברינו והנאני, וליכא למימר כיון דכבר כתיב ונקב שם ה' בתחלת הכתוב ממילא ידעינן דמלת שם הנאמר בסיפי' דקרא מוסב על השם הנזכר בתחלת הכתוב והוא שם המיוחד, הא ליתא דהא במקלל אביו ואמו אף לחכמים דפליגי על ר"מ בסנהדרין ס"ו וס"ל דאם מקלל אביו ואמו בכינויים פטור, היינו דוקא בכינויים ממש כגון רחום חנון וכדומה אבל אם מקלל בשם מן השמות שאינן נמחקין כגון אלקים וכדומה אף לרבנן חייב מיתה עיין ברש"י והרי התם נמי אתי' מקרא בנקבו שם יומת וה"ל למימר דמלת שם מוסב על רישא דקרא ובעינן במקלל אביו ואמו נמי מקלל בשם המיוחד דוקא, וע"כ נאמר כיון דכתיב שם סתמא ולא כתיב שם ה' כמו בתחלת הכתוב הוא כולל לכל השמות שאינן נמחקין חוץ מכינויין אם כן גם לענין השם המברך לא בעי' שיהי' שם המיוחד דוקא אלא משפט כתוב לכל השמות שאינן נמחקין.
ועוד אומר אני בס"ד לאמת דינו של רבינו דהנה המהרש"א שם בסוגי' הקש' אהא דשייל ור"י נפחא אליב' דרבנן האי כגר כאזרח מאי עביד לי' ומשני גר ואזרח הוא דבעי' שם בשם אבל ע"א לא בעי' שם בשם כ"ה בגמרא שם והקשה המהרש"א מאי ס"ד דבעי' גבי ע"א נקיבת שם בשם כיון דבשבע מצות דידהו דהוזהרו על ברכת השם לא נזכר אצלם כלל מנקיבת שם בשם וכמו דקאמר התלמודא דלא צריך קרא למעט ע"א מסקילה אליבא דר"י נפחא הואיל ולא נזכר אצלם גבי ז' מצות דידהו עונש סקילה כמבואר להדיא שם בגמ' ורש"י וה"ה נמי לענין נקיבת שם בשם דלא צריך בע"א המברך את השם, והוא ז"ל רוצה ליישב כיון דלא מצאנו בע"א המברך את השם איפכא דלא בעינן נקיבת שם בשם ה"א דנילף ע"א מישראל ובעינן גם בע"א נקיבת שם בשם אבל לענין סקילה דמבואר בהן בשאר מצות מיתתן בסייף למה תצא אזהרת ברכת השם מן הכלל שאר אזהרות שלהן דמיתתן בסייף אם לא גלי קרא, ותירוצו דחוק דהא לא נזכר באזהרה דידהו על ברכת השם דבעינן נקיבת שם בשם ואין לך בשבע מצות דידהו אלא מה דגלי קרא להדיא ומדוע נאמר בע"א דבעי' נקיבת שם בשם ולמילף מישראל הא אשתני דינא דישראל לכל מילי הן לקולא הן לחומרא וליכא למילף חד מחד, ואומר אני ליישב קו' מהרש"א דשפיר איצטרך קרא למעוטי ע"א דלא בעינן נקיבת שם בשם דה"א הא דכתיב ויצו ה' אלהים וגו' ומפסוק זה למדו רז"ל אזהרת ז' מצות לב"נ ודרשינן מלת אלהים על דינין דב"נ מצווין לעשות דין ומשפט כי יהי' דברי ריבות בשעריהם והייתי אומר דמילים ה' אלהים, שניהם להורות על ברכת השם אתו והכי הוי דרשינן ויצו זה ע"א, ה' זה ברכת השם אבל בתנאי עם שם אלהים שינקוב שם בשם ועיין רש"י ד"ה לא נצרכה האי איש איש וכו', וא"כ הרי גלי קרא דגם בע"א המברך את השם בעינן שינקוב שם בשם, ולא הוי דרשינן דב"נ מצווה על הדינין לכן איצטרך מיעוטא דע"א המברך את השם לא בעינן שינקוב שם בשם וע"כ מלת אלהים בקרא ויצו וגו' לאורוי אתי על הדינים.
