סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ב · הלכה ג
וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה הרי זה לוקה וכו'. (ועיין מה שכתבתי בס"ד בביאור הלכה זו לעיל הלכה הקודמת בד"ה ואפילו להסתכל בדמות וכו') ומרן לא העיר מקורו טהור איה איפוא הוא אבל רבינו כתב בספר המצות חלק הלאווין מנין י' הזהירנו מנטות אחר ע"א ומהתעסק בספורי' וכו' ולשון ספרי וכו' ושם אמרו ר"י אומר אל תפנו לראותם וכו' ודע שהעובר על זה חייב מלקות וכבר התבאר בסוף פ"ק דערובין (דף י"ז ע"ב) על מה שאמרו לוקין על ע"ת ושמו ראייתם זה אמרו אל יצא איש ממקומו, והקשה אחד והאיך ילקו מלקות על האזהרה במלת "אל" וכו' והשיבו על צד הקושיא וכי האזהרה במלת "אל" אין לוקין עליו אלא מעתה אל תפנו אל האלילים ה"נ דלא לקי, הנה הורה כי לאו זה לוקין עליו הרי מבואר באר היטב מקור דין זה שכתב רבינו פה.
אמנם בנוסחת ספרי הגמרא שבידינו הנוסחא היא כך אלא מעתה דכתיב אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ה"נ דלא לקי וכו' וא"כ לפי הנוסחא הזאת לא אייתי ראיי' מקרא של אל תפנו ואעפ"י כן אף לפי נוסחתינו מ"מ דינו של רבינו אמת דאיכא מלקות אם נפנה אחריה בדרך שהוא עושה בה מעשה, דמהיכי תיתי לא יהיה עונש מלקות על אזהרה זו של אל תפנו אל האלילים כיון דכייל לן הגמרא דערובין דאזהרה הבאה במלת אל היא אזהרה גמורה כדוקיא של רב אחא בר יעקב לפחות מקרא דאל תפנו אל האובות וגו' מה נשתנית אזהרה זו של אל תפנו אל האלילים מכל האזהרות הבאות בתורה, דלוקין עליהן אם עשה בהן מעשה וה"ה הכא אם עשה בו מעשה כמו שהתנה בו רבינו וכתב וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה וכו' דלוקה, ועשיית המעשה בפניה אל האלילים כגון שהיתה הוילון פרוסה על ע"א והסיר הוילון ההוא כדי להסתכל בצורת הע"א ההוא הרי עשה מעשה להסתכל בהצורה ההיא ולעבור על הלאו והאזהרה של אל תפנו אל האלילים וכו' או שהיתה הע"א רחוקה מעיניו ואינו רואה אותה לרחקותה והלך אליה או נטלה בידו וקרבה לעיניו או נטל שפופרת (עיין בערובין דף מ"ג ע"ב) והוא קנה הבטה להביט בו צורת הע"א העומדת מרחוק או שהיה זקן ולבש בתי עינים כדי לראות ולהסתכל בדקדוק בצורת הע"א הרי בכל אלה עשה מעשה רב לעבור על הלאו דאל תפנו אל האלילים, ובאמת לא היה צריך רבינו בספרו מנין המצות שם להביא ראיה מהך סוגיא דערובין שאם עשה מעשה דלוקין על הלאו של אל תפנו אל האלילים, דהוא דבר מבואר מעצמו ואין צורך לו לראיה דלמה יגרע לאו זה מכל הלאווין שבתורה אבל הדבר שהכריחו לרבינו להביא ראיה הוא לאפוקי דלא נימא דדוקא האזהרה הבאה במלת לא הוא דנקרא אזהרה דומיא דלאו דחסימא דבאה האזהרה במלת "לא" אבל במלת "אל" היינו יכולים לטעות ולומר שזה אינה אזהרה גמורה להתחייב עליה מלקות, לזה הוכרח רבינו בספרו מנין המצות שם להביא ראיה מסוגיא דערובין שאף האזהרה הבאה במלת "אל" היא אזהרה גמורה להתחייב עליה מלקות, ובאמת היה יכול רבינו להביא ראיי' ממימרא דר' אבין אמר ר' אילעאי בעירובין דף צ"ו ע"א שאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת וכו' וכן נאמר זה המאמר זימנין טובא בש"ס ועיין ביומא דף פ"א ע"א דאמרינן התם נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה וכו' מתקיף לה רב אשי נכתוב רחמנא אל תסור מן העינוי וכו' וכן רבינו עצמו בשרשיו שם קרוב לסוף שרש השמיני הביא להך מימרא דר' אבין א"ר אילעאי אלא כאן לא ירצה רבינו להסתייע אלא על תיבת "אל" לחוד שהוא אזהרה גמורה לפיכך הביא לו הראיה מהך סוגיא דערובין שהוא המוקדם בש"ס לכל המקומות שהוזכרו שם דברי ר' אבין א"ר אילעאי אבל לא כן בשרשים שם, דהתם רוצה להסתייע ולהביא ראיה על השלשה תיבות הללו, שהם השמר פן ואל, שהם לא תעשה ואזהרות גמורות לפיכך הביא שם להך מימרא דר' אבין א"ר אילעאי, אלא שבלאו הכי דברי רבינו בספרו מנין מצות נכונים ודברי אלקים חיים, שאעפ"י שנראה שם מדברי התו' בד"ה אל תפנו אל האובות וכו' שגם גירסתם בגמרא היתה כמו שהיא כן גירסתינו הנה מלבד מה שהעיד הרמב"ן בספרו מלחמות ה' ובחידושיו בכמה מקומו' כי נוסחו' ספרי ספרד הם ספרי ונוסחי היותר דווקנים והם היו ספרי רבינו ג"כ אף זו הדבר גלוי וידוע כי ספרי רבינו הם היו ספרי דווקני ביותר וכמבואר מדבריו בספרו הנכבד מנין המצות חלק הלאווין מנין קצ"ט וממה שכתב רבינו לקמן בהלכות מלוה ולוה פרק ט"ו הלכה ב', ויציבא מלתא דלפי נוסחת רבינו בגמרא דסוף פרק קמא דערובי' דאתקפתא דרב אחא בר יעקב היתה מקרא דאל תפנו אל האלילים הנה אזדא לה קושית התו' בערובין שם בד"ה אל תפנו אל האובות וכו' מה שהקשו וא"ת אין ה"נ (דלא לקי) דהא לאו שאין בו מעשה הוא, וי"ל דפריך למ"ד וכו' א"נ עקימת שפתיו וכו' ועיין בחידושי הריטב"א שדבריו צריכי' תקון ולפי נוסחת רבינו לא קשיא ולא מידי דהא לפנות אל האלילים הוא אפשר להיות על ידי מעשה רבה וכמו שכתב רבינו פה בדרך שעשה בו מעשה וכו'.