אולם יש להקהות בזה דא"א לומר דמלת אלהים אתי לדרשא דבעינן בע"א המברך את השם שיהי' נוקב שם בשם הא שם אלהים אינו שם המיוחד אלא רק כינוי לחוד, דהיינו שהוא משארי השמות הקדושים שאינם נמחקים אבל אינו כינוי כמו רחום חנון וכדומה, ועיין הל' יסה"ת פרק ו' כתב שאר הכנוין שמשבחין בהן משמע מדבריו דגם אינך השמות חוץ משם הוי' ב"ה וב"ש הגדול בכתיבתו ובקריאתו הם ג"כ כינוים, והרי לנקיבת שם בשם צריך דוקא שם המיוחד דשם המברך צריך שיהי' שם המיוחד כמו שם המתברך, ולומר נהי דגבי ישראל צריך שיהא שם המברך נמי שם המיוחד אבל בע"א סגי שיהא נוקב שם בשם אבל לא בעינן שיהי' שם המברך שם המיוחד אלא סגי בכינוי לחוד דהיינו באחד מהשבעה שמות שאינן נמחקין, דבר זה מתנגד לשיקול דעת ישר הולך אפילו לדעת הרמ"ה דמצד הסברא ראוי לנו לומר אם דע"א המברך השם א"צ שיהא נוקב שם בשם, ואם דבעינן לענין ברכת השם שיהי' ע"א שוה לישראל במהות ואיכות התועבה דהיינו שיהי' הע"א כמו הישראל נוקב שם בשם ושתיהן בשם המיוחד דוקא, אבל לא מסתבר למימר דבמקצת שוה הע"א עם הישראל ובמקצת הוא נבדל ממנו, רצוני לומר דבשם המברך אפילו באחד מהשמות שאינן נמחקין סגי, דהא הרמ"ה ס"ל דהסברא נותנת דהשם המברך והשם המתברך בחדא מחתא מחתינהו, ומי מכריח אותנו לומר דבר המתנגד לזאת הסברא וממילא הוי דרשינן מלת אלהים הנאמר בכתוב ויצו על הדינים דאינו נגד הסברא אבל לענין ברכת השם אין הבדל בין ע"א לישראל, ותדע דכן הוא דאל"כ תקשי לפי האמת מנ"ל דמיעוטא כגר כאזרח אתי לע"א דלא בעי שיהא נוקב שם בשם דלמא באמת ילפינן סתום מן המפורש וגם בע"א המברך את השם בעינן נוקב שם בשם, והמיעוטא לא אתי אלא להורות גבי ע"א דלא בעי שם המברך שוה לשם המתברך שיהיו שניהם שם המיוחד ממש אלא בשם המברך סגי בכנוי כאמור ומאלהים הנאמר בקרא ויצו ליכא למשמע דלא בעי' בע"א שיהי' שם המברך שם המיוחד דהא לפי האמת אלהים אתי לדרשא על הדינים שנצטוו ב"נ וכיון דליכא מיעוטא גבי ע"א לענין נקיבת שם בשם ממילא ילפינן סתום מן המפורש, וע"כ צריכין לומר כיון שהקפידה התורה בישראל שיהא נוקב שם בשם, ובעינן נמי שתי השמות שווין שיהא שם המיוחד דוקא לפי דעת הרמ"ה לא מסתבר לומר גבי ע"א אע"ג דבעינן נמי שיהא נוקב שם בשם מ"מ לא בעינן שיהי' שם המברך שם המיוחד, ויותר מסתבר דלגמרי ממעט ע"א דלא בעינן כלל שיהא נוקב שם בשם, ומעתה קמה קו' מהרש"א ל"ל מיעוטא כגר כאזרח ול"ל כתירוצינו לחלק בין ע"א לישראל לענין שם המברך דהא לדעת הרמ"ה אין לחלק בין השם המברך להשם המתברך ושניהם בעינן שיהיו שם המיוחד ומזה הוציא רבינו לאור דינו דאף בישראל א"צ להיות השם המברך השם המיוחד דוקא.

ועל שאר הכינוים באזהרה וכו'. לקמן בהל' קרבן פסח פ"ט הרחבתי הדבור בס"ד לברר דעת רבינו אם כמ"ד דברה תורה כלשון ב"א אם לא גם בהלכות רוצח פ"ה עמדתי שנית לברר הלכה זאת.

שעל שניהם הוא נסקל וכו'. כתב מרן בשם הרמ"ה דשם אדנות אינו אלא כינוי, רצונו שאינו שם המיוחד אלא משאר שמות שאינם נמחקים, אבל אינו כינוי כמו רחום חנון, ואינו נסקל אלא על שם הוי"ה שהוא שם המיוחד ממש ורבינו קורא אותו שם המפורש והביא ע"ז כמה ראיות, והשיב מרן דמשמע לו לרבינו דכי קאמר התלמודא בסנהדרין ס' ש"מ שם בן ארבעה נמי שם הוא בשם אדנות איירי ולא בעי לפרושי בשם הוי"ה דההוא שם העצם הוא, ורצונו דלא הי' צריך לומר הוכחה וראיי' שהוא שם כיון דשם הוי"ה הוא שם העצם ועליו נאמר זה שמי לעלם וזה זכרי וגו', ולענ"ד יש עוד להביא ראיי' לדעת רבינו מדאמרינן שם בתלמודא מהו דתימא עד דאיכא שם רבה ומלתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל ולפי פירש"י הא דקאמר שם רבה היינו שם של מ"ב, אולם רבינו לשיטתו בספר המורה ח"א פ' ס"א אזיל דשם כתב דכל השמות הקדושים אפילו שם בן מ"ב כולם הם למטה במדרגת הקדושה מהשם הקדוש הוי"ה ב"ה וב"ש, וכ"ה דעת המקובלים דשם הוי"ה הוא עיקרא ושרשא דאילנא של כל השמות הקדושים, וא"כ מאי קאמר התלמודא דה"א דעל שם הוי"ה ב"ה לא יהי' חייב עד דאיכא שם רבה שהוא שם בן מ"ב אותיות, והלא אם הוא חייב על שם מ"ב מכ"ש דחייב על שם הוי"ה ב"ה דרם ונשגב הוא בקדושתו, ולא שייך בזה לומר אין עונשין מה"ד דגילוי מלתא בעלמא הוא ואטו עליונים למטה ותחתונים למעלה, גם לא שייך בזה סברת הסמ"ג גבי הנותן מזרעו למולך וסברת המהרש"א בענין אין עונשין מה"ד, גם משמעות לשון התלמודא הוא דשם רבה חמיר טפי ואם לא בירך השם החמור לא יגיע לו עונש סקילה, ותבנא לדינא דרבינו דשם בן ארבע דקאמר התלמודא היינו שם אדני ושם רבה היינו שם הויה יתברך ויתעלה כי קדוש הוא ומאד נעלה אפי' על שם אדני, וראיתי להפר"ח שהעיר על רבינו דלמה לי' לתלמודא למימר מהו דתימא וכו' ומלתא בעלמא הוא דנקט הא אפילו תימא שם רבה דוקא שהוא שם הויה ב"ה לדעת רבינו אפ"ה שפיר נקט התנא דמתני' יכה יוסי את יוסי דמלת יוסי הוא כינוי לשם בן ארבע אותיות ולאו מלתא בעלמא הוא כמו שהוא כן לדעת רבינו לענין שם אדנות שאינו מלתא בעלמא, וע"כ שם רבה דקאמר היינו שם בן מ"ב אותיות ושפיר קאמר מלתא בעלמא נקט, ונראה לענ"ד להסיר תלונת הרב פר"ח מעל רבינו דפירוש הסוגיא כך הוא דראב"י אמר ש"מ דאפילו שם אדני ג"כ הוא שם, וע"ז שייל התלמודא פשיטא מאי קמ"ל ראב"י דהא כבר ידעינן להא מלתא דאדני שם הוא מלישנא דמתני' דקתני בכל יום היו דנין בכנוי יכה יוסי את יוסי ותקשי למאי איצטרך התנא לפרוש מה הוא הכינוי הא עיקר כוונתו שלא היו נוקבים השם בחקירת העדים אלא היו אומרים הכינוי ומה לי אם הכינוי הוא יוסי או שם אחר משמות בני אדם, וע"כ כוונת התנא לאשמעינן בהך כינוי יוסי דבעינן שיעידו על שם בן ארבע אותיות וכמו מלת יוסי דתיבה בת ארבע אותיות היא ואם נאמר דאינו חייב אם נוקב שם אדני אלא על שם הויה ב"ה אכתי לא הועיל התנא בכינוי יוסי דאיכא למטעי דעל שם אדני נמי חייב דהוא שם בן ארבע כמו מלת יוסי וא"ל דזה ליכא למיטעי שיהא חייב על שם אדני דהא כתיב ונוקב שם וגו' בנקבו שם וגו' ונזכר מלת שם וכן נקט התנא עד שיפרש השם וא"כ נוכל לומר דס"ל להתנא דשם אדני אינו נקרא שם אלא כינוי כמו שארי השמות שאינן נמחקין, וכמו דפשיטא לי' להתנא דשם אלוה או שם אלהי שאינם בכלל שם בן ד' אותיות הואיל והם רק כינוים, ועיין בהלכו' יסה"ת פרק ו' הלכה ב', ה"ה נמי לענין שם אדני לדעת התנא ואין לטעו' כלל, הא ליתא דא"כ תקשי למאי איצטרך לפרושי הכינוי שהוא יוסי דהא ליכא שם אלא אחד והוא שם הויה ב"ה והרי קתני במשנה עד שיפרש השם וממילא ידעינן דהוא שם הויה ב"ה דזולת מן השמות אינן נקראין שם סתם אלא כינוים או שמות שאינן נמחקין וה"ל למתני סתמא היו דנין את העדים בכינוי, ומסתברא דכוונת התנא לאשמעינן דעל שם אדני נמי חייב דהוא מובדל ונקדש בקדושתו משאר השמות שאינן נמחקים, ומטעם שכתבו התו' בסוטה ל"ח דכל השמות שאינן נמחקים נקראים בשם לווי חוץ משם אדני שהוא נקרא ג"כ שם סתם כמו שבאמת הוא דעתו של רבינו ולפיכך חייב המברך גם על שם אדני ושפיר שייל התלמוד' פשיט' ומאי קמ"ל ראב"י וכו' וע"ז משני דה"א עד דאיכא שם רבה דהייתי טועה לומר דאינו חייב אפילו על שם אדני דבעינן דוקא שם הויה ב"ה ומאי דנקט התנא דהיו מכנין השם יוסי ומאי איכפת לן אם מכנין בתיבה בת ד' אותיות או בתיבה היתירה מד' אותיות, באמת לאו דוקא מלת יוסי אלא מלתא בעלמא נקט התנא, להכי קמ"ל ראב"י דהתנא דוקא נקט הכינוי יוסי דלהורות בא דבעינן דוקא שיברך שם בן ארבע אותיות והיינו אחד מב' השמות הקדושים שם הויה ב"ה או שם אדני דהמה מתוארים במלת שם סתם.