איברא דאף לפי הנוסחא בגמרא שלפנינו דהיינו דהאתקפתא דרב אחא בר יעקב היתה מקרא של אל תפנו אל האובות ואל הידעונים מ"מ לפי שיטתו של רבינו לקמן פ' י"א הלכה י"ד ג"כ מיושב קושית התו' שהרי כתב שם רבינו אסור לשאול בעל אוב או ידעוני שנאמר לא ימצא בך וכו' ושואל אוב או ידעוני, נמצאת למד שבעל אוב וידעוני עצמן בסקילה והנשאל בהן באזהרה וכו' ואם כוון מעשיו ועשה כפי מאמרו לוקה הרי מבואר שהוא אפשר המציאות שיהיה עושה מעשה גמור בשאלת אוב וידעוני וכן פשטיות לישנא של המשנה דסנהדרין דף ס"ה דקתני והנשאל בהם באזהרה מלת באזהרה פשטיותו מורה דאפילו מלקות נמי אית ביה, והיינו דוקא בשעשה בו מעשה דדוחק לאוקמי סתם משנה ההיא כר' יהודה דסובר דלוקין על לאו שאין בו מעשה, וראה זה דלפי נוסחת התו' ונוסחת הגמרא שלפנינו ק' לכאורה לענ"ד דהיא גופא קא קשיא על רב אחא בר יעקב דמה ראה על ככה דהוא פריך מקרא המאוחר בתורה בסדר קדושים פ' י"ט פסוק ל"א ולמה זה לא פריך מהך קרא המוקדם לו דאל תפנו אל האלילים נאמר שם פסוק ד' ולענ"ד נראה בס"ד בישוב זה עפ"י מה שכתבתי לעיל מזה דלשון המשנה דסנהדרין ששנו חכמים בלשון המשנה והנשאל בהם באזהרה וכו' הנה פשטיותיה הוא מורה ובא דמילקא נמי לקי השואל באוב או בידעוני שהוא אזהרה גמורה לא רק איסור גרידה, מש"ה ליכא לאקשויי מהך קרא דאל תפנו אל האלילים וכו' דהיה אפשר לומר דדלמא באמת אינו לוקה על לאו זה הואיל והוא לאו שבאל אבל מהך קרא דאל תפנו אל האובות ואל הידעוני' וכו' שפיר פריך דהא קתני במשנה דסנהדרין והנשאל בהן באזהר' הרי שלך לפניך דלוקה עליו (א"ה עיין פי' המשנה לרבינו פ' אלו הן הלוקין שכתב הנה התבאר לך מזה המאמר ההפרש שיש בין אמרם במקומו לוקה או סופג מ' ובין אמרם במקומו הרי אלו באזהרה וצ"ע) (ודע דאף אם דין זה דהנפנה אל האלילים באופן שעשה בו מעשה שכתב רבינו שלוקה, הוא נשנה באיזה ברייתא מפורש כן או שהיה מפורסם כן בפי כל חכמי המדרש וכמו שאנו מוכרחים לומר כן לפי גירסת רבינו דאתקפתא דרב אחא ב"י היתה מן הפסוק של אל תפנו אל האלילים וכו' שלא תקשה עליו קושית התו' דדלמא אין ה"נ דלא לקי, מ"מ סבירא להו להתו' דיותר ניחא לי' לרב אחא ב"י למיפרך על ר' יונתן מכח לשון המשנה דסנהדרין דאינו רשאי לחלוק עליו מלמיפרך עליו מכח ברייתא דיאמר ר' יונתן אנא לא סבירא לי כהך ברייתא דלא אתנייא בי ר' חייא ור"א וגם ר' יונתן הוא סוף התנאים ויכול לחלוק על הברייתא, ומכ"ש שיכול לחלוק על מה שהוא רק מפורסם בפי חכמי המדרש דמאן מפיס דגם ר' יונתן סבירא ליה כן).
אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם וכו' ולא כל הדיעות יכולין להשיג האמת על בוריו וכו' ואינו יודע המדות. עיין מ"ש בזה בס"ד לעיל בהלכות ת"ת פרק ד' הלכה א' בד"ה וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'.
כך אמרו חכמים וכו' ואחרי עיניכם זו זנות וכו'. עיין לקמן הלכות נערה בתולה פרק ג' הלכה א' בד"ה המוציא שם רע וכו' מ"ש בס"ד בביאור דברי רבינו הללו ועיין בספרו מנין המצות חלק הלאווין מנין מ"ז.