ועוד אומר אני בס"ד להצדיק דברי רבינו עפ"י מ"ש הריטב"א במסכת שבועות ל"ו בשם הרמב"ן והרמ"ה דעל שם אדני אינו חייב המברך לאפוקי מדעת רבינו וראייתם מדאמרינן כה תברכו בשם המיוחד או אינו אלא אפי' בכינוי כשהוא אומר ושמו את שמי שמי המיוחד לי אלמא הויה לבדו הוא דנקרא שם המיוחד אבל זולתו אפילו שם אדני נקרא כינוי, ואחרי נשיקת עפרות כפות רגלי שלשת הרועים הללו אמינא דלא בלבד שאין המאמר הזה מתנגד לדעת רבינו אלא נהפוך הוא ומכאן יש להביא ראי' דגם שם אדני הוא בכלל שם הנזכר סתם הן בכתוב והן במשנה, חוץ משמות שאינם נמחקים שאינם מתוארים בשם סתם, והיינו דהא דדרשינן בסוטה ל"ח כה תברכו בשם המיוחד נפקא להו מדכתיב מלת שמי בכנוי היו"ד והוא המורה על שם המיוחד לו באמת דהוא שם הויה ב"ה ואין שם אחר מיוחד לו ית' וה"נ דרשינן בפסחים ס"ד טעמא דר' יהודה משום דכתיב זבחי המיוחד לי אבל אם הי' כתיב שם בלא כינוי יו"ד לא היינו שוללים שם אדני ולומר דאין מברכין ברכת כהנים בשם אדני ודוקא בשם אדני אבל לא בשאר שמות שאינם נמחקים, וכן כתבו התו' שם ד"ה או אינו דקרא למעוטי אדני לחוד אתי דאין נושאין בו כפיהן דה"א מדכתיב יברכך ה' וגו' דהיינו שם הויה ושם אדני הוא קריאתו בכל מקום והוא היכל קדשו, ומאי דקרי לי' לשם אדני כינוי משום דמייתי התם ברייתא דקתני בה בשם המפורש או אינו אלא בכינוי וכו' ומדקרי לשם הויה ב"ה שם המפורש קרי לשם אדני כינוי, ויותר ניחא לפי גירסת הרמב"ן והרמ"ה דנוסחתם בברייתא היא שם המיוחד שהוא שם הויה ולעומת זה מתאר שם אדני בכנוי גרידא להבדיל בין השמות הרמים ועכ"פ גבי נ"כ הוא דגלי קרא שמי לשלול שם אדני,אבל במברך את השם דכתיב רק שם סתם ולא במלה המורה על (הקנין) [המיוחד] דכתיב ונוקב שם ה', וכתיב בנקבו שם יומת מצינן לפרש מלת שם אותו השם שהויה מתואר בו והוא שם אדני,וכי היכי דאמרינן גבי (ב"כ) [נ"כ] דאי הוי כתיב ושמו את שם על בני ישראל היינו מפרשים דיכולין להשם של אדני גם כן לישא בו כפיהם אע"ג דכתיב להדיא שם הויה ב"ה בתחלת הברכה יברכך ה' וכקו' התו' על רבינו הלל בסוטה הנזכר לעיל ה"ה הכא במברך את השם דכתיב שם סתם הוראתו ג"כ אפילו על שם אדני וא"כ ממקום שחשבו להשיג על רבינו משם הוציא לאור דינו ואמת וצדק לרגליו ילכו.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